lizza.nort
סוף כל סוף כתבתי את זה, ובכל זאת אני לא אוהבת איך שהפרק יצא. אוף, אני מאוהבת בסיפור הזה ולא מצליחה לכתוב אותוווווו *בכי* [או שום דבר אחר, לצורך הנושא.]

אנני, פרק 5- על גג העולם

lizza.nort 13/04/2015 705 צפיות 12 תגובות
סוף כל סוף כתבתי את זה, ובכל זאת אני לא אוהבת איך שהפרק יצא. אוף, אני מאוהבת בסיפור הזה ולא מצליחה לכתוב אותוווווו *בכי* [או שום דבר אחר, לצורך הנושא.]

הם הלכו במסדרונות המלאים של בית הספר, משתחלים בין תלמידים בדרכי קיצור נסתרות שאנני תהתה אם אוליבר רק ממציא בדרכם.
“אנני, מה יש לך בסנדוויץ’?” שאל אוליבר לפתע.
“שום דבר מעניין. לאן אנחנו הולכים?”
“מה יש לך בסנדוויץ’?” הוא שאל שוב, מפתיע את אנני מעט בחוסר ההתחשבות שהוא נתן לשאלה.
“שוקולד וג’לי. לאן אנחנו הולכים?”
“ג’לי הכוונה לריבה?” הוא שאל בעודם מגיעים למסדרון ריק יותר.
“לא, ג’לי, כמו ג’לטין.”
“אנני,” אוליבר הסתובב אליה והביט בה במבט מוזר. “כמה החיים שלך קשים ומוזרים שיש לך ג’לטין בסנדוויץ’?”
אנני לא יכלה שלא לחייך בתגובה, מה שגרר חיוך מידי ממנו. “אני אתן לך לטעום, זה מדהים.”
“אני לא אוכל ג’לטין ונמנע משוקולד רוב הזמן.” הוא הסתובב והמשיך בדרכם.
“למה?”
“אני לא אוהב ג’לטין, המרקם גורם לי להקיא, ושוקולד הוא טעים אבל אני לא רוצה להגזים איתו.”
הוא פתח דלת שהובילה לחדר מדרגות. כאן כבר לא היו אנשים. הוא החזיק את הדלת וסימן לאנני שתיכנס.
“אני לא יודעת, אתה בטוח שזה בסדר? לאן זה מוביל בכלל?”
“למקום האהוב עלי. אם תרצי, הדלת לא נעולה או משהו.” הוא נכנס לחדר המדרגות ונתן לדלת להיסגר מאחוריו, אבל אנני תפסה אותה רגע לפני שהיא נסגרה ונכנסה גם היא. לא היה שם הרבה אור, רק כמה קרניים שהגיעו מחלון קטן בתקרה.
כשהיא יצאה היא מצאה את אוליבר עם ברנדון. זה היה הגג, והיה עליו גגון קטן בגודל שיתאים לארבעה אנשים.
“תיכנסי,” אמר אוליבר ופינה מקום לאנני מתחת לגגון.
היא נכנסה במהירות והתיישבה על שמיכה רכה במיוחד שהייתה מתחתיו. “ברוכה הבאה לגג העולם אנני, מה דעתך?”
היא הביטה סביב בחיוך. מבעד לקצה הגג היא הצליחה לראות תלמידים מעטים שיושבים בחוץ וסורגי בית הספר לא הפריעו לה לצפות בתנועה המועטת שבעיר בשעות כאלו. “מדהים…” היא מלמלה בחיוך.
“זה עוד כלום, כשמזג האוויר טוב יותר כל הגג שייך לנו ואנחנו יכולים לראות מה שנרצה בחוץ. יש גם יותר אקשן בקיץ, אז קצת יותר מעניין.”
“אני חושבת שזה מושלם כמו שזה,” היא אמרה בחיוך קטן. “תגיד, למה יש לכם גגון גדול כל כך? ושמיכה? לא יהיה קל יותר לצמצם את זה למינימום?”
“פעם היינו ארבעה. היינו קבוצה כזו של חברים, אני, ברנדון, אחותינו ועוד בחור אחד. הבחור עזב, אחותי עזבה, עכשיו יש לנו מקום לארח אותך כאן.”
“אז אני מבין שאין מה לדבר על לשבת איתכם?” שאל קול של בחור בעל מבטא איטלקי קליל מאחוריהם.
אנני הסתובבה וראתה בחור במעיל ארוך ושיער בהיר שמחייך בהתנצלות.
“אנני, זה הבחור הנוסף. קוראים לו לוקיאנו, ואם לא אכפת לך להישאר עם ברנדון בזמן שאני מדבר איתו זה יהיה מקסים.”
אנני הנהנה בהסכמה. אוליבר קם במהירות והלך יחד עם לוקיאנו, תוך כדי שהם עזבו היא שמעה את אוליבר אומר משהו על זה שהוא לא מבין למה לוקיאנו לא חיכה לצהריים ואת לוקיאנו מתנצל אבל…
“אני שמח לראות שהם חוזרים להיות ביחד.”
אנני הביטה בברנדון בשאלה, הוא נגס מכריך שהוא הוציא מהתיק של אוליבר. “הם היו זוג פעם.”
“אוליבר הוא גיי?”
“הוא אומר שלא, אבל הוא היה עם בחור. אולי הוא פאן או בי או משהו, אבל הוא לא סטרייט.”
“איך אתה יודע את זה?”
“תפסתי אותם מתנשקים בחדר שלו, על המיטה והכל. מאז אני דופק על הדלת לפני שאני נכנס,” הוא הוסיף בגיחוך קל, והרצין שוב. “אחרי זה כבר לא ראיתי את לוקיאנו יותר, וכששאלתי את אוליבר איפה הוא אז הוא ענה שהיה להם ריב ולוקיאנו לא יחזור.”
“זה חבל,” אמרה אנני בשקט והביטה בכריך שלה.
“היום בבוקר לוקיאנו בא אלינו הביתה, כנראה הם קבעו לדבר אחרי בית ספר. מעניין אם קרה משהו.”
“אולי זה לא עניינינו,” אמרה אנני לפתע. “בינתיים.”
“כל דבר שאוליבר עושה הוא ענייני, זה הקטע בלהיות אח גדול.”
“זה לא נשמע כיף,” הוסיפה אנני.
“וזה לא,” השיב ברנדון. “אבל ככה זה. לפחות יש לו מישהו שידאג לו.”
“מה לגבי הורים?”
ברנדון השתתק והשפיל מבט קלות. “אין לנו.”
אנני הופתעה ומיהרה להתנצל, ועקב כך קיבלה את “זה בסדר, לא ידעת” הידוע לשמצה.
שתיקה מוזרה השתחררה בינהם בזמן שהם אכלו, וברנדון היה הראשון לשבור אותה.
“מה יש לך בסנדוויץ’?”
“כל הבנים רוצים לדעת את זה או שאלו רק אתם?”
“מה הכוונה?” הוא שאל, מופתע.
“אוליבר שאל אותי את זה, אתה שואל אותי את זה,”
“אנחנו סקרנים, זה בדם. אז, אנני… מה שם המשפחה שלך, שוב?”
“אוליביה.”
ברנדון הרים גבה, המבט הסקפטי שלו גרם לאנני לגחך. “באמת?”
היא הנהנה בתשובה.
“טוב. אם כך, אנני אוליביה, מה תכולת הכריך שלך?”
“שוקולד וג’לי.”
“ריבה?”
היא הנידה בראשה. “ג’לי. ג’לטין.”
“בכריך? באמת? זה טעים בכלל?”
“אתה יכול לטעום אם אתה רוצה.”
הוא הנהן והיא קרעה חתיכת כריך בשבילו, נתנה לו את החתיכה המדוברת וצפתה בו אוכל אותה.
התגובה שלו הצחיקה אותה, עיניו נפקחו והוא הביט למרחק במבט ספק מופתע ספק מעונג, וחייך אל אנני לאחר מכן בהתרגשות. “מי ידע, זה מדהים!”
“זה רק כריך,” הזכירה אנני. “רוצה להתחלף?”
“מעניין מה יש לי…” הוא פתח את הכריך שלו והבעתו התחלפה בזעזוע. “פסטרמה,” הוא סינן בשנאה.
“מה כל כך נורא בפסטרמה?”
“שזה כל מה שלא ראוי להיכנס תחת קטגוריית בשר, חבל להם לבזבז את המי-יודע-ממה-הזבל-הזה-מורכב אז הם דוחפים אותו לפסטרמה.”
“אכלת את זה עד עכשיו.”
“את לא מבינה, הבעיה היא לא הטעם. היא הרעיון, העיקרון, עצם הקיום.”
אנני הנידה בראשה ברחמים דרמטיים במיוחד והושיטה לברנדון את השוקולד-ג’לי שלה. “תן לי ללמד אותך איך אוכלים פסטרמה.”
הוא חייך והושיט לה את הכריך שלו, לוקח את השוקולד-ג’לי בחיוך. “תודה, גברת אוליביה אנני. בנושא לא קשור, אין לך במקרה שם אמצעי, נכון?”
“אולי יש, אולי אין, זה לא דבר שמגלים בשלב כזה.”
ברנדון גיחך ואכל את מה שנשאר משוקולד-ג’לי בזמן שאנני אכלה את הנוף בעיניה יותר מאשר את האוכל.
“הם לא מקסימים ביחד?” שאל אוליבר מאחוריהם בקול מלבב.
אנני וברנדון נבהלו וקפצו להביט בהם.
“זוג יונים ממש. יונים, אם כבר מדברים, צריכות להתעופף. יש לכם שיעור.”
“כבר?” שאל ברנדון והביט בשעון. “אוי, היה צלצול כבר.”
“לא נורא, לא יהרגו אותנו על איחור.” אמרה אנני וקמה.
“דברי בשם עצמך, יש לי שיעור בקרוואנים,” הוא החזיק את הכריך בפיו וסידר את המעיל שלו. “להתראות אנני, שמחתי להכיר,” הוא אמר ורץ לכיתה שלו.
“הוא נחמד,” אמרה אנני לאוליבר כשהם עשו את דרכם לכיתות שלהם.
“אם את אומרת.”

אנני, פרק 5- על גג העולם
דרג את הסיפור

תגובות (12)

ג’לטין זה משהו שקשור לפרות, לא?
הלוואי עלי כזאת חבורה כשאני אהיה בחטיבה. אצלי כולם נראים כמו פארודיות של הסוואג-משהו, טוב שנה הבאה.

האמת שגם אני לא ממש אוהבת פסטרמה יש בזה יותר מדי שומן (השומן זו גם אחת הסיבות שאני לא אוהבת פרגיות או סטייקים)

אבל אוליבר צודק ברנדון ואנני מקסימים ביחד . וגם אוליבר ולוקיאנו.

אחים גדולים… טוב, האמת שיש לי רק שני הורים (גרושים כמובן) וגם זה יותר מדי (במיוחד התלונות של אבא שלי).

מה זה לעזאזל שיעור קרוואנים?

ובקשר לשם הקודם של הסיפור – “גינת הצללים” כמו בשיר “Come Little Children”?

13/04/2015 16:17

    ג’לטין (נקרא גם מקפית או גלדין) הוא חלבון קרישי המופק מעצמות ומעורות של בעלי חיים, בעיקר מבקר, חזירים ודגים. הג’לטין משמש כחומר מייצב בתעשיית המזון, בעיקר בתחום המגדנאות, וסימונו הוא מספר E:‏ “E441”. מקור השם ג’לטין מהמילה הלטינית “ג’לטוס”, שמשמעותה קשיח או קפוא.
    השימוש העיקרי של הג’לטין הוא כחומר מייצב בתעשיית המזון, בעיקר במוצרים כדוגמת מוס, קרם בוואריה, פנקוטה וקרמים נוספים. כמו כן, הוא המרכיב העיקרי בייצור מקפא (ג’לי) למאכל במגוון טעמים
    היא התכוונה לג’לי, יעני מקפא, אבל בגלל שג’לי זה גם ריבה אז היא צריכה להסביר שזה ג’לי מג’לטין. אני אישית שונאת ג’לי, אבל קאס בסופרנטורל אמר שהוא יתגעגע לטעם של סנדוויץ’ של ג’לי וחמאת בוטנים [או שוקולד?] ואז אמר שהוא מתכוון לג’לי אמיתי ולא ריבה. אז… אני מאמינה לקאס. רק לא חמאת בוטנים. שוקולד.
    אולי זה גועל נפש, אין לדעת. לפחות, אני לא אטעם. אולי יש לה ולברנד חוש טעם מוזר [יש לי ידיד שאוכל צ’יפס מק’ עם שוקולד, אני וחברה כמעט נחנקנו כשניסינו את זה. יש אנשים שאוהבים דברים מוזרים.]
    אצלי הייתה לי סוגשל חבורה חמודה בחטיבה, ואז היא קצת התפרקה כי פאק, ועכשיו כשעברתי בית ספר יש לי… סוגשל חבורה אבל פחות… חבורתית. ובחבורה החבורתית היינו ערבוב של שכבות, לאידעת, אני בבית הספר הכי גדול בארץ, יש יותר סיכויים לחברים כאן.
    אני לא מתה על שומני גם, אבל פרגית אני אוהבת. אמא שלי לא מכינה את זה עם הרבה שמן. פסטרמה זה… מממ… פס… טר… מה… די קיי, לא שונאת ולא אוהבת.
    אה, כן? ברנדון מקסים עם מישהי??? חכי שתגלי את הסיבות שלו *מבט מסתורי*
    לי יש אח גדול. גרררררררררר. גררררררררררררררררר *שורטת אותו*
    שיעור בקרוואנים. יש להם כמה כיתות קטנות בקרוואנים. לקחתי את הריון מבית הספר שלי.
    כן, בגלל זה השם, ביססתי את הסיפור בשנייה ובלי לחשוב על השיר, ורק כשהתחלתי לחשוב עליו [על הסיפור] הבנתי שהעלילה ממממממש לא מתאימה.
    תודה על התגובה לאב~

    13/04/2015 17:28

    האמת שאף פעם לא טעמתי ג’לי “אמיתי” יעני מהאבקה הזאתי רק כזה שמוכרים בסופר כמו יוגורט. איך אפשר למרוח את זה על לחם? אין לי מושג, ננסה פעם.
    אבל אני אוהבת פיצה עם אננס. פעם הייתה לי חברה שהייתה אוכלת מלפפון עם שוקולד.
    סיבות? את לא מתכוונת……..נו באמת ליזה אל תעשי אותו כזה!
    לומדים בתוך קרוואן…כמה תלמידים אתם?
    ומה הם יעשו כשיזפתו את הגג?

    13/04/2015 18:25

    בואי נגדיר את זה ככה, אנחנו אחת השכבות הקטנות בקיום בית הספר שלי ואנחנו 16 כיתות.
    והמורה שלי לשל”ח אומר שאנחנו בית הספר הכי גדול בארץ.
    אולי… כשזה לא קשה עד הסוף? ואז זה מתקשה על הלחם? או שחותכים את הקשה לקוביות או טבעות או משהו דק ומניחים על הלחם כמו בננות?
    תירגעי. הוא בחור טוב. פשוט כרגע יש לו סיבות לא הכי טהורות. בסוף הוא יהיה טוב.

    13/04/2015 18:31

    “happy end or dead and”

    13/04/2015 18:46

    “ספויילרים”

    13/04/2015 18:47

ליז!!! עוד שכתוב מדהים, ברנדון ואנני!! הם כאלה… ח-מ-ו-ד-י-ם!! את אולי לא מרגישה את זה, אבל את משתפרת. תדחפי את עצמך עוד קצת, בסוף המחסום הזה ישבר

13/04/2015 17:27

    אני מקווה מאוד שאת צודקת ואני סתם לא מרגישה.
    [הם חמודים רק על פני השטח מותק, לברנדון יש סודות… סודות רציניים ואפלים… אפלייייייייםםםםםםםם……………]
    תודה רבה על התגובה דארלינג~

    13/04/2015 17:33

היי
עכשיו התחלתי לקרא את הסיפור, נשמע מעניין.
לא הרגשתי שיש לך מחסום כתיבה או משהו, הפרק זרם יפה והכל התקשר.
מחכה להמשך:)

נ.ב.- מתה על השם ברנדון, ועוד יותר על דמויות בשם הזה.

13/04/2015 18:10

    תודה רבה, ורק שתדעי שלרוב לוקח לי הרבה יותר מדי זמן להעלות פרקים. מקווה שזה ישתפר במהלך הזמן.
    באמת לא מרגישים? אני משתדלת, אולי אני קרובה לפריצה~
    ברנדוןןןןןןןןן *ד* זה במקרה גם שם של זמר שאני אוהבת. גררררר ברנדון~
    תודה רבה על התגובה, זה כל כך כיף לקבל קוראים חדשים שזה משהו. אולי אני אבדוק את הסיפור שלך אם יהיה לי זמן\אנרגיות [קריאה דורשת אנרגיה אנשים הס זה קשה]

    13/04/2015 18:15

ייאא המשכת!! D=
התגעגעתי לסיפור הזה…
הוו תמשיכי ♥

14/04/2015 20:37

    בשבוע הבא אני אמשיך כנראה, נתנו לנו יותר מדי עבודות.

    14/04/2015 21:06
סיפורים נוספים שיעניינו אותך