זה הסיפור הראשון שאני מעלה לאתר. מקווה שתאהבו ושתוכלו לכתוב פיטבק ואז בתקווה אעלה עוד סיפורים :)

החתול הארור הזה

27/11/2020 172 צפיות 2 תגובות
זה הסיפור הראשון שאני מעלה לאתר. מקווה שתאהבו ושתוכלו לכתוב פיטבק ואז בתקווה אעלה עוד סיפורים :)

אני רץ.
אני רץ אחרי החתול הארור הזה.
אני יודע שאני יותר גדול, יותר חכם ומהיר ובכל זאת החתול מהיר יותר ממני. למרות זאת, אני נאמן יותר, אני אגן על השטח שלי מפני חתולים כי ‘הם הרוע בעולם’ , ככה האינסטינקט הטבעי שלי אומר ואני מאמין לו.
הוא אף פעם לא איכזב אותי.
כשקלייר בכתה או הייתה עצובה, ידעתי את זה מיד, האינסטינקט אמר לי.
רצתי אחרי החתול הזה.
אין עצים מסביב או גדרות, רק כביש שחור שמתפרע קדימה, עוד ועוד. הדרך ישרה מלפני.
ארבעת הרגליים שלי נושאות אותי על הכביש השחור והישר, כל כך מהר שאני מרגיש שאני עף, רגלי כמעט ולא נוגעות בו.
פתאום מופיע עץ והחתול הארור עולה עליו.
אני מתחיל לנבוח.
“היי, חמוד, דיי לנבוח… אמצע הלילה” אמר איזשהו קול מרוחק “אתה רק חולם, אין פה שום חתול שצריך לרדוף אחריו, דיי חמוד…”
אני מזהה את הקול המתוק של הבעלים שלי, של קלייר.
אני מתעורר.

אני קם מהשטיח שעל יד מיטתה ומתחיל לכשכש בזנב.
אני מרים את האוזניים ונובח חרישית לעברה.
היא שוכבת מכורבלת מתחת לשמיכה אבל כששומעת שאני נובח בשקט (בשביל לא להעיר אף אחד), היא מסתובבת לעברי ותופחת עם היד על המיטה. אני קופץ על המיטה ומתחיל ללקק לה את הפרצוף.
יש לה טעם מתוק מלוח, טעם שאני אוהב והיא מריחה תמיד טוב, ריח של בית.
היא מצחקקת בזמן שאני מלקק אותה “דיי, דיי חמוד” היא אומרת ומנסה להרחיק אותי, אך לשווא, “תפסיק כבר בסקרוויל” היא אומרת את שמי המלא. (הכינוי שלי הוא בסקי)
אז נעצרתי.
עכשיו פשוט בהיתי בה, הרמתי את האוזניים באות שאלה.
“לך לישון בסקי, יש לנו מחר יום ארוך…” היא אומרת ומפהקת “יש לי מבחן בביולוגיה…” היא אומרת ומלטפת את ראשי, אני נשכב על ידה ומתחיל לכשכש על הזנב בכל הכיוונים, מצד לצד ומעלה-מטה, היא מצחקקת ומנשקת את אפי הרטוב, אני לא רוצה שהיא תפסיק ללטף אותי אי פעם.
אם היא רק יכלה להבין אותי… הייתי מספר לה הכל, כמה שאני אוהב אותה ונאמן לה, כמה שהיא חזקה ואמיצה בנפשה, שהיא יכולה להצליח בכל דבר שתרצה, גם בדבר הזה שלה ‘בבילוגיה’ , מילה מוזרה ומטומטמת.
דו רגליים מוזרים…
אני מרגיש שהליטופים נהיו חלשים וגם איטיים יותר, ובכל זאת…
כשהיא שמה את ידה את ידה על ראשי ומלטפת, אני מרגיש שלווה ובטחון.
אני מרגיש שהיא נאמנה לי כפי שאני נאמן לה.
אני מרגיש בידה את הכוח והאהבה שיש לבן אדם כלפי הכלב שלו. החבר הכי טוב של האדם.
היא מפסיקה את הליטופים, מתכרבלת בשמיכתה וחוזרת לישון. היא כל כך שלווה כשהיא ישנה. מעניין אותי על מה היא חולמת.
אני מקווה שהיא תתפוס את החתול הארור הזה, בניגוד אלי.
אני מתקומם ועובר לשכב בצד המיטה, קרוב לרגליה וקרוב לקיר.
אני סוגר את עייני.
מחר יום גדול.

אני חולם על איך שקלייר מוצאת אותי שוב בתור כלבלב קטן ומאמצת אותי לביתה ולליבה, ומאז עברה רק בסך הכל שנה אחת וכבר אנחנו חברים טובים, באש ובמים אנחנו ביחד. אפילו לשירותים אנחנו הולכים ביחד, אני מחכה לה מחוץ לדלת.
אני חולם על הטיולים שלנו בפארק ועל נסיעות באוטו שלה, בדרכנו לחנות הספרים שלה. ואיך שכולם מפחדים ממני ברחוב בגלל הגודל שלי, כלב גדול עם פרווה אפורה ושחורה יותר בכפות הרגליים, בחזה ובבטן, אך כשהאנשים נגשים אלי ומלטפים אותי, הם מבינים שאני לא כזה מאיים כמו שאני נראה מבחוץ, אלא אני עדיין גור מפנים ומקרין אהבה וחום מסביבי. הם אומרים שאני כלב טוב.
אני כלב טוב.

החתול הארור הזה
דרוג הסיפור 4.3 | 3 מדרגים

תגובות (2)

היי,
סיפור ראשון ממש יפה!
כתיבה נהדרת, כל הכבוד!

29/11/2020 19:36

    תודה רבה! נעים לשמוע :)

    01/12/2020 19:25
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך