CrazyUnicorn
מקווה שנהנתם. תרגישו חופשי להגיב ולשתף 3>

הגורל שלנו- פרק 1

CrazyUnicorn 18/08/2018 249 צפיות 4 תגובות
מקווה שנהנתם. תרגישו חופשי להגיב ולשתף 3>

כעבור חמש עשרה שנים.

הבוקר עלה וקרני השמש החלו לחדור מבעד לתריסים השבורים והמוגפים שניסו למנוע מהם להאיר את החדר הקטן. מעל מזרון ששכב על ארבעה בלוקים גדולים של בטון שכבה נערה צעירה שהחלה להתעורר באיטיות על גבי רקע שעון מעורר שלא הפסיק לצלצל, הנערה הושיטה את ידה בניסיון להגיע אל השעון ששכב איפשהו על הרצפה הקרה.
בסופו של דבר היא התייאשה והחליטה לקום, המיטה השמיעה קול חריקה צורם והיא גררה את רגליה אל דלת עץ המובילה אל חדר האמבטיה כשהיא מתעלמת מהצלצול הבלתי פוסק.
‘הינה הגיע עוד בוקר, ג’ניפר’ היא אמרה לעצמה בעוד שהסתכלה על עצמה מבעד למראה הקטנה מעל הכיור עליו היא נשענה. מבנה פנייה הזכיר מעט צורת לב, שערה הזהוב הגיע עד מתחת לכתפיה ולמרות שלא היה נראה לעין שום פגם בה היא שנאה את המראה החיצוני שלה לא משנה מה אנשים היו אומרים לה, היא תמיד חשבה שהמראה שלה לא מתאים לאישיות שלה- אנשים היו רואים אותה כילדה קטנה ושברירית למרות שלא הייתה כזאת בכלל.
ג’ניפר בהתה בעיניה הבהירות והאפורות. השקיות השחורות שהיו מתחתיהן העידו שלא ראו שינה טובה זמן ארוך מידי ,היא נאנחה קלות, פשטה את בגדיה במהירות ונכנסה למקלחת.
שאר הזמן עבר מהר, היא לבשה את תלבושת בית הספר המחניקה ומהרה להכין לעצמה ארוחת בוקר קלה, אחר כך הוציאה את ארוחת הצהריים שארגנה לה מערב לפני ודחפה את הקופסה אל תיק הגב הקטן והקרוע שלה, היא תפסה את צרור המפתחות שלה ביד ימין והזדרזה לפתוח את דלת הבית ולנעול אותה אחרי שיצאה.

הרחובות היו ריקים, רוב האנשים היו עכשיו כבר בעבודה או עדיין בתוך הבתים ישנים, לא היה לו כבר לאן לברוח, עוד כמה רחובות והוא ייתפס. רוח עברה בשערו השחור כזפת של הנער הרזה בזמן שרץ במהירות בין הרחובות השונים. ‘אני חייב להיפטר מהם’ חשב לעצמו.
מאחוריו שני צללים מאיימים רדפו אחריו והחלו לצמצם את הפער, הוא ידע שאם הם יצליחו להשיג אותו הוא לעולם לא יוכל להפסיק את כל הדברים הנוראים שעשה בעבר ולא רק הוא יסבול, אלא גם שאר האנשים שיכריחו אותו לפגוע בהם, והדבר שהפחיד אותו יותר מכל זה שהוא באמת ייהנה מכל רגע ורגע, או לפחות יאמין שזה מה שהוא אוהב לעשות. כל שהוא יכול לעשות זה לרוץ, לרוץ הכי מהר שהוא יכול ולקוות שמוירה שומעת את תפילותיו ושהיא תחליט לשנות את גורלו המר, כי רק לאלים יש את הכוח לעשות זאת עכשיו.
אחד הצללים התקרב במהירות רבה יותר מהשאר והצליח להשיג את הנער, זו הייתה נערה צעירה שהייתה נחושה להשיג את המטרה שהייתה מולה, עיניה השחורות נצצו והיו חדורות מטרה, והיא ידעה שהוא לא יוכל לרוץ עוד הרבה זמן.
היא הניפה את ידה הימנית הצידה ומצדו השני של הרחוב ברז כיבוי נפתח ומים החלו לפרוץ ממנו בחוזקה, בתנועה חדה היא כיוונה את ידה אל הנער. בניסיון נואש הוא ניסה לפנות אל אחת הסמטאות אך המים שטפו אותו ועצרו את ריצתו, רגליו לא הצליחו להחזיק אותו על המדרכה החלקלקה והוא נפל אל תוך הסמטה.
כאב חד פילח את צלעותיו השמאליות ואנקת כאב חמקה מפיו “חשבתי שיהיה קצת יותר מאתגר לתפוס אותך, ריו” קול נשי נשמע מצחקק והנערה שרדפה אחריו התגלתה מעבר לקיר הסמטה “בכל זאת אתה זה שיותר מנוסה מכולנו” היא הרימה וסובבה את ידה הימנית וכהרף עין המים שהיו על הרצפה עטפו את גופו של ריו, התעבו והפכו לקרח. הקרח קיבע את רגליו ולא נתן לו כל אפשרות לברוח.
“כמה חבל שהחברה הג’ינג’ית הקטנה שלך לא יכולה לבוא לעזרתך עכשיו,” הנערה שחקה בשיערה והתקרבה אליו באיטיות.
“את צודקת,” ריו ענה בערמומיות ותפס במהירות את ידה “גם לדעתי הקלתי עלייך יותר מידי,” חצי חיוכו חשף את שיניו הלבנות “שמעת פעם שחשמל ומים לא מסתדרים ביחד?”. עיניה נפקחו לרווחה ותוך שניות ספורות כל גופה נעטף חשמל בצבע כחול. ריו עזב את ידה וברגע אחד חוטי החשמל נעלמו והנערה נפלה למדרכה מעולפת “זה באמת היה קל מידי אמטיס, חשבתי שזה יהיה קצת יותר… מאתגר”.
ריו מיהר להרים את אחת האבנים שהיו מונחות על הקרקע ושבר את הקרח שהחזיק את רגליו.

פעמון בית הספר החל לצלצל, ג’ניפר נכנסה דרך דלתות בית הספר ופנתה לכיוון המסדרון הימני שם היה הלוקר שלה, בין כל הארוניות הכחולות והדומות מבטה נדד אל ארונית צמודה לקיר הלבן. היא נגשה אל דלת הארונית וסובבה את המנעול השחור שנעל אותה, הארונית נפתחה וג’ניפר הוציאה מספר ספרים ודחפה אותם אל תוך תיקה הבלוי בזהירות, מפחד שיקרע עוד יותר.
מצדו השני של המסדרון עמדה נערה אדומת שיער שבהתה בג’ניפר ובניסיונותיה הכושלים לסגור את רוכסן התיק שנקרע וכבר היה מחוץ למסלולו, ג’ניפר שהרגישה שמישהו מסתכל עליה סובבה במהירות את ראשה וגיחכה לעצמה למראה הנערה “את מתכוונת לעמוד שם עוד הרבה זמן או לבוא ולעזור לי?”
הנערה נבהלה וכמעט נפלה על אחת הארוניות שהיו לידה “דיברת אליי?” היא שאלה בחוסר הבנה ובחנה בחשדנות את ג’ניפר.
“את רואה עוד מישהי שלא מפסיקה להסתכל עליי?” ג’ניפר גיחכה לעצמה “אני לא הסתכלתי עלייך!” היא מהרה לגונן על עצמה, אך עיניה המבוהלות אמרו משהו אחר לגמרי. הנערה התקרבה אליה וג’ניפר הבחינה בבגדי התלבושת האחידה שלבשה, היא הייתה בעלת נמשים שהופיעו מעל האף הסולד ועצמות הלחיים שלה.
עיניה הירקרקות היו בצבע הדשא, ומשהו בעיניים שלה הזכירו לה משהו… משהו מוכר אבל היא לא הצליחה להבין מה.
“אני מצטערת על זה בכל אופן” קולה של הנערה החזיר את ג’ניפר למציאות “תני לי לנסות” הנערה לקחה את התיק מידיה “זה תיק מאוד ישן, הנה קחי” היא החזירה לה את התיק תוך שניות ספורות והרוכסן היה בסדר שוב “אולי תרצי לקנות אחד חדש” הנערה חייכה.
“טוב, היה נחמד לדבר אתך” ג’ניפר התעלמה ממה שאמרה הנערה “אני צריכה ללכת” היא חייכה לעברה והתרחקה מהנערה המנומשת במהירות.

‘אני חייב למצוא את הכניסה למחתרת’ ריו התנשף בכבדות, אך לא הפסיק לרוץ ‘לפני שזה יהיה מאוחר מידי’, שיערו כבר היה ספוג זעה ועיניו בצבע הארגמן הסתכלו מסביב בניסיון למצוא מקום בטוח, מקום מסתור או כל דבר אחר, אך כל שראה היו בניינים רבי קומות ואתרי בנייה המגודרים בשלטי הזהרה וגדרות מתכתיות.
הוא לא עצר לחשוב ובלי לבזבז זמן הוא נעץ את אצבעותיו בין הרווחים שבאחת הגדרות וטיפס לעברה השני במהירות, שריריו כבר היו עייפים אבל הוא לא נתן לעצמו להיכנע בכזאת קלות. הוא נחת על שתי רגליו והמשיך לעבר אחד מהבניינים הלא גמורים.
ריו נכנס לתוך הבניין ונעצר בפתאומיות “אתה באמת רוצה להילחם נגדי?” הוא שאל בביטחון.
דמות של נער בעלת שיער שחור ובגדים שחורים הופיעה בפתאומיות מאחורי גבו של ריו “זה בדיוק מה שרציתי לשאול אותך” הוא גיחך לעצמו. “לא חשבתי שהיא תביא אותך במיוחד בשבילי, בכל זאת אתה ראש המפקדה העתידי שלה” ריו הסתובב והפנה את מבטו אל הדמות החדשה.
“מצחיק, לא חשבתי שאתה הבוגד שעליו היא דיברה” הוא בהה בעיניי הארגמן של ריו “ולחשוב שאתה הוא איש הסוד שלה, אפילו בבן שלה היא לא בוטחת כמו שהיא בוטחת בך” עיניו הירוקות הכהות של הנער התכווצו ופניו הראו אי שביעות רצון מהאמת שיצאה לו הרגע מהפה.
“אני לא זוכר אותך מדבר כל כך הרבה” ריו בחן את שפת גופו הקשה של הנער “או שאתה רק מרוויח זמן לאמטיס פה מאחורי” הנער נבהל לרגע וחיוך התפרס בפרצופו של ריו.
“טריק נחמד, ריו” אמטיס נכנסה מכניסת הבניין הרעוע, שערה הלבן נראה מעט מבולגן- כנראה מהפגישה הקודמת שלה עם ריו וכוחותיו, אך מבטה היה נחוש והיא לא הייתה מוכנה לצאת משם בידיים ריקות.
“אני חושב שנגמרו הדיבורים” הנער שעמד מול ריו נעלם והופיע מחדש מאחוריו, הוא לא בזבז זמן ושלח את אגרופו לכיוון ריו. ריו הסתובב במהירות ובלם את אגרופו, אמטיס מהרה להתערב ומתוך בקבוקון שנתלה מהאגן שלה היא הניפה את המים שבתוכו באוויר, המים עטפו את שתי ידיה והפכו לכפפות קרח. היא רצה במהירות אל ריו ובניסיון כושל להדוף אותה היא הצליחה לפגוע בבטנו בחוזקה, כאב חזק עבר בגופו והוא התקפל כתגובה למכה “זה לא היה חכם” ריו הזדקף ועיניו זהרו באור כחול, הוא הרגיש כוח נאגר בתוכו ואת החשמל זורם דרך עורקיו, הוא פרס את ידיו לצדדים וטבעת גדולה של חשמל שוגרה ממנו לכל הקירות. הנער חשב במהירות והשתגר קרוב לריו כדי להתחמק מזרם החשמל, אך אמטיס לא הצליחה להתחמק ונפלה לרצפה בכאבים.
הקרח שהיה בידיה השתנה חזרה למים שזרמו עכשיו מתחת לגופה הרזה, הנער מהר לתפוס את זרועותיו של ריו מאחורי גבו ולהצמיד אותו לרצפה בחוזקה “אתה יודע” אמטיס התרוממה לאט בהנקת כאב “זה כבר ממש נמאס עליי” כל גופה ועיניה השחורות החלו לזהור בגוון טורקיז חזק “עובדה מעניינת, האם ידעת שגוף האדם מורכב משישים אחוז מים?” היא חייכה בזדוניות והתקרבה לפניו המעוכות של ריו על הרצפה.
היא החזיקה את ראשו בידה השמאלית והרימה את פניו, היא הייתה כל כך קרובה אליו שהיא יכלה לראות את כל הצבעים שהשתקפו מתוך עיניו “לילה טוב, ריו” היא הרימה את ידה הימנית ובהנפת יד אחת עיניו נפערו ומים רבים יצאו מתוך פיו, בשנייה אחת החדר החשיך והוא איבד את הכרתו.

הגורל שלנו- פרק 1
דרוג הסיפור 3 | 2 מדרגים

תגובות (4)

חשבתי שכתבת את הפרק ממש טוב!

שלחתי ריג’קטים והערות במייל, מקווה שזה יעזור!

19/08/2018 12:33

חייב להגיד סחתיין על אורך הפרק. למרות שיש כמה דברים לא מובנים זה רק תחילת הספר שלך

חוץ מזה כבר התחלתי לחשוב שאני היחיד שכותב סיפורי פנטזיה (אם עוד לא קראת את סדרת “השער” שאני כותב אשמח אם תקראי

19/08/2018 20:14

    אני אשמח אם תוכל לפרט לי קצת מה לא מובן אבל ברור שבגלל שזה רק ההתחלה הרבה דברים לא יהיו מובנים.
    תודה רבה רבה :)

    20/08/2018 01:12
14 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך