lizza.nort
אני לא אוהבת לכתוב את זה בהשוואה לסיפורים אחרים כי משהו בפסקאות יוצא קצר נורא וכל פסקה קוראת למעבר זמן כלשהו. בכל מקרה, שיהיה. תודה רבה למי שקורא ועוקב ותודה לכולם על התגובות בפרק הקודם. מצפה לשמוע מכם גם כאן~ [אוליבר יהפוך לדבר החמוד שחלקכם למדתם להכיר בפרקים הבאים.]

אנני, פרק 2-אוליבר מילר

lizza.nort 29/01/2015 777 צפיות 10 תגובות
אני לא אוהבת לכתוב את זה בהשוואה לסיפורים אחרים כי משהו בפסקאות יוצא קצר נורא וכל פסקה קוראת למעבר זמן כלשהו. בכל מקרה, שיהיה. תודה רבה למי שקורא ועוקב ותודה לכולם על התגובות בפרק הקודם. מצפה לשמוע מכם גם כאן~ [אוליבר יהפוך לדבר החמוד שחלקכם למדתם להכיר בפרקים הבאים.]

אנני התעוררה בבוקר שלמחרת ונותרה לשכב מתחת לשמיכה לעוד חמש דקות שנתמחו לחצי שעה. אי אפשר להאשים אותה, הרי מי יצא מהמיטה אחרי שהוא בילה לילה לשם בלחמם אותה?
אבל לצערה אין לה ברירה. לבסוף היא הזדחלה מתוך המצעים החמימים ולתוך ארון הבגדים שלה. היא הוציאה את מדי בית הספר שלה שכללו חצאית שחורה עד הברכיים, חולצה לבנה עם כיס שעליו ישנו סמל בית הספר ועניבת נשים שחורה.
לאחר מכן היא הלכה למקלחת וסירקה את שיערה הארוך יחד עם שאר הדברים שהייתה עושה כל בוקר. היא חייכה להשתקפות שלה חיוך עצוב ובליבה שמעה קול שאומר ‘אני צריכה להגיע לכבשן, נדבר אחר כך?’
לבסוף, אחרי שהתעטפה במעיל עבה וצעיף מחמם, היא עשתה את דרכה לבית הספר. הרחובות היו רטובים לגמרי, כנראה ירד גשם בלילה. היא דילגה בקלילות מעל השלוליות, שיר מתנגן בראשה. בבית הספר כולם מיהרו להיכנס לאן שרק אפשר כדי שלא לסבול את הקור, וכאשר הם ראו את אנני מחייכת חיוך מטופש ומאושר כתמיד הם לא יכלו שלא לתהות מה עובר בראשה.
“אה, סליחה,” אמר ילד בלונדיני שנראה שקוע במחשבות שנייה לפני שהם נתקלו אחד בשני.
“זה בסדר,” ענתה אנני, לא מבינה בדיוק על מה הוא מתנצל מאחר והוא מעולם לא התנגש בה.
בשניות הקצרות בו הביטה בו היא לא הצליחה לקלוט את גוון העיניים שלו, שכן הוא בהה ברצפה בצורה אינטנסיבית, אבל היא ראתה את שיערו הבלונדיני הבהיר ואת עורו החיוור בצורה כמעט חולנית. היה לו תיק דוורים שחור דמוי עור עם אבזמי כסף ונעלי האולסטר הלבנות שלו היו מרופטות ותשושות, כאלה שכנראה עברו איתו הרבה.
“אני צריך ללכת,” הוא הודיע והרים אליה מבט ירקרק-כחלחל בהיר עם עיניים ענקיות והבעה ישנונית אך טרודה.
“כמובן,” היא אמרה ופינתה לו את הדרך במחשבה שהיא הייתה צריכה לשאול למה הוא מודיע לה דבר כזה מלכתחילה. במקום זה היא המשיכה ללכת בכיוון הנגדי לעבר כיתת הצרפתית שלה, מנסה לחשוב על משהו מלבדו. איכשהו, העיניים הבהירות שלו נחרטו בזכרונה כמו צלקת עמוקה, ובכל פעם שהיא ניסתה לדמיין משהו הוא רק הצליחה לראות את אותו הגוון שהזכיר לה מים עמוקים וצלולים.
בכיתה היא שלפה מתיקה ספר וזוג אוזניות. ברגע שאתה לא יכול לשכוח ממה שמטריד אותך, תתמקד בדבר אחר. היא קראה כחצי פרק של ‘חיי המשעממים כמעצבת’ מאת מריה רוקנילד, מעצבת האופנה המועדפת עליה עד אשר הצלצול קטע אותה.
כשהמורה נכנסה לכיתה היא הכניסה את הספר והאוזניות חזרה אל תוך התיק שלה. בהתחלה היא השתדלה להקשיב למורה וללמוד, אבל הקול המונוטוני שלה גרם לאנני לשקוע בעולם של ציור במחברת. היא ציירה את הבובות שלה עם בגדים שהיא חושבת לתפור להן בעתיד.
“מיס אוליביה?” שאלה המורה לקראת סוף השיעור. אנני הרימה את ראשה להביט במורה כמי שהרגע התעורר משינה עמוקה. “שמעת אותי?”
“לא,” הודתה אנני בשקט. “תוכלי בבקשה לחזור על זה?”
המורה נאנחה. “יש לכם עבודה במקום מבחן ברבעון הזה, והעבודה היא בזוגות. את עם אוליבר מילר.”
אנני הנהנה למרות שלא היה לה מושג מי זה אוליבר מילר. נו, מילא, לפחות יש לו שם נעים. ‘אוליבר מילר’ היא אמרה לעצמה בליבה, כותבת את השם בשביל לבדוק מי זה.
העובדה שלא ידעה מי זה היא סימן טוב מאחר ואם הוא היה בלאגניסט רועש היא בטח הייתה יודעת מי הוא.

בסוף השיעור ולאחר שכולם פינו את הכיתה במהירות הבזק אנני נותרה לארגן את התיק שלה.
“אנני אוליביה?” שאל קול מוכר מאחוריה. היא הסתובבה וראתה את אותו הילד הבהיר ממקודם.
“איך אתה יודע מה השם שלי?” היא שאלה בהפתעה. הוא נראה פחות עייף אבל עדיין לא הסגיר רגש.
“אני לומד איתך באותה כיתה מתחילת השנה, אוליבר מילר.”
היא פערה את עיניה בהפתעה קלה. “לא ראיתי אותך.”
“אני יושב מאחור,” הוא אמר במהירות. “אני מניח שיש לנו עבודה ביחד.”
“בהחלט,” ענתה אנני. “אני חייבת ללכת, השיעור הבא שלי נמצא בצד השני של הבניין, ניפגש בספרייה בהפסקה הגדולה?”
אוליבר הנהן אליה. “תגידי,” הוא עצר מבעדה ללכת. “יש לך חפיסת קלפים?”
“לא, מצטערת.”
“זה בסדר. תודה בכל אופן.” הוא סידר את התיק שלו ויצא מהחדר בהליכה מהירה, מותיר מאחוריו את אנני עם ראש מלא בשאלות.

אנני, פרק 2-אוליבר מילר
דרוג הסיפור 5 | 3 מדרגים

תגובות (10)

תמשיכי מיד
אבל מה זה קול מור
ואת לא תפוצצי את אוליבר או שכן?
אבל האמת היא שאוליבר ואנני מתאימים (אוליבר – אוליב אוליביה – אוליב) מצטערת פשוט מאז שהתחלתי לראות את המשרת השחור אני ככה….
ויש מצב שאת הרעיון על השיער הכחול לקחת מקארו
ובאיזה כיתה היא?

30/01/2015 12:22

    היא בת 16 אז אני מתארת לעצמי שהיא בתחילת י”א ככה.
    [והכוונה לקול מוזר, עברתי על הקטע כמה פעמים כי המקלדת בימים האחרונים הפכה לאסהול אחד גדול וקטוע, כנראה פספסתי את זה.]
    ואני יודעת לגבי השמות אבל זה היה בטעות~
    לגבי הפיצוץ, אולי כן ואולי לא. אני לא יכולה לומ לך בוודאות למרות שאני יודעת כי זה ספויילר בין אם כן ובין אם לא.
    האמת שהרעיון של השיער הכחול לקחתי בכלל מהטארדיס פשוט כי הייתי אובססיבית עם כחול [ועדיין הנני]
    קארו? אני רק בפרק שש בערך במשרת השחור אז הס ילדתי. [אם זה משם בכלל .-.]
    אני אמשיך בקרוב

    30/01/2015 13:33

    לא התכוונתי לקארו מבת העשן והעצם ובקשר לשמות פשוט השם משפחה שם זה פנטומהייב = כוורת רוחות סו………………. ואני פרק 7 (נכון לעכשיו)

    30/01/2015 13:55
uta uta

מדהים! אהבתי את התיאורים ובכללי את הפרק.
מצפה להמשך !

30/01/2015 13:40

    תודה רבה, שמחה מאוד שאהבת~

    30/01/2015 13:53

וואווו!
תמשיכי!
התגעגעתי לסיפור הזה!

30/01/2015 14:08

ליזהההה את משכתבתתתתתת יאייייייי!!!!!!!!!!
אני מתגעגעת אלייך~,~
כמו שוודאי הבנת מהיעדר התגובות, אני לא באתר כל כך.. אם הייתי אני מבטיחה לך שלא הייה ולו סיפור אחד שלא היה זוכה לאהבה ופלאף רציני מצידי^^
אני מבינה שעברת משבר קטן, מה? אני בעצמי עברתי אותו לפני כמה זמן גם כן, זה לוקח זמן אבל בסוף הכל נרפא. את תהיי ממש בסדר.
אני גמרתי את פרי טייל ועכשיו במרתון דני פאנטום, כי אני עוד לא מוכנה נפשית לדת’ נואוט ודני פאנטום זו תוכנית ילדות שלי. בפעם הראשונה אני גם רואה אותה ודופקת את הראש בקיר כי, הי, אני בת 14, דני בן 14, ציפיתי כבר לזכות בכוחות שלי עד עכשיו *בכי היסטרי של תסכול* .
אני כל כך מרוצה מהשכתובים שלך, הם ממש טובים ונשמע שאת רצינית לגביהם. את משחררת פרק כל חמישה ימים, שזה הרבה יותר מהירו מאשימה (לעזאזאל איתך מאשימה אני דורשת עוד מנגה!) וזה מאוד משמח.
שאלה לא קשורה: את מה אתם משפצים?

31/01/2015 00:31

תודה לכולם ^\\\\\^
וזואי, ממש התגעגעתי~ תהני מדני פאנטום, ואם יהיה לך מאה דקות ספייר אני ממליצה לך על מיני סדרה בשם Over the Garden Wall כי זה פאקינג מדהים. [עשרה פרקיםXעשר דקות לפרק]
ואני גמרתי אטק און טייטן! [*מחכה לעונה שתיים* D:
D:
D:
D,:]
אנחנו משפצים את כל הבית. בהתחלה נתקעתי בלי מקלחת, אחרי זה אחי עבר אלי לחדר [כי אני בסלון תמיד ויש מקום לו, למיטה שלו ולעוד דברים מהחדר שלו] ועכשיו ההורים שלי עברו אלי [אז אני יושנת אצל חברה כי לא הצלחתי להגיע למיטה ובשבוע אני יושנת בחדר של אחי] וכשזה יגיע לחדר שלי [הסלון] אין לי מושג מה נעשה בכלל.

31/01/2015 10:47

הוו תמשיכי :>

03/02/2015 21:42

    עובדת על זה, תודה על התגובה~

    04/02/2015 00:16
סיפורים נוספים שיעניינו אותך