בוגדת- פרק 5

caylin 12/07/2020 410 צפיות תגובה אחת

אני לא ממש זוכרת מה קרה שם. אני זוכרת הרבה אגרופים וכאב. הכול התערבב בהכול.
לפחות בריאן ידע להילחם הוא הוריד את בריון מספר 2 בזמן שאני התעסקתי עם בריון מספר 1 ככה שלילד הקטן נישאר את הנער.
בריון מספר 1 קם והסתער אבל חמקתי ממנו בקלות ונתתי לו אגרוף בבטן. הבט שלו הייתה עשויה כול כולה משרירים ועם לא הייתי מקבלת אימון טוב למצבים כאלה הייתי כנראה שוברת את היד. אבל ידעתי לתת את האגרוף בעוצמה נמוכה וככה לגלות כמה קשה יהיה להפיל אותו. המשכנו ככה במן ריקוד מטורף של התחמקויות ובעיטות. אחרי כמה דקות בריאן ואני נלחמנו גב אל גב.
"יש לי –" הוא עצר והתחמק מאגרוף שכוון לפניו "רעיון!" הוא צעק "כשאני אומר לך לזוז את זזה!" הוא חיכה עוד כמה שניות "זוזי!" זזתי הצידה והספקתי לראות את שני הבריונים מתנגשים אחד בשני. ויכולתי להרגיש את גל ההדף שיצרה ההתנגשות שלהם.
כול אותו הזמן הילד נאבק בנער. לפחות זה מה שחשבתי, שניהם הביטו זה בזה. לא זזים.
בריאן התקדם לכיוון של הנער אבל הוא הרים את ידו ובריאן הוטח בקיר. ולפני שיכולתי אני לזוז הנער הוציא פגיון מחגורתו וזרק אותו לעברי. לא יכולתי להיתחמק הסכין התקדמה עלי בקצב מפחיד פחות משניה והיא כבר הגיעה אלי. אבל היא לא. כי הילד הקטן נעמד מלפני וחסם אותה בגופו.
הדבר הבא שראיתי היה דם, כול כך הרבה דם. בכול מקום. הוא נפל אבל תפשתי אותו לפני שפגע באדמה וערסלתי את ראשו בחיקי. לא ידעתי איפה הנער עם הגלימה השחורה. הוא הסתלק במהירות, נבלע בצללים.
"למה עשית את זה? שאלת בדמעות. הסתכלתי על פניו של הילד. היו לו עיניים ירוקות כמו הגלימה שלו. פניו היו חיוורות אבל ההבעה שעל פניו הפתיעה אותי. הוא היה נחוש, היה אפשר לראות את זה בעיניו.
"כי את יותר חשובה ממני, צריך… לשמור אליך…"
"מה אני לעולם ל -"
"את תביני עם הזמן… הוא השתעל וירק דם את צריכה…"
"מה? מה אני צריכה?"
הטל יוורי גריולי
שמעתי את קולו בראשי, הוא נגע בידי והרגשתי זרם מחשמל. ואחר כך דממה. השקט היה מחריש עוזניים. לא יכולתי לסבול אותו. רציתי שהוא יקום יצעק שהכול הייתה בדיחה אחת גדולה. אבל הוא לא עשה את זה. הוא המשיך לשכב על המדרכה בעוד אני מלטפת את ראשו. ודמעות זולגות מעיני. כי הוא היה מת. הוא היה מת!
"לא, לא, לא!" שמעתי את בריאן קורע לצידי "לא! אתה לא יכול…" קולו נשבר ודמעות ירדו מעיניו "בבקשה לא…"

פונדק החיה היה מלא באותו הלילה. אבל האנשים הרבים נתנו לי נחמה. עם הייתי צריכה להיות לבד עכשיו הייתי מתפרקת. בריאן ישב לידי. כוס משקה בידו, שהייתה כבר חצי ריקה.
הייתה בינינו שתיקה מביכה. לא ידעתי מה לומר המוות של הילד עדיין היה טרי במוחי.
"מי את?" בריאן הפר לבסוף את השתיקה.
לא ידעתי מה להגיד. אף פעם לא הגעתי למצב כזה.
"אני ג'ס" אמרתי לבסוף "אותה ג'ס שהרביצה לפרנק בפונדק הזה אתמול"
"את יודעת למה התכוונתי" הוא אמר
"זה לא משנה מי אני" אמרתי "אני לא יודעת מה הי…" השתתקתי בפתאומיות. לא יכולתי להגיד ילד. לא לבריאן.
"אפילו לא ידעתי איך קוראים לו…" אמרתי בשקט אחרי זמן מה.
"זה מובן, לא היה זמן להכיר ביניכם את יודעת בין…" הוא כיחכח בגרונו ודחף את דמעותיו פנימה "קראו לו אוראוס"
"אוראוס" גילגלתי את שמו על לשוני "הייתה לו משפחה?"
"לא, הוריו מתו בשרפה כשהיה קטן, עד שמצאתי אותו הוא היה מקבץ נדבות כדי לשרוד" הוא חייך בעצב כשזיכרון עלה במוחו.
"הוא תמיד יכל…?" שאלתי ובריאן קיווץ את גבותיו והביט בי בתמיהה.
"אתה יודע.." אמרתי במבוכה והצבעתי על הראש שלי ואז שלו.
"כמובן, זאת הייתה זכותו מלידה" הוא אמר "הוא תמיד רצה לעשות טוב עם המתנה שניתנה לו. הוא היה ילד בוגר לגילו" הוא שתה לגימה גדולה "זה לא הגיע לו" אמר ושקע שוב ביאושו, ועצבו.

יצאתי מהפונדק חרש, כשהשמים החלו להיצבע בגווני הצהוב והאדום אשר התריעו על בואה של השמש, אבל ידעתי שנשארו לי לפחות שעתיים עד שכול תושבי הכפר יקומו ועד אז אני אהיה כבר רחוקה מפה.
הלכתי לרחוב שבו נלחמתי עם בריאן בשני הבריונים, ברחוב שבו… ברחוב שבו אורואוס מת. ידעתי שהבריונים לא ישארו שם אבל קיוותי למצוא טביעות רגלים שיובילו אותי למחבוא שלהם. למזלי באמת מצאתי כאלה, עקבתי אחריהם בכול רחבי הכפר עד שהגעתי לאורוות. התחלתי להיתיאש ככה בחיים לא אמצה את המשלוח.
נכנסתי לארוות אבל הן היו ריקות. סרקתי את היציאות ומצאתי ביציאה המזרחית טביעות רגלים טריות.

עזבתי את הכפר במהירות. בלי להגיד שלום, בלי להיפרד. כבר הייתי רגילה לזה. אבל הידיעה שכנראה לא אראה יותר את בריאן הייתה כמו חור גדול בבטני.
השמש התחילה לעלות בשערי היום וזיעה התחילה להיצטר על מצחי. טישו רץ בקצב קבוע בעודנו עוברים על ידי נהרות ושדות.


תגובות (1)

אהלן, ישבתי לקרוא גם את שאר הפרקים.
קודם כל – יש לך כתיבה מאוד יפה, סוחפת והרפתקנית. ניכר שאת חושבת הרבה בתוך הכתיבה ועדיין מחפשת את עצמך בתוכה, וזה נהדר לראות גם את השיפור שלך מפרק לפרק.
עם זאת, יש לי כמה הערות שיכולות לסייע לך. חלק מהדברים שאני אכתוב חוזרים על עצמם, וכבר העירו לך לגביהם בעבר.

שגיאות כתיב:
1. מין – זכר או נקבה. מן – סוג של. אז זה צריך להיות "מן ריקוד מטורף".
2. ההבדל בין "כל" ל"כול" קצת יותר מורכב. אני ממליצה לקרוא עליו. היום באופן כללי, פחות מקובל להשתמש ב"כול", אבל אם את בוחרת להשתמש בו, כדאי שתדעי להשתמש בו באופן נכון.
3. להתחמק, ולא להיתחמק.
4. "הסכין התקדמה עלי" – ניסוח לא מאוד נקי, קשה לי איכשהו לדמיין סכין מתקדמת, היא לא אוטו. אני לא יודעת איך אני הייתי מנסחת את זה. אלי – לכיוון שלי. עלי – על גבי, על ראשי, על האף שלי, על המדף. נסי לחפש ניסוח מעודן ומדוייק יותר.
5. תפשתי – בעיקרון, עד כמה שאני יודעת: תפסתי – פיזית. תפשתי – מנטלית. כלומר, אני תפסתי את הכדור. אני תפשתי את חוקי המשחק. את התכוונת לתפסתי. אבל כדאי לקרוא על זה.
6. "לשמור אליך" – אותו עיקרון. אלי = לכיוון שלי. עלי = על גבי. לשמור עלייך זו הכוונה, אני מניחה.
7. "השקט היה מחריש עוזניים" – אוזניים זה עם א'. גם אוזן זה עם א'.
8. "שמעתי את בריאן קורע לצידי" – לא ברור למה התכוונת. קורע = לקרוע נייר. קורא = קורא בקול רם, קורא ספר. כורע = כורע לצידי על ברך. בירור שלך.
9. עם ואם – "עם הייתי צריכה להיות לבד". עם = ביחד. אני עם אמא שלי. אני עם אבא שלי. אני עם חבר שלי. אם = מילת תנאי. אם אני אוכל את הגבינה המקולקלת, אני אקיא. אם לא תעזור לי, אני ארביץ לך. את התכוונת ל: "אם הייתי צריכה להיות לבד."
10. "הוא חייך בעצב כשזיכרון עלה במוחו." – אני חושבת שיותר נכון להוסיף הא לפני זיכרון. כלומר: "הוא חייך בעצב כשהזיכרון עלה במוחו."
11. "להתיאש / להיתיאש" – אני חושבת שיותר נכון לכתוב "להתייאש". אבל שוב, האקדמיה תדע יותר טוב ממני.
12. "ארוות" – אורווה אחת. הרבה אורוות. חסרה וו.

טעויות פיסוק – יש לך המון מה לעבוד כשמדובר בפיסוק. פיסוק הוא כמו האוויר והריאות של הטקסט. כשיש פסיק, הקורא לוקח נשימה קלה. כשיש נקודה, הקורא עוזר. כשיש סימן שאלה, הקורא שואל אותה. וכן הלאה. סימני הפיסוק אצלך קצת בבלגן עדיין, וניכר שאת מנסה להבין איך לעבוד איתם. שימי לב שכשדמות אומרת משהו, גם שם צריכים תמיד-תמיד-תמיד להיות סימני פיסוק. אין דבר כזה "מרכאות בלי סימן פיסוק בסוף המשפט". אני נותנת לך כאן הדגמה קצרה:
"שלום!" בריאן צעק.
"מה נשמע?" שאלה ג'ס.
"אני חושב שאני בסדר," ענה בריאן.
"אוקיי, יופי." ג'ס חייכה.
סימן הפיסוק תמיד יהיה בתוך המרכאות. אם אחרי המרכאות יש משהו שקשור למה שנאמר בתוכן (הוא אמר, היא לחשה, הוא צעק וכן הלאה) את יכולה לשים פסיק. אם מה שכתוב אחר כך לא ממש קשור, או קרה אחרי מה שנאמר, את יכולה לשים נקודה.

הקולגה הנהדר שלי Rumpelschtilzchen כתב לך די ממזמן הערה מאוד מאוד חכמה, שאני מרגישה שלא יושמה ויכולה מאוד-מאוד לעזור לך. לפני שאת מעלה את הסיפור, קראי אותם לעצמך בקול רם. יש כאן שגיאות של חוסר תשומת-לב שממש הורסות לך את הסיפור. אותיות שמתבלבלות, מילים חסרות, מקומות שצריך בהן פסיק או נקודה ואין, חלק מהפעמים בריאן הופך לבריאין, מילים עם אותיות חסרות… זה טעויות של מישהי שכתבה את הסיפור ולא קראה אותו שוב, וגם לא ערכה אותו. וזה בעיניי חבל, כי אלו טעויות שהכי קל להימנע מהן. כולם עושים אותן, וזה בסדר – אבל מפני שכבר קיבלת את ההערה… חבל.
יתרון נוסף של הקריאה בעל פה, זה שהיא תוכל לעזור לך גם עם הניסוחים. מכירה את זה שאת קוראת משפט בראש והוא נשמע בסדר, ואז פתאום את מנסה להגיד אותו… ומשהו שם לא עובד? זו דרך נפלאה לגלות איפה יש מקומות שאפשר לשנות ולדייק את הניסוח.
יש בתוך הכתיבה שלך שני קיצונים – מצד אחד יש לך עברית גבוהה וכתיבה מצויינת, ומצד שני שגיאות חמורות בניסוחים וכתיבה. יש לי תחושה שמדובר נטו במהירות הכתיבה והשליחה, ושאם תעברי על זה פעם פעמיים לפני שאת שולחת, יש הרבה דברים שתוכלי לגלות.

והמלצה אחרונה ממני, נסי לפתוח "הארי פוטר" ולראות איך הסופרת בונה דיאלוג. לא רק מה הדמויות אומרות, לא רק איך. תסתכלי על סימני הפיסוק, על איפה יש אנטרים. מה בא לפני המרכאות. מה בא אחרי… זה יכול מאוד מאוד לעזור לך. ככה אני למדתי. מאחרים.
יש לך כאן תנופה מצויינת, סיפור מעניין, דמיון עשיר ואת כשרונית. המשיכי לכתוב, להתאמן וללמוד. זה לוקח זמן, אבל עם כל סיפור שלנו אנחנו משתפרים עוד קצת. ככל שתנסי, תבדקי ותלמדי, תראי איך הכתיבה שלך תהפוך ליותר ויותר טובה! :) מחכה לקרוא את ההמשך!

12/07/2020 12:28
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך