uta
פרק ראשון של העונה :O מתרגשים כמוני? מאחל הצלחה לספר הזה כמו לקודמיו, ובואו נתחיל ^^ מקווה שאהבתם :))

בני הלילה: היוצרים פרק 1: טאטו אינטירפיט

uta 25/07/2015 638 צפיות 2 תגובות
פרק ראשון של העונה :O מתרגשים כמוני? מאחל הצלחה לספר הזה כמו לקודמיו, ובואו נתחיל ^^ מקווה שאהבתם :))

פרק 1: טאטו אינטירפיט

– ג’סיקה –
צעדתי בשקט אל ביתי, זו הייתה הפעם האחרונה שאני אראה את תומאס. זה לטובה או לרעה? השאלות הללו עסקו את מחשבתי. הרחובות היו רחבים וארוכים, פניתי בפניות המוכרות לי והגעתי לרחוב ביתי. נכנסתי אל הגינה שלנו, מביטה למעלה ורואה את החור הענקי שעשו בחדרי.
“איך אני אתקן את זה עכשיו. לעזאזל.” לחשתי לעצמי והגעתי לפתח הבית, הדלת הייתה לבנה נקייה עשויה עץ חזק. פתחתי את הדלת וצעדתי פנימה אל ביתי.
אימי שכבה על הספה האדומה בסלון, כפות ידיה מונחות זו על זו בשלוות והיא מתחילה לאבד את הפיגמנטים שלה ולהיות צחורה כמו ערפדה. כמוני.
שיערה הבלונדיני היה מפוזר ברשלנות על הספה והתגעגעתי לראות את צבע עיניה. “כריס אני בבית!” קראתי לעברו, להגיד לו שהמשמרת הסתיימה. הוא לא הגיב.
“מוזר..” לחשתי, התקדמתי לעבר חדרי. אני מניחה שהוא שם בטח. “כריס?” שאלתי חצי מפוחדת.
נכנסתי לחדרי והבטתי בו, הוא עמד מול אחד התמונות וחייך. “זו את?” שאל והצביע על התמונה, ידעתי כיצד נראית התמונה. ילדה בעלת שני קוקיות מתוחות יושבת על אופניים קטנות ואדומות עם סוכרייה על מקל גדולה יותר מראשה כמעט.
“כן..” גירדתי את ראשי וסומק עלה על פניי,
“היא עוד לא התעוררה.” הוא אמר במהירות, שכח להזכיר את זה. הנהנתי לחיוב ואמרתי בשקט
“ראיתי.”
“טוב אני אלך לאריק.” הוא אמר וטפח עם כפות ידיו על מכנסיו, הנהנתי לחיוב. הוא צעד לעבר הדלת אך אחזתי במפרק כף ידו “תודה.”
הפעם תורו היה להנהן.
“אל תדאגי, היא תתעורר. לכמה אנשים זה לוקח כמה דקות ולאחרים זה יכול לקחת כמה ימים.” הוא אמר, דמעות נקוו את עיניי. הוא הביט בפניי והושיט את כף ידו,מניח אותה על שערותיי ומחבק אותי בעידוד. הנחתי את כפות ידיי על גבו, הם רעדו.
“היא תתעורר. אני מבטיח.” לחש באוזני ודמעה נחתמה על חולצתו. התנתקנו מהחיבוק והוא יצא מן הבית. התקדמתי אל הספה והתיישבתי מול אימי. מתבוננת בה בפחד.
“קדימה אימא.. תתעוררי.” לחשתי וכפות רגליי קיפצו להם מרוב לחץ.

– אריק –
ישבתי על הספה השחורה הגדולה, מניח את רגליי על השולחן ומביט בקיר הלבן והגדול. “בוקר טוב.” שמעתי את קולו של כריס, נכנס לבית. “בוקר.”
“תומאס הלך?” שאל בהתעניינות, הנהנתי לחיוב. אחזתי בבקבוק ויסקי שנותר במקרר ולגמתי ממנו. המשקה ירד בגרוני כמו מים קרים ותו לא.
“הספקת בכלל להיפרד ממנו?” שאלתי, הוא התיישב על הכורסא הקטנה ליד.
“אני ותומאס אף פעם לא היינו אחים טובים זה לזה. לא דיברנו לרוב. הוא גם הגיע לעיירה הזו ונלחם בי ישר.” אמר וזיק של נצנוץ הגיע מעיניו. “העבר של שנינו לא היה בדיוק טוב.”
לאחר שתיקה מביכה שארכה במשך כחמש דקות שהרגישו כמו נצח שאלתי “היית אצל ג’ס?”
הוא הנהן קצרות. “היא הרוסה ממה שג’ונתן עשה. אימא שלה עדיין לא התעוררה מהשינוי.” הוא הדגיש את המשפט האחרון. “אולי זה שונה כשערפד שחור משנה אותה.” הצעתי,
“אם כן, אז אנחנו נצטרך למצוא את ג’ונתן.” הוא אמר ונשען על הכורסא. לגמתי שלוק נוסף מהמשקה המתוק והשענתי את ראשי לאחור.
“רק לפני כמה שעות נלחמנו בג’ונתן ובטיילור. תן טיפה זמן לנוח. עוד לא עבר יום.” הדגשתי את המילה האחרונה. פיהקתי ברשלנות והתמתחתי מעט.

– גוף שלישי –
תומאס צעד אל תוך היער כאשר הוא נושא תיק שחור קטן. אדם אחד עבר שם, הוא היה בעל שיער בלונדיני עם רסטות ארוכות, עיניו היו עם משקפי שמש שחורים גדולים והוא צעד לכיוונו.
“עלה, הערפד המכני.” קולו הרך והנעים של השליח נשמע בראשו. הוא הרגיש עוצמה נכנסת לתוכו, עיניו נצבעו כסף והוא צעד לעבר האדם. כשהיה מספיק קרוב אליו הוא החל לחנוק אותו בחוזקה וללא רחמים. ניביו של האדם התארכו ואוזניו נמתחו, עיניו נצבעו צהוב בוהק וציפורניו התארכו. הוא שרט מספר פעמים את פניו של תומאס, הם נרפאו במהירות. בעוד שראשו מתחיל להכחיל והוא מתחיל להיחנק לא עבר שם איש.
“טאטו אינטירפיט.” הוא אמר במבטא לטינית וראשו נמלק מראשו של המזדאב. הוא הניח את ראשו של המזדאב על הרצפה והלך מהאזור. עיניו נצבעים חזרה לצבעם הרגיל ואין לו שמץ של מושג מה קרה בחמש דקות האחרונות.

כריס קם מהספה והלך לעבר השירותים, הוא נכנס אליהם. הם לא היו גדולים מדיי אך גם לא קטנים מדיי. האסלה הלבנה הייתה נקייה ולידה המקלחת. הוא הביט בהשתקפותו במראה. שיערותיו השחורות נפלו על מצחו בסידור מושלם ועיניו הכחולות הביטו עמוקות בהשתקפות שלו.
לפתע הוא הרגיש צריבה חזקה מגיעה ממפרק כף ידו הימינית. הוא רצה לצרוח אך ריסן את עצמו. הוא הפשיל את שרוולו והביט במפרק כף ידו. שלושה קווים דקים ושחורים יצאו ממפרק כף ידו והחלו להתארך עוד ועוד. הם עברו זה דרך זה והגיעו עד לכתפו. עיניו של כריס נפערו בתדהמה. הוא הביט בכל זרועו הימינית במראה. היא הייתה מצוירת בקווים שחורים דקים שמסתלסלים ועוברים זה דרך זה. כמו מפה.
כריס הביט בזרועו בהתעניינות וראה שאותיות לפתע נצרבות שם. “הצל את ג’סיקה מתומאס.” הוא קרא בשקט, הכתב נעלם אך הקעקוע הענקי שעל זרועו נשאר.

בני הלילה: היוצרים פרק 1: טאטו אינטירפיט
דרג את הסיפור

תגובות (2)

מוזר… יאללה כריס!!!
אני לא כל כך אוהבת את תומאס… הוא מעצבן אותי -_-
תמשיך!!!

26/07/2015 14:13

עלה מהר XD
אני לא הייתי מחוברת כבר כמה ימים ואני לא אהיה מחוברת כמעט בכלל בשבוע הקרוב.. אני בחזרות של ימים לפסטיבל עוד יומיים -,- אז הפסדתי את הפרק הראשון! והשני! והשלישי!
אהבתי את הפרק, ואין לי משהו מיוחד לומר, כי אני רוצה לגמור לקרוא את האחרים כי אני ממהרת (כרגיל)..

26/07/2015 17:50
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך