CrazyUnicorn
מקווה שנהנתם, מוזמנים לכתוב לי הערות והערות רק שימו לב שהם בגבול הטעם הטוב 3>.

הגורל שלנו- פרק 4:

CrazyUnicorn 26/08/2020 134 צפיות 2 תגובות
מקווה שנהנתם, מוזמנים לכתוב לי הערות והערות רק שימו לב שהם בגבול הטעם הטוב 3>.

ג’ניפר הביטה באימה אל תוך עיניה השחורות של אמטיס שהחלו לזהור בצבע טורקיז באיטיות.
גופה החל לרעוד וכל תא במוחה החל לצעוק עליה לברוח, אך לא משנה כמה ניסתה רגליה נשארו מושרשות בקרקע.
מעל ראשיהן ריחפו מיליוני טיפות גשם שרק המשיכו להיאסף במהירות בפקודת ידה של הבחורה בטורקיז, נמשכים אליה כמגנט.
אמטיס הייתה קרובה אליה כל כך עד שכבר יכלה להרגיש את נשימותיה הקרות על פרצופה.
ללא כל התרעה מוקדמת היא הורידה את ידה הימנית במהירות ונהר המים שהתאסף מעליהן נשפך ישירות על ג’ניפר בלי שאף טיפה הרטיבה שום חלק ממנה.
ג’ניפר המבועתת השתעלה בחוזקה והתאמצה לנשום כנגד המים שחמקו אל תוך ריאותיה אבל הנערה לא הראתה שום סימן של היסוס, אפילו לא לרגע אחד, נדמה היה שהיא אפילו נהנית מכל רגע ורגע, כאילו הסבל של ג’ניפר רק מניע אותה ומחזק אותה יותר.
ג’ניפר ניסתה לדחוף אותה כמה שיותר רחוק ממנה, אבל לא משנה כמה ניסתה היא לא הצליחה, כבר לא נשאר בה כוח בגוף לעמוד ולהתנגד.
“ע-עזבי אותי בשקט!” ניסתה לצעוק, אך קולה החנוק בגד בה.
אמטיס הביטה בסיפוק בילדה חסרת האונים שנמצאת מולה ותפסה את שתי ידיה בחוזקה.
“מה קרה?” היא לחשב באוזנה “הפחדתי אותך?” היא התרחקה ממנה באיטיות, הרימה את ידיה של ג’ניפר אל מעל ראשה והצמידה אותן לקיר.
היא לא בזבזה שנייה נוספת והניחה את ידה הימנית על בטנה של ג’ניפר, בעוד שהשנייה עדיין תפסה את מפרקי ידיה כדי למנוע ממנה כל תנועה מיותרת.
מבטה היה מפוקס ומלא הנאה, מבחינתה ג’ניפר לא הייתה בת אדם אלא איזשהו יצור שברירי או צעצוע שניתן לשחק אתו ולפרק אותו לחתיכות.
בתנועה חדה היא סובבה את מפרק ידה במהירות וכל גופה זהר בטורקיז מסנוור. המים שספגו את גופה של ג’ניפר החלו להתעבות וללכוד אותה בכלא עשוי קרח שהכביד על צלעותיה וסגר עליה מכל הכיוונים, מצמיד אותה ככל האפשר לקיר מאחוריה.
היא לא יכלה לזוז, נשימותיה הפכו כבדות ואיטיות וצמרמורת עברה בגבה.
גופה החל לרעוד ללא שליטה.
הקור החודר הציף אותה במכה אחת והיא הרגישה איך בכל שנייה שעוברת היא מאבדת באיטיות את התחושה בכל איבר ואיבר, אחד אחרי השני, גיהנום של סבל נוראי.

“את באה איתי,” אמטיס ליטפה את פרצופה שהחוויר מרגע לרגע “כדי שנוכל לשחק עוד קצת ביחד.”
ג’ניפר הביטה באימה אל תוך עיניה הקרות והזוהרות.
הרעידות הבלתי נשלטות, הפכו כבר לכאב חד, כמו מיליוני מחטים שהחלו למצוא את דרכם אל תוך עורה, חודרים אליה ומחוררים אותה מכל מקום באיטיות בלתי נסבלת.
כאב שגורם לה לאבד הכרה באיטיות נוראית.
“ל-לא” היא מלמלה לעצמה, אוספת את כל הכוחות שנשארו בה בשביל להישאר ערה, מתאמצת להיחלץ מהקרח.
“זה מוזר,” אמטיס הביטה בפנייה המותשות “בדרך כלל אנשים כמוך לא מסוגלים להישאר כל כך הרבה זמן בהכרה” היא מלמלה לעצמה.
“את לא רוצה להירדם? לשים את הכל מאחורייך, את כל הכאב שאת עוברת, את כל הפחד המשתק הזה ולבוא איתי?” היא חייכה “אני מבטיחה לך שיהיה לנו כיף ביחד,” היא העבירה את אגודלה באיטיות על לחייה הקפואות של ג’ניפר “כל מה שאת צריכה לעשות זה רק לעצום עיניים”.

‘ואם… ואם היא צודקת?’ היא החלה לחשוב לעצמה.
ככל שהשניות עברו היה קשה יותר לנשום, קשה יותר לחשוב, כל שהיא רוצה לעשות זה רק ליפול לשינה העמוקה שאמטיס הבטיחה לה אחרי כל היום הנורא שעברה, אחרי כל הכאב שהרגישה, במיוחד עכשיו שהקולות האיומים סוף סוף נעלמו.
“כ-” היא ניסתה למלמל.
“אז אולי אני יכולה לעזור לך קצת.” אמטיס הצמידה את גופה כנגדה והתקרבה אל שפתייה הכחולות של ג’ניפר.

“אמטיס!” צעקה נשמעה מצידה השני של הסמטה “תתרחקי ממנה!” קלאריס החלה לרוץ לכיוונן.
אמטיס התרחקה במהירות מג’ניפר אבל קלאריס, שכבר הספיקה להגיע אליה, תפסה בגרונה והצמידה אותה בחוזקה אל קיר הלבנים לצידה של ג’ניפר.
אמטיס החלה לצחוק בשעשוע.
ידה השמאלית של קלאריס התהדקה מסביב לצווארה וידה הימנית הייתה פתוחה לרווחה סנטימטרים בודדים מול חיוכה היהיר של אמטיס.

“אני לא חושבת שתמשיכי לצחוק אחרי שאשרוף את הפנים היפות שלך עד שלא תוכלי לזהות את עצמך יותר במראה.” להבה כתומה החלה להיווצר לפתע בידה הימנית.
“אני חושבת שאת שוכחת פה מישהי.” היא חייכה והפנתה את מבטה אל עבר ג’ניפר.
מבטה של ג’ניפר היה מושפל לרצפה, גופה עדיין מוחזק וצמוד לקיר, אבל היא כבר איבדה את הכרתה.
לשבריר שנייה קלאריס איבדה את ריכוזה והלהבה כבתה כלא הייתה.
אמטיס זיהתה את ההזדמנות ומבלי לבזבז זמן נוסף אחזה בשתי ידיה, נעמדה במהירות תוך כדי שסובבה אותן מאחורי גבה של קלאריס והפילה אותה בחוזקה על רצפת הרחוב הרטובה.
“היית צריכה להישאר בבית עם האימא היקרה שלך,” אמרה בלעג בזמן שהרימה את ידה השמאלית וסובבה אותה במהירות מעל ראשה.
כל המים שסבבו אותן החלו להתרומם פעם נוספת לאוויר ולזוז בסנכרון מוחלטת עם תנועות ידיה הזריזות של אמטיס. כל גופה החל לזהור בעוצמה בעוד שהמים המשיכו לרקד מעל ראשן בטבעת רחבה.
“כמה חבל שאת לא הולכת לראות אותה יותר.” בתנועת חיתוך חדה של היד כל המים שטפו את קלאריס ועטפו אותה בקרח שהצמיד אותה לרצפה.
אמטיס התרוממה באיטיות וסידרה את שערה הלבן “רֶאיַה הולכת להיות כל- כך מרוצה.” היא החלה לצחוק “אני, בכבודי ובעצמי תפסתי את הבת של ראש המחתרת ודם חדש” מרוצה מעצמה על ההישג הגדול.

“את שוכחת משהו אחד,” קלאריס התאמצה לדבר מתחת לקרח שהחל למחוץ את ריאותיה “אני לא כמו כל שאר הטֵלִיסִיאָנִים” כל גופה נעטף בזוהר אדום בוהק והקרח נמס מתחתיה כלא היה.
קלאריס נעמדה על שתי רגליה באיטיות והביטה על אמטיס בכעס.
אמטיס המופתעת הושיטה את שתי ידיה לצידי גופה והכריחה את עצמה להתרכז כמו שמעולם לא התרכזה לפני כן.
רחש מרוחק של מתכת החל להדהד בין כותלי הסמטה ומבלי שום התראה מוקדמת שובל ארוך של מים העיף את מכסה הביוב שהיה בצידו השני של הרחוב לשמים ונחת בחבטה לרגליה של קלאריס.
המים מהרו אל אמטיס והחלו לרקד באלגנטיות מסביב לגופה שזהר כולו בגוון טורקיז בוהק, מחכים לפקודה נוספת, מקשיבים לכל רצונותיה.
קלאריס עצמה את עיניה והחלה לשאוף ולנשוף נשימות מלאות וארוכות, עם כל נשימה היא הרגישה את האנרגיה מצטברת בתוכה יותר ויותר, היא פתחה את כפות ידיה והרגישה את חום הלהבות נוצר מתוכן.
“את מתעסקת עם הטֵלִיסִיאָנִית הלא נכונה.” היא פקחה את עיניה במהירות וחשפה את הזוהר האדום שנוצר מסביבן והושיטה את שתי כפות ידיה לכיוון אמטיס.
אש פרצה משתי ידיה ואיימה לעכל את גופה של אמטיס, אך היא הגיבה במהירות ושלחה את נהר המים שסבב אותה אל הלהבות המתקרבות.
הכוח האדיר של השתיים היה כמעט שווה, וכל נגיעה של המים באש הלהבות יצרה עשן מחניק שהקשה על כל אחת מהן ואיים לשבור את הריכוז שהשתדלו כל כך להמשיך.

קלאריס הביטה על ג’ניפר הגוססת שמאחוריה והבינה שלא נותר לה עוד הרבה זמן. כל דקה חשובה ובכל רגע שהן לא נמצאות מאחורי קירות המחתרת המצב יכול להפוך רק יותר ויותר מסוכן.
היא עצמה את שתי עיניה בשנית והתרכזה באש הלוהטת שיצאה משתי ידיה, גופה החל לזהור באיטיות באותו גוון אדום שהשתלט על עיניה והלהבה החלה להתגבר בסנכרון מושלם עם כל נשיפה שהמשיכה להוציא.
היא ידעה שיש לה משהו שלאמטיס חסר וזה שליטה, אם היא רק יחלה לגרום לה לאבד ריכוז, אפילו לשנייה אחת היא תוכל לגבור עליה.
התובנה הכתה בה והיא הבינה מה עליה לעשות, היא לקחה נשימה עמוקה אחרונה וכיבתה את הלהבות בהזזה מהירה של הידיים שחצו את הלהבה לשניים, תוך כדי שהחלה לרוץ במהירות אל אמטיס, מנצלת כל חלקיק של עשן שיסתיר אותה בזמן שהיא מתקרבת.
אמטיס המבולבלת הביטה מסביבה, אך היא לא הצליחה לראות שום דבר מלבד עשן לבן. היא התכופפה לרצפה והושיטה את ידיה אל המים שהחלו להסתובב סביב ידיה באיטיות ועטפו אותן עד למרפק.
קלאריס קיבצה את ידה הימנית לאגרוף והכתה באוויר תוך כדי ריצה, כדור אש ענקי, בגודל של ראש, שוגר אל עבר אמטיס שהתאמצה לראות מבעד למסך העשן.
כדור האש התקרב אליה במהירות, אך היא קלטה את אורן המסגיר של הלהבות ושלחה בחבטה חלק מהמים שכיבו אותו באותה המהירות בה נשלח אליה.

“חושבת שככה תביסי אותי?” אמטיס צחקה בקול “עם טריקים עלובים של ילדה בת שבע?” היא שלחה את שתי ידיה לרדיוס ממנו נשלח כדור האש, אבל להפתעת היא לא הצליחה לפגוע בשום דבר מלבד עשן.
“אל תמעיטי בערכי.” קלאריס עמדה עכשיו מאחורי גבה ותפסה במהירות את שתי ידיה תוך כדי שהיא מסובבת אותן.
“אני חושבת שאת שוכחת מי אני.” ענתה בחיוך, מתעלמת מהכאב החד העובר בזרועותיה.
גופה של אמטיס החל לזהור בחוזקה וכול טיפות הגשם נעצרו במקומן בעודן עדיין באוויר.
קלאריס הוציאה זוג אזיקים כסופים שנתלו ממכנסיה ואזקה את שתי ידיה של אמטיס מאחורי גבה.
בבת אחת האזיקים שינו את צבעם לצבע הטורקיז של גופה של אמטיס וכל המים ששהו באוויר נפלו בחבטה על הרצפה.
אמטיס הביטה מסביבה בבהלה.
“מה עשית לי?!” היא ניסתה להשתחרר מאחיזתה, אך קלאריס הפילה אותה על הרצפה בהנפה מהירה של הרגל והתיישבה מעליה.
“המצאה חדשה מבית מייקי בראון,” היא חייכה לעצמה “שיפור של הגרסה שגנבתם מאתנו”.
קלאריס הביטה מסביבה והחלה למשוך את אמטיס אל תעלת הביוב הקרובה ביותר, היא הצמידה את ידיה האזוקות של אמטיס לסורגי הביוב והתיכה את האזיקים לסורגים בזהירות שלא לפגוע באמטיס.
“אני מקווה שנהנית.” היא נעמדה על רגליה והשליחה את אגרופה השמאלי אל פרצופה של אמטיס בחוזקה. המכה האדירה הפילה אותה אל הרצפה ועילפה אותה.

קלאריס התרחקה במהירות מגופה של אמטיס והתקדמה אל עבר ג’ניפר.
“תחזיקי מעמד, ג’ניפר” היא הניחה את שתי ידיה על הקרחון שכלא אותה “אני מוציאה אותך מפה.” כפות ידיה החלו לזהור בחום המוכר של הלהבות וכל הקרח נמס במהירות.
היא תפסה את גופה הקפוא של ג’ניפר בשתי ידיה והניחה אותה בזהירות על רצפת הסמטה.
“ג’ניפר?” קלאריס ניסתה למצוא את הדופק שלה אך היא לא יכלה להרגיש כלום מלבד לעורה הקר כקרח. היא הניחה את ידה השמאלית מעליה והחלה להקרין את החום שלה אל ג’ניפר בזמן שידה הימנית שלפה במהירות את הטלפון שלה מכיס המכנסיים וחייגה לאדם האחרון שדיברה אתו.
הטלפון בקושי החל לחייג ומצידו השני של הקו ענה הקול המוכר “קלאריס? הכול בסדר?” הוא שאל בדאגה.
“מייקי!” היא מהרה לקטוע אותו “אני צריכה שתזעיק אותו לנקודות הציון שאני אשלח לך.”
“להזעיק את מי?” הוא שאל בבלבול.
מבטה נשלח אל אמטיס שעדיין הייתה שכובה על הרצפה.
“אמטיס כאן,” היא הסבירה “אני לא יכולה להסתכן ולהסגיר אותו אז תבין לבד.” היא נאנחה וניתקה לטלפון.
היא אספה את ג’ניפר בשתי ידיה והתרוממה בזהירות מהרצפה.
אין עוד הרבה זמן חשבה לעצמה והחלה להתרחק מהסמטה במהירות.
*****
חושך, אותו החושך שהיה שם בכל לילה בחלומותיה, אותו החושך עם אותה תחושת ניכור, תחושת ריקנות שאף אחד לא מצליח למלא מלבד הקול.
הקול הרחוק שכבר לא נשמע ברחבי החלל העצום והריקני, הקול המלטף והמרגיע שנמצא שם בכל פעם לעזור לה.
כפות רגליה ננעצו ברצפה הרטובה והקור המשתק חזר לעטוף אותה.
“יש פה מישהו?” היא שאלה בחוסר אונים “ריו?” המשיכה אך ללא הועיל.
אף אחד לא עונה ושום דבר לא נשמע באופק חוץ מהשקט המאיים.
אני לבד ג’ניפר הרכינה את ראשה אני הולכת למות לבד היא עצמה את עיניה ונתנה לחושך לקחת אותה.
*****
“ג’ניפר, תתעוררי!” קולה של קלאריס הדהד באוזניה “קדימה, אין לנו זמן!” היא נשמעה חסרת סבלנות.
ג’ניפר פקחה את עיניה באיטיות, החושך סוף סוף נעלם והאפלה התמוגגה מסביבה.
נשימותיה מהירות וקצרות, גופה מלא זיעה קרה וכולה אחוזת פחד.
“איפה אני?!” היא התיישבה במהירות והביטה סביבה בבהלה.
הקירות שמסביבה היו אותם הקירות המוכרים ומלאי העובש, הספה שעליה ישבה הייתה אותה ספה מרופטת עליה העבירה לילות ארוכים והשולחן היה אותו שולחן רקוב בעל שלושת הרגליים שעליו הונחה כעת כוס מים קרים.
“אנחנו בבית שלך,” קלאריס נאנחה “זה המקום היחידי שיכולתי לחשוב עליו באותו הרגע.” מלמלה לעצמה.
היא הסתכלה על ג’ניפר המבוהלת ומשהו בתוכה השתנה, התסכול והכעס שהיה בה הוחלפו ברחמים וחמלה, היא נאנחה בשנית והתיישבה לידה.
“אמטיס לא כאן,” היא הושיטה לעברה את כוס המים “כל עוד אני לצידך היא לא תפגע בך.” היא חייכה “אני צריכה שתנשמי עמוק, תסדירי את הנשימה שלך ותקשיבי לי עכשיו, בסדר?” קולה היה שקט ורגוע, ג’ניפר הנהנה בהסכמה.
“אני יודעת שהכול מבולבל עכשיו ואת כנראה מפוחדת ובצדק, אבל אם את רוצה לשרוד את זה את חייבת לבוא איתי.” היא הסתכלה על ג’ניפר בציפייה, מחכה להסכמה כלשהי ממנה “אם לא תבואי איתי היא תמצא אותנו, את שתינו.” המשיכה.
“אני אבוא איתך” אמרה לבסוף.
כמה דקות מאוחר יותר צלצול טלפון חרישי נשמע מכיס מכנסה של קלאריס.
“איפה הוא?” היא שאלה מיד כשענתה לשיחה “מה זאת אומרת ‘הוא מתעכב’?!”.
ג’ניפר הסתכלה על קלאריס בבלבול.
“אנחנו לא יכולות ל-” קולה נקטע למשמע רעש זכוכית נשברת.
השתיים הפנו את מבטן במהירות אל כיוון הרעש שבקע מחדר השינה החשוך שהיה בצידו השני של הבית, ג’ניפר נעמדה במהירות.
“מנסה להזעיק עזרה, ילדה קטנה של אימא?” קולה המשתק של אמטיס בקע מהחור השחור שהשתקף מהחדר.
“ג’ניפר, תעמדי מאחוריי” קלאריס לחשה, אבל ג’ניפר לא זזה.
אמטיס יצאה מהחדר החשוך “חשבת שאת יכולה לקחת ממני את הצעצוע שלי?” היא החלה לצחקק, עיניה השחורות זהרו שוב בטורקיז, אך עכשיו מתחת לעינה הימנית הופיע פנס סגול שניפח מעט את הלחי שלה.
“חשבתי שתסתפקי במתנה שהשארתי לך.” קלאריס הצביעה בחיוך על העין הימנית של עצמה.
“ק-קלאריס,” ג’ניפר אמרה בכאב “ז-זה מתחיל שוב”.
הקולות הנוראיים האלו, הצרחות המצמררות האלו, כולם חזרו ומילאו מחדש את מוחה של ג’ניפר.
“על מה את מדברת?” קלאריס הביטה בה בבלבול.
ג’ניפר כיסתה את אוזניה בשתי ידיה, אך הקולות המשיכו לבכות ולצרוח, מציפים את מוחה במהירות ללא כל דרך להיפטר מהם או להעלים אותם פעם נוספת.
עם הצרחות חזרו הדמעות והכאב, כאב גדול בהרבה יותר משהרגישה מקודם, כאב משתק ובלתי נסבל.
אמטיס התחילה לצחוק למראה סיבלה האדיר של ג’ניפר.
“נראה כאילו אני לא אצטרך להתאמץ הפעם.” היא לא בזבזה זמן נוסף ורצה לכיוונה, חושקת לתפוס אותה ולטעום את הכאב שלה מקרוב.
“לא כל עוד אני כאן!” עיניה של קלאריס החלו לזהור באותו גוון אדום ולוהט, היא הצמידה את שתי כפות ידיה אחת לשנייה עד שנוצר ביניהן כדור אש שהמשיך לגדול יותר ויותר מרגע לרגע. היא הניפה את ידה השמאלית בתנועה חדה אל כיוון אמטיס וכדור האש החל להסתובב במהירות סביבה, סנטימטרים בודדים מגופה, מאיים לשרוף את עורה בכל רגע.
“את לא תוכלי להגן עליה תמיד, היא שלי!” אמטיס החלה לצרוח בתסכול.
“את מדברת יותר מידי.” קלאריס אמרה בחיוך.
היא המשיכה להזיז את ידיה בתנועות מעגליות עד שכדור האש הפך לטבעת אחידה שהקיפה את כל גופה של אמטיס והתפרס מכף רגל ועד ראש, מונע ממנה כל תזוזה.
“א-את אחת מהם!” ג’ניפר אמרה בבהלה.
קלאריס הפסיקה לסובב את ידיה והשאירה את ידה השמאלית מורמת ומופנית כלפי אמטיס, משאירה את טבעות האש צמודות אליה ככל האפשר.
“לא, זה לא נכון,” היא מהרה להגיב “אני שונה,” הסבירה “את ואני שונות”.
“לא! אני לא ביקשתי את זה!” היא צעקה בכל כוחה, מנסה להישמע מעבר לצרחות המקיפות אותה.
קלאריס הסתכלה על ג’ניפר ואז על אמטיס, מתלבטת מה הצעד הבא שלה צריך להיות.
לבסוף היא זרקה את ידה השמאלית לכיוון הקיר וגופה של אמטיס הוטח בחוזקה על הקיר המתפורר.
אמטיס צרחה בכאב וצנחה לרצפה מחוסרת הכרה, הלהבות שעטפו אותה נעלמו לחלוטין ולא היה נראה שאף אחת מהן פגעה כלל בעורה החלק והמושלם.
“ג’ניפר,” קלאריס החלה להתקרב אליה באיטיות “אני צריכה שתנשמי עמוק ותירגעי.”.
“-אל תתקרבי אליי,” עיניה התכולות בהקו בגוון לבן וקלאריס נרתעה לאחור “עזבי אותי בשקט!” הזוהר הלבן התחזק בבת אחת ועטף את כולה.
“אני יודעת שאת מפחדת, אבל את חייבת להקשיב לי.” היא המשיכה להתקרב אל ג’ניפר עד שהצליחה סוף סוף לאחוז בידה.
“אל תגעי בי!” צעקה.
היא הרגישה את כל האנרגיה הטהורה שהצטברה בתוכה מתפרצת בחוזקה אל מחוץ לגופה לכל עבר בהדף ענק, שהעיף את כל מה שהיה מסביבה בפיצוץ ענק.
רעש מחריש אוזניים נשמע ואז נשאר רק חושך.

הגורל שלנו- פרק 4:
דרג את הסיפור

תגובות (2)

חד־קרן משוגעת יקרה,
ברוך שובך. האם שוב נחכה שנה שלמה לפרק הבא?

קראתי ברצף את כל הסיפור, והתמכרתי.
פה ושם ישנם פספוסי פיסוק, אבל לא משהו שפוגע בחוויית הקריאה.

אינני מכותבי הפנטזיה/ מד”ב, כך שתגובה איכותית תוכלי לקבל מדוקטור אלרט (אם הוא עדיין בסביבה).

בבקשה ממך, אם זה אפשרי, המשיכי את הסיפור בקצב שמאפשר לקורא לזכור את הפרק הקודם.

אני לא גזען, אני שונא את כולם.

27/08/2020 18:20

    זה בסדר גמור, אני ממש מבינה למה אתה מתכוון.
    הייתי ממש עמוסה בשנתיים האחרונות בשל שבחרתי ללמוד יג’-יד’ והלימודים הכבידו עליי יותר מידי, אבל סוף סוף סיימתי אותם ואני שמחה להגיד שמעכשיו אם אחד לא יצטרך לחכות שנה בשביל לקרוא פרק נוסף (במקסימום אולי חודש).
    למען האמת כשפרסמתי את הפרק החדש וראיתי את הפרשי הזמנים בין כל פרק לפרק הייתי מופתעת מעצמי שעבר ככל הרבה זמן ^^”.
    בכל אופן, אני ממש שמחה לראות שיש אנשים כמוך שבאמת מחכים לקרוא את הפרקים הבאים ולא מתייאשים מקצב הפירסום של הפרקים, אז תודה רבה ואני אשתדל לא לאכזב.

    נ.ב. פסיקים תמיד היו החולשה שלי בכתיבה וסימני פיסוק בפרט.

    28/08/2020 00:07
24 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך