הכרוניקה של שאדו – פרק 6: לילה קשה

05/04/2014 371 צפיות אין תגובות

מזה שלוש ימים ששאדו עובר יום ביומו אימונים מפרכים עם מרקו. כל אימון היה שונה מקודמו והם הפכו מוזרים יותר בהדרגתיות החל מלנסות לכבות להבת נר בתנופת להב ממרחק של עשרה מטרים מבלי להפיל את הנר מן השולחן ועד להכות בבלונים עם הלהב מבלי לפוצץ אותם. נראה היה שהמטרה הייתה יותר לפתח את הנער איזושהי עדינות נשלטת במקום כוח. הדבר הוכיח את עצמו כמטרה קשה כאשר נוכח שאדו לדעת כי לא נותרו עוד בלונים להתאמן עליהם, וכי כל הנרות והשולחנות שהיו ברשותו של מרקו היו שרועים בשטח בשתי חתיכות או יותר עוד ביום הראשון.
היום הצליח שאדו לכבות את הנר מבלי לפוצץ את השולחן תחתיו או לשלוח אותו בקשת רחבה אל האופק הלא נודע. על כך כמובן הרגיש התקדמות, אך היה עייף יותר משהבין – ברגע שהצליח איבד לרגע אחיזה בחרבו, זאת נפלה לאדמה. הוא הביט בידו, שרעדה כאילו היה חולה פרקינסון. הוא שלח יד לחרבו וניסה לאחוז בה שוב בחוזקה, לזאת מרקו אמר שעדיף שיפרוש לישון ויחזור מחר בכוחות מחודשים.
לזאת, כמובן, לנער לבן השיער לא הייתה התנגדות.
הוא הרים את החרב והצמיד אותה לתיק הגב השחור, אליו היא נצמדה מעצמה כאילו ברזל למגנט.

חרבו החדשה הייתה קלה יותר מזו הקודמת וחדשה יותר, אליה היה צריך להתרגל תחילה. תיק הגב שבא עמה למעשה מכיל גלגלת על שלושים מטרים של שרשרת ברזל המחוברת לניצב כלי הנשק. כאשר מתארכת השרשרת יותר מאורך היד הגלגלת מחזירה את השרשרת חזרה לתיק. הדבר למעשה מאפשר השלכה של הלהב קדימה כהארכה להתקפה מבלי לאבד את הנשק.
בסופו של דבר, אם יצליח להתמחות בכך, טווח התקיפה של שאדו יגיע עד שלושים מטרים במקום המטר ווחצי של חרבו.
התיק גם מאפשר נשיאה נוחה של החרב היות והיא מתחברת אליו בעזרת מגנט. הלהב עצמו היה \\\’יעיל\\\’ יותר לטענתו של מרקו. הוא יכל להוביל לתעל אנרגיה בצורה יעילה יותר ולהחזיק מעמד תחת לחץ אנרגטי גבוהה יותר.
לטענתו של לוחם הברזל החרב הקודמת שלו הייתה מתפוצצת בשלב מסוים באימונים שלהם אם היה ממשיך להתאמן איתה.

הוא יצא מהחדר, משאיר את מרקו לסדר אחרי הבלאגן שהשאיר התלמיד. רבע שעה של הליכה הביאו אותו לקומה שבו נמצא חדרו. הוא צעד בין הדלתות הזהות כמו בבית מלון, כולם עשויים בדיוק באותה הדרך אך בעלי ספרה שונה על הדלת. רובן המוחלט של הדלתות היו סגורות ונעולות, חוץ מכמה שהיו פתוחים בגלל שיצאו מהם או שמישהו פשוט שכח את חדרו כך. חדר נוסף היה פתוח, שלא היה אמור להיות.
חדרו שלו.
הוא תחילה ווידא שאכן זה חדרו לפי המספר של החדר הקודם לו, ואכן זה היה החדר שלו. מדוע היה פתוח לא ידע, הוא זכר שסגר את הדלת היום בבוקר לפני שיצא לפגוש את מרקו. חשדנותו עלתה בו וידו החלה לנוע באיטיות לעבר ניצב חרבו. הוא צעד באיטיות למשקוף הדלת ושלח מבט פנימה. ידו חזרה אז בהדרגתיות לצד גופו. הוא צעד למפתן הדלת, שילב את ידיו ונשען על המשקוף בצורה רגועה למדי.
\\\”אפשר לעזור לך?\\\” שאל.
נערה בעלת שיער קש זהוב וישר שאורכו הגיע למרכז גבה עמדה שם, בוחנת את החדר ממקומה כאילו דבר מה לא כשורה.
\\\”אני מבינה שטעיתי בחדר\\\” היא אמרה עם מגע מעט צרפתי, סורקת את החדר שוב ואז מסתובבת אל שאדו, כאילו כבר ציפתה שבעלי החדר יבוא. היא נראתה הרבה פחות מופתעת מששאדו ציפה. מאיך שהסתובבה נראה היה שהזמן בחדר החל לקפוא, שהכול נע לאט יותר עד שהשלימה את סיבובה. הוא בחן אותה – פנים וגוף – בחדות עין.
שיערה עבר את קו פניה והסתיר מעט את עינה השמאלית למחצה. עיניה היו ירוקות בעלות הצללה אפלה ומסתורית. גופה היה חטוב ובריא ושאדו העריך שהגובה שלה נמוך משלו בראש. היא לבשה גופייה לבנה ומכנס קצר וכחול עשוי כותנה.
ללא כל ספק, חשב שאדו, שאחת הנשים היפות ביותר שראה בחייו.
\\\”מה היה הרמז הראשון שלך?\\\” שאל שאדו בציניות וחצי חיוך, מנסה עדיין להיראות חברותי.
\\\”בתור התחלה\\\” היא אמרה, כמעט ללא רגש \\\”קרש האסלה מורם. אחרי זה שמתי לב שהמיטה לא מוצעת. אבל מתי שראיתי את הבוקסרים המלוכלכים ההם בפינה, פה באמת חשדתי!\\\”
היה משהו קר בצורה שבה דיברה, כאילו לא היה בהם שום רגש הידוע לאדם. בצורה בה היא דיברה הייתה רגילה למדי, אך עדיין הורגש כאילו החדר הפך קר יותר.
\\\”רק אומר להגנתי\\\” ענה לכך שאדו \\\”אני גבר. אף אחד לא מצפה ממני להיות מסודר\\\”.
היא צעדה לעברו מספר צעדים עם חיוך קטן וקר על פניה. \\\”זה מובן מהיותך בן\\\” אמרה \\\”אבל אם אתה גבר? זה סיפור אחר לגמרי\\\”.
\\\”אאוץ\\\’!\\\” אמר שאדו בגיחוך קל \\\”את הכוויה הזאת אני ארגיש מחר\\\”.
\\\”זה למה צריך להיזהר. אולי כדאי שתשטוף את זה במים קרים בשביל לצמצם נזקים\\\”
\\\”אולי אני פשוט אשים על זה קרח. יש מצב את מביאה לי קצת מהלב שלך?\\\”
היא הנהנה מעט בראשה והחיוך התרחב. \\\”טושה…\\\” אמרה, הקיפאון שבדבריה נראה מתחמם ואף מגרד את טמפרטורת האפס המוחלט מלמטה.
\\\”אני מניחה שאני צריכה להתנצל על הטעות שלי\\\” היא אמרה אחרי מספר שניות של שקט וקרב מבטים \\\”התבלבלתי בין החדרים, או אפילו בין הקומות, וחשבתי שהחדר שלך הוא שלי\\\”.
\\\”איך לעזאזל הצלחת להיכנס?\\\”
\\\”פתחתי את הדלת\\\”
שאדו הרים גבה ונראה מופתע.
\\\”הדלת? היא הייתה פתוחה\\\”
\\\”לא נעלתי אותה הבוקר?\\\” שאדו גירד בראשו והביט בדלת לרגע, ואז מבטו שב לנערה היפה מולו \\\”שאלה מטומטמת, הנה העובדות מולי. אני מבין שאת חדשה כאן היות ואת לא זוכרת באיזו קומה החדר שלך\\\”.
\\\”כן\\\” אמרה \\\”אני הגעתי הנה לפני ארבע ימים. אני גרה בקומה למעלה. או למטה. לא זוכרת כל-כך\\\”.
\\\”כן זה מבלבל בהתחלה, כל החדרים נראים אותו דבר. תנסי להיעזר במספר על הדלת, זה גם עוזר\\\”.
\\\”אני מבינה שגילית את זה לא מזמן מכמה שאתה מתרגש לספר על התגלית הזאת שלך לאנשים\\\”
\\\”אני רק יודע שזה יעיל\\\” אמר שאדו והרים את עצמו מתנוחת ההישענות על המקוף, וידיו ירצו לצידי גופו בשפת גוף רגועה. \\\”אני שאדו דארקסול. נעים להכיר\\\” הוא שלח יד קדימה ללחיצה, אז זאת מולו רק הביטה ביד שניות ארוכות טרם וויתר שאדו על המגע הידידותי.
\\\”אתה יכול לקרוא לי קתרין\\\” היא ענתה \\\”למה השם שלך מוכר לי?\\\”
\\\”רוב הסיכויים שראית משהו הרוס והזכירו את השם שלי כאחראי לכך\\\” אמר שאדו בגיחוך.
\\\”אולי\\\” היא אמרה מהוססת \\\”כך או כך, שאדו דארקסול, עימות העוקצנות הקטן הזה היה די מרענן מכל האנשים פה שמנסים להיות נחמדים אליי רק כי אני חדשה כאן. סוף – סוף אחד שלא מתייחס אליי כאילו אני יתומה בבית חדש, ושכולם צריכים להיות נחמדים אליי\\\”
שאדו צחקק מעט. \\\”אל תדאגי\\\” אמר \\\”הדבר הזה קרוב יחליף את עצמו בהרבה דרישות ובלבולי שכל לפני שתשימי לב.\\\”
\\\”מספיק בשביל לגרום לי להתגעגע ליחס הקבלה הזה?\\\”
\\\”אני מעדיף לקבל טחורים…\\\” סינן שאדו וגלגל את עיניו, לזאת קתרין ניסתה לאפק צחוק שמצא שולף את עצמו חרישית החוצה, אך אז מיד נבלם. שאדו הבחין בכך ושחרר חיוך חברותי גם כן. בין השניים שררה שתיקה ברת שניות מועטות וחילופי מבטים מבוישים בצורה מה. הוא לא ידע מה עובר בראשה של קתרין, אך הוא עצמו מצא את מבטו טובע בעיניה הירוקות והאפלוליות כאילו מהופנט על ידי קסם לא מוכר. הוא הרגיש נשאב, נהנה מן ההרגשה. עם כל זאת הרגיש מעט קור בחדר, אך הקור היה פחות חודר עצמות מן הקור שהרגיש בתחילת המפגש. נראה שהיא מורידה את ההגנה שלה.

\\\”לא תצליח להאמין מה מצאתי!\\\” קול מוכר פילח את דממת המוות ששררה ברגע הזה בין קתרין לשאדו, שולף אותו מן הכישוף המהפנט אליו נשאב הנער בעיניה של בעלת שיער הקש. קתרין ושאדו שניהם הפנו את מבטם אל לוגן המגיע מן המסדרון בריצה, אוחז בידיו בספר גדול מימדים ונראה נלהב. הוא הגיע למפתן הדלת ועמד לומר דבר מה בקוצר רוח, אך אז הבחין בקתרין העומדת שם, בוחנת את לוגן לראשונה.
\\\”מצטער\\\” אמר בנימוס \\\”לא ידעתי שאתה עסוק. אני אחזור מאוחר יותר\\\”.
\\\”אין צורך\\\” אמרה קתרין לפתע \\\”אני בדיוק עמדתי ללכת\\\”. היא פנתה אל שאדו וצעדה לעברו שני צעדים. בהתקרבה אליו פתאום נראתה חברותית, כאילו עמד מולו אדם אחר לגמרי באותו הרגע. \\\”שוב – שאדו דארקסול\\\” פנתה את שאדו \\\”אני מתנצלת על הבלבול שלי, מקווה שזה לא גרם לבעיות.\\\”
\\\”לא\\\” אמר, מנסה להסוות הפתעה מהשינוי הפתאומי שלה \\\”שום בעיה. נתראה. אני מניח\\\”.
קתרין הזדחלה בין שאדו ולוגן והילכה לה במורד המסדרון חזרה לגרם המדרגות הראשי, נעלמת בעיקול המסדרון מעיניהם.
לוגן עקב אחריה במבטה ואז עבר לשאדו, מחייך ומהנהן ותופח על שכמו. \\\”חתיכת כלב!\\\”.
\\\”היא נכנסה לחדר שלי בטעות\\\” אמר שאדו וצעד לחדרו, מוריד מגבו את מעילו חסר השרוולים.
\\\”מה שתגיד\\\” אמר לוגן בנימה צינית.
\\\”אני רציני. היא חדשה כאן, אז היא התבלבלה בקומות\\\”, לבן השיער זרק את המעיל על מיטתו המבולגנת.
\\\”אם אתה אומר\\\”
אני די בטוח שיש לה נטיות מיזנטרופיות\\\” שאדו הוריד מעצמו את התיק השחור אליו מחוברת חרבו החדשה.
\\\”אני מאמין לך\\\”
\\\”למרות שאני חייב להודות – היא אחת הבחורות היפות ביותר שראיתי\\\” הוא השתהה מעט במשך המשפט, ובסיומו השליך את החרב על המיטה ליד המעיל.
\\\”וזה למה אתה כלב\\\”
\\\”לביקור שלך יש מטרה נכון?\\\” שאדו כבר התחיל להתעצבן, וזה נראה, ועל כך מתח לוגן על פניו חיוך קל.
\\\”עשיתי את המחקר על האירוע הזה שהיה לנו עם האלפים בזמנו\\\” אמר לוגן וצעד פנימה, פותח את הספר הגדול בתהליך ומדפדף בעמודיו אחר אחד מסוים.
\\\”מה גילית?\\\”
\\\”אתה רוצה את הפרטים המלאים או את הגרסא המקוצרת?\\\”
שאדו נאנח לרגע ואז התיישב על המיטה. \\\”אני יודע שאני אתחרט על זה\\\” אמר \\\”אבל תביא לי את כל הפרטים\\\”.
\\\”אז ככה\\\” התחיל, ואף לקח אוויר בשביל ההסבר \\\”המדליון שמצאת? הצלחתי לשייך אותו לשבט מסוים ששמו בעייתי מידי בשבילי להגות לך מהזיכרון. בעקבות כך הצלחתי לאתר את החוקה שלהם בנוגע לזימון מתים בשביל לקבל עצה. ישנם רק ארבעה סיבות לשמם יעשו כך, מתוכן שניים דורשות שהזימון יעשה בעולמינו. בדקתי את האופציות ומתוכן רק אחת יוצרת איום כללי שכולל בתוכו אפשרות לסכן את המסדר שלנו. בעקבות כך חיפשתי את הספר הספציפי הזה מאיזשהו סופר אנונימי כי יש שם אזכור לכך\\\”.
שאדו שלח יד ולקח את הספר העבה והביט על הכריכה. כריכה לא מושקעת בעליל בצבע אדום בעל שולי זהב. שם הספר היה \\\’אבארון- סכנת עולמות\\\’. על הספר הוא מעולם לא שמע והרי הפך את הספר והביט על התקציר מאחורה והחל להקריא לעצמו בקול רם.
\\\”בעולם עתיק בו בני האדם מתקיימים תחת רודנות של יצורים מהעולם שמעבר, אדם אחד מוצא את עצמו כעבד שחייו שקולים כמשקל חצי מטבע. נלחם על חייו כנגד אחיו העבדים ומביא לאדונו האנושי תהילה רבה מוצא עצמו נבגד, מאבד את אישתו ונידון למות ולהיאכל על ידי יצור בלהות. היצרים מתהפכים והעבד הלוחם מוביל מלחמה לבדו כנגד אדונו הקודם ולהגיונות שאסף במרוצת השנים. ספר פנטזיה-פילוסופי המספר את השלכות התפקיד על אדם הלוקח אותו ומוכיח כי הלחץ הגובר, דרישות התפקיד ועליונות יכולים להשפיע על החלטותיו של אדם יותר מאישיותו ו…זה ספר פנטזיה!\\\” הצטעק שאדו \\\”ואחד שנשמע לא-מי-יודע-מה. איך זה קשור אלינו?\\\”
\\\”רוב ספרי הפנטזיה שנכתבו בעולם מבוססים או מתארים אחד לאחד אירועים אמיתיים שקרו\\\” העיר לוגן וחטף מידו של שאדו את הספר \\\”במקרה, זה קשור אלינו\\\”.
\\\”אז מה גיליתי?\\\”
\\\”כלום. מה שאני צריך לדעת רק מאוזכר כאן כדרך אגב. בשביל להבין דברים באופן מדויק אני צריך למצוא את הסופר ולדבר איתו על זה\\\”.
\\\”אז תמצא אותו\\\”
\\\”לא שמת לב למשהו?\\\” העיר לוגן והציג לו את הכריכה, אותה בחן שאדו ונוכח לדעת \\\”שם הסופר לא מצוין? איזה סופר משיק ספר ולא לוקח קרדיט עליו?!\\\”
\\\”לא יודע\\\” אמר לוגן והשיב לעצמו את הספר, שוב מחפש דף מסוים \\\”אבל ייקח זמן לגלות מי זה. בכל מקרה זאת לא הסיבה העיקרית שבאתי הנה בריצה. איפה זה…הנה!\\\” הוא הציג לשאדו את העמוד שחיפש. תמונת שחור לבן השרועה על עמוד שלם. התמונה הציגה אדם לבן שיער ע\\\”פ גוון הצבעים, לבוש בגלימות שחורות ואוחז בחרב גדולת מימדים על צוק ופונה אל האופק. צורת פניו הייתה דומה בצורה מפחידה לפניו של שאדו עצמו.
\\\”מי זה החתיך הזה?\\\” שאל שאדו בהומור.
\\\”זה דומה לך בצורה מפחידה!\\\” אמר לוגן ומיד סגר את הספר \\\”בכל אופן – העיקרון שאנחנו מחפשים נקרא \\\’שיניסאגי\\\’. זה הדבר היחיד שחופף מילה במילה מה שקראתי על האלפים האלה. הבעיה היא שאין בשום מקום הסבר על מה זה לעזאזל פרט לאזכור של המושג.\\\”
\\\”אני מתחיל לאבד אותך\\\” אמר שאדו והוריד מעצמו את החולצה המיוזעת.
לוגן לקח נשימה עמוקה ונרגע. \\\”שורה תחתונה – יש קצה חוט, והגיבור של הסיפור הזה דומה לך משהו מפחיד.\\\”
\\\”תודה על העדכון\\\” אמר לבן השיער והילך לעבר חדר המקלחת, שולה מגבת מן הארון בדרכו \\\”לילה טוב\\\”.
\\\”לילה טוב\\\”. השיב לו לוגן והלך לדרכו, סוגר את הדלת אחריו.

שאדו הצעד ונכנס למקלחת, התקלח כעשרים דקות במים קפואים, מסיר ממנו את הזיעה ועול היום הזה שכבר גרמו לו עייפות מעבר לכל דמיון. לבוש במכנס שחור בלבד והמגבת עוד בידו נפל על המיטה כעץ נופל, מתרסק ונרדם בבת אחת. השינה הייתה עמוקה וערבה, אך ברת חלוף. בתוך האפלה המוחלטת של השינה הגיח הבזק פתאומי ומבהיל של פנים מעוותות ואפורות הבוהות בחולם בחטוף. שאדו התעורר במיידית וברעידות, זיעה קרה על פניו. ההלם השאיר אותו מרותק למיטה מספר שניות טרם הזיז את ידו לראות שהכול כשורה.
הייתה אווירה אפלה בחדר. הכול היה חשוך וחסר אור, ורק אור הירח האיר את החדר באור תכלת חולני ואפל. הוא הרגיש נוכחות משונה בקרבה, והרי גם הרגיש מאוים. הוא לבש במהירות את גופייתו השחורה חסרת השרוולים ועליה את חרבו עם תיק השרשרת. עדיין יחף הוא הילך לעבר דלת החדר, תופס בידית הקרה ומסובב אותה, פותח אותה ויוצא למסדרון.
כל המסדרון היה אפל וחשוך, ורק אור הכוכבים והירח המלא האיר הכול באותה הצורה שהאיר את חדרו. זה היה משונה – האורות תמיד פעלו במקומות שאינם פרטיים במקדש. היה קריר וצמרמורת עברה בגבו. משהו משך אותו להביט לשמאל. טרם הפנה את ראשו כבר ידע שמישהו שם.
על הקיר נשענה לה דמות אדם בעלטת החושך. ידיו היו משולבות וגם בתאורה הדלה והכמעט לא קיימת הצליח שאדו להבין בשיער לבן וקוצני על ראשו. הוא היה לבוש בבלייזר עור שחור, מכנס דגמ\\\”ח אפורים ונעלי עור שחורות. צבע עורו היה מוזר, ונראה היה ככחול של גופה.
\\\”אפשר לעזור לך?\\\” שאל שאדו, מעט חושש וצמרמורת עברה בעמוד השדרה שלו כאשר האדם המסתורי הביט בו, חושף עיניים אדומות.
\\\”אתה שאדו דארקסול אני מניח?\\\” אמר בקול צרוד אך חזק ותוקפני.
\\\”מי שואל?\\\”
נראה היה שהאדם המסתורי חייך וגופו כעת פנה אל שאדו בצורה די תוקפנית.
\\\”אני אקבל את זה כ\\\’כן\\\’!\\\” אמר חרישית וזינק לעבר שאדו. טרם הספיק הנער לבן השיער לעשות מאומה מצאה בטנו נחבטת מסוליה של נעל עור אלגנטית, הופכת את מעיו על פיהם ומעלה אוכל במעלה הקיבה חזרה לגרון. רוק ומיצי קיבה מצאו את דרכם במעלה גרונו של שאדו ומחוץ לפיו בעודו נזרק בחוסר אונים לאורך המסדרון, חולף על פני חדרים במהירות הבזק ונעצר רק כי התנגש במעקה הבטיחות עשוי הפלדה המוצקת ולוחות זכוכית בסופו – מעקם אותו בתהליך ושולח שברי זכוכית מספר קומות מטה.
הוא התרומם בקושי, מנגב מפיו את הריר ומנסה להחזיר את היציבות לראשו. כל זאת היה לשווא שכן ברגע שעמד על רגליו ופקח את עיניו ניצב מולו תוקפו, עומד שם כאילו היה שם מספר דקות ורק חיכה לשאדו שיחזור לעשתונותיו.
שאדו נרתע מעט אחורה, ואז כמעט כרפלקס שלח אגרוף לפניו. האדם בחיוך, כאילו ציפה לדבר, נשען אחורה והתחמק מן האגרוף, בו זמנית שולח בעיטה נוספת ותוחב עקב בבטנו של שאדו בשנית. הפעם נשבר מעקה הבטיחות ושאדו נזרק כל אותן קומות מטה, נחבט ברצפת השיש ובשברי הזכוכית, נחתך ואוחז בבטנו כאילו מנסה למנוע ממעיו למצוא את דרכם במעלה גרונו.
הוא גישש את דרכו בחוסר אונים על רצפת הזכוכית, מנסה למצוא מאחז חסר שברים בכדי לעמוד. ידו מצאה נוגעת בנעל עור. הוא הרים את מבטו וראה את אותו האדם שגרם לו לייסורים הקשים ביותר שהכיר בפחות משתי דקות. השומר זינק על רגליו ושלח ידו לניצב חרבו, מושך אותה ומנתק אותה מן המגנט. ביחד עם תנועת השליפה שלח חבטת להב אדירה בזווית אופקית לצווארו של האדם המסתורי מולו.
אותו האחד לא חדל מלחייך, שלח את ידו הימנית ועם אצבעותיו תפס את הלהב בעודו באוויר כאילו לא היה דבר – חוסם לגמרי את ההתקפה של שאדו.
\\\”אין-פאקינג-מצב…\\\” סינן לעצמו שאדו בהלם מוחלט בזמן שזה מולו משליך את הלהב הצידה בחוסר השקעה ושולח את אותה היד לעבר צווארו, לופת אותו ביד אחת ומרים אותו באוויר.
\\\”אז…\\\” החל מדבר התוקף \\\”עכשיו כשיש לי את תשומת ליבך הרשה לי להציג את עצמי. אתה יכול לקרוא לי סרברוס הלסינג. אני מייצג קבוצה של בעלי איכות שמאיזושהי סיבה חושבים שאתה תהיה תוספת נחמדה אלינו\\\”.
\\\”קפוץ לי!\\\” אמר שאדו בעודו נחנק \\\”תנסה לבקש יפה ולהפסיק לחבוט בי מסביב כאילו שאני כדורגל ואז תנסה למכור לי איזו שטות!\\\”
\\\”הם אמרו שאתה חם מזג\\\” אמר סרברוס בחיוך קל \\\”אם אהיה כנה, אני אוהב את התכונה הספציפית הזאת. אבל זה לא עומד לעבוד כאן. הסיבה שאני זורק אותך לצדדים כמו סמרטוט היא בשביל להראות לך את הבדלי הכוחות בינינו. דמיין לעצמך שבעזרת כוחי כל המקדש הזה משותק, ואבן ההשתגרות חסומה. אנחנו לבדינו לגמרי כאן ילדון, ועדיין יש לי מספיק כוח בשביל למרוח אותך על הרצפה כמו החרק שאתה\\\”.
\\\”הם לא יכלו לשלוח מישהו יותר כריזמטי?\\\” אמר שאדו, פניו כבר מאדימות בעודו מנסה ליצור לעצמו מרווח נשימה, מנסה לפתוח את אחיזתו של תוקפו.
\\\”בניגוד לחמימות מוח\\\” אמר סרברוס \\\”ציניות היא אינה תכונה שאני מעריך במיוחד\\\”.
\\\”אולי אני לא מתאים אז? אולי זאת סתם טעות?\\\”
\\\”מה שאמור שאני צריך לפוצץ את הראש שלך בשביל למנוע סיבוכים לא?\\\” אמר סרברוס ושלח את ידו השמאלית לניצב חרב על חגורתו, שולף חרב מגל ח\\\’ופש מצרית. הוא עשה תנועת הנפה איטית, כאילו מתענג על המהלומה העומדת לבוא. שאדו רק נותר בידיו בחוסר אונים, מנסה ללא הצלח להשתחרר מאחיזתו.
המכה עמדה לבוא, לסיים את חייו. באופן פתאומי סרברוס עזב את שאדו, עושה צעד אחורה בתהליך. הכול הפך איטי יותר פתאום, דבר מה מוזר ביותר. בעוד ששאדו צנח באיטיות חזרה לרצפה סרברוס עשה צעד אחורה, ארשת פנים מופתעת ביותר על פניו. האוויר ביניהם נהיה מוזר, כאילו הביטו אחד בשני דרך השתקפות מים. קול פעמוני רוח עשויי נחושת הדהד בחלל ההיכל הגדול בצורה שקטה ומרגיעה.
הזמן חזר לנוע כרגיל, האוויר ביניהם שב לצלילותו האפלה וקול פעמוני הרוח קפא. סרברוס סיים את צעדו אחורנית ושאדו סיים את נפילתו על ברכיו, לא מבין מה התרחש כרגע. הוא הביט ברצפה ביניהם והבחין בחתך עמוק, דק כנייר, עובר ברצפה ובשברי הזכוכית ביניהם שנקלעו לדבר.
דבר אחד היה בטוח – הוא צריך לתפוס מרחק מן מהממזר, והרי זינק במהירות אחורנית ונעמד על רגליו, מושך אליו את חרבו ואוחז בה בחוזקה.

קול צעידות הוציא אותו מריכוזו משמאל, והן הוא ויריבו הביטו באדם שצעד מהצד המרוחק של ההיכל.
קול פלדה מתחככת בעץ נשמע בזמן שהאדם המסתורי החדש השיב את חרבו לנדנה, פולש דרך אפלה ומציג את עצמו.
דמות דקיקה לבושה בחלוק כחול ימי בעל שוליים אדומים וחגור ברצועת משי אדומה. על צידו השמאלי של מותנו הייתה חגורה בתוך נדנה קטאנה ארוכה בעלת ניצב סגול ושמורה בצורת מגן דוד. על ראשו היה כובע קש בצורת צלחת שהסתיר מעט את פניו, אך ממה שנראה לסתו הייתה מכוסה בזיפים בני יומם. הוא נעמד מספר עשרות מטרים משאדו וסרברוס והרים את פניו מעלה, חושף תווי פנים צעירים ועם זאת רציניים וקשוחים אך רגועים בצורה מה. עיניו הכחולות בחנו את סרברוס בעניין, מתעלמות לגמרי משאדו.
שאדו התחיל לתהות אם יש עוד אנשים מוזרים שעליו לפגוש לפני שמחר יתחיל.
\\\”אתה לא מכאן\\\” הכריז החדש, פונה באופן ישיר אל סרברוס.
\\\”זאת חתיכת הצהרה\\\” אמר כחול העור וגופו פנה אל כובע הקש \\\”וגם אחת לא נכונה. אני מכאן. עוד הרבה לפני שאתה היית פה!\\\”
\\\”זה לא משנה\\\” המשיך החדש \\\”אתה תוקף אדם שבאופן ברור לא יכול לך. אין הדבר מראה אלא חוסר כבוד!\\\”
\\\”תוקף?\\\” הצטעק סרברוס והחל צוחק כמטורף \\\”אם הייתי תוקף אותו הוא היה מת מזמן, עד כה אני סתם מוכיח נקודה\\\”
\\\”אם כך לא יהיה איכפת לך אם אשווה את התנאים?\\\”
\\\”בבקשה\\\” חיוכו של סרברוס התרחב \\\”אולי עכשיו יהיה לי מעניין!\\\”.
שאדו רק הביט בחילופי הדברים. הוא הבין עתה כי הסיבה שסרברוס עזב אותו היא בשביל להתחמק מן החיתוך שהגיע מלהבו של כובע הקש. אותו חיתוך דק בצורה מדויקת בעובי נייר שחצה כל העומד בדרכו במרחק עשרות מטרים. סרברוס הצליח למנוע את המהלומה של שאדו בעזרת אצבעותיו בלבד – אם היה צריך להתחמק מן החיתוך…
הוא הבין שאין הוא אלא יתוש בקרב בין קרנפים.

\\\”רק דבר אחד יש לי לשאול אותך\\\” אמר סרברוס טרם הסתער על כובע הקש, לזה השני הרים גבה. \\\”אתה כנראה יודע את שמי, אך איני יודע את שמך. הרי זה רק מכובד שתגלה לי אותו\\\”.
החדש היסס מספר שניות טרם מסר לסרברוס את שמו.
\\\”שי בליידסטורם\\\” אמר לבסוף, בידו השמאלית אחז בנדנו ובימנית בניצב חרבו, כאילו מוכן לשלוף \\\”האדם שעומד להנחיל לך תבוסה!\\\”
סרברוס זינק קדימה לעבר שי, במהירות הבזק ששאדו בקושי הצליח לעקוב אחריה מניף את ידו השמאלית באוויר ומנחית את הח\\\’ופש מטה. שי עשה צעד קטן שמאלה ולאחור, נותן ללהב לחלוף מימינו. הוא שם את רגלו הימנית קדימה ועם גופו נע קדימה, שולף את החרב מנדנה במהירות, עושה חיתוך בקשת רחבה וכחולה שהיה אמור לפגוע בגבו של סרברוס, אילו זה לא היה והחליק ימינה במהירות הבזק והתחמק מן המהלומה.
שי במהירות הפנה את גופו אל סרברוס, ואחז בחרבו בשתי ידיו, נראה כמתרכז. סרברוס הסתער פעם נוספת, הפעם ישירות, שולח מספר מהלומות המכוונות לגרונו של שי. חילופי המהלומות היו מהירים מידי בשביל שאדו, שכן רק ראה לרגעים ברי חלוף כיצד השניים מנסים להכות אחד השני במגוון מסוגנן של מהלכים ומתחמקים זה מזה. הוא רק ראה את צלליותיהם, לא מצליח להבחין בתנועות מדויקות, אך על פי התנועה הצליח להבין כי סרברוס דוחף קדימה, שכן בכל שנייה נראה היה כי שי נהדף אחורה, ואף נאלץ לחסום מספר מהלומות בחרבו במקום להתחמק מהן.
הוא אחז בחרבו, ידע שאין הוא יכול לשבת בחיבוק ידיים ולקוות שאכן הדאוס-אקס-מאכינה שהתרחש כאן יציל אותו. היה עליו לפעול.
הוא אחז בחרבו בשתי ידיו והחל לאגור בה אנרגיה תוך כדי שהניף אותה מעלה. הוא דחס עוד ועוד אנרגיה בלהב, מנסה לרכז אותה באותה הצורה בה עשה לפני כמה שעות כאשר כיבה את הנר מכוח התנופה בלבד.
הלהב החל מעלה להבות אדומות וחצי שקופות למראה. הוא המשיך לדחוס שם אנרגיה כמה שיכל.
\\\”שי!\\\” שאג לבסוף, כאשר חשב שמוכן \\\”זוז משם!\\\”
חילופי המהלומות נעצרו בטרם עת, ושי הבחין בשאדו וכמות האנרגיה האדירה שדחס בהתקפה ההיא. הוא התחמק מעוד מהלומה של הלסינג בכיפוף, זינק מעלה ובעט את עצמו הרחק מיריבו. סרברוס נהדף מעט אחורנית אך מיד החזיר לעצמו את יציבותו בקרקע. שי לעומת זאת מצא עצמו מרחף הרחק ממנו, פותח מרווח ביניהם.
שאדו ראה בזאת כאור ירוק והכה עם חרבו, משחרר להב אנרגיה עבה והרסני לעבר זה שהשפיל אותו קודם לכן. הלהב היה ענקי ופגע בול במרכזו ביריבו, מתפוצץ ומשחרר גלי הדף הרסניים ולהבות אימתניות שהרעידו את ההיכל הגדול, שולחים רסיסי שיש וזכוכיות לכל עבר.
שאדו נדהם מן העוצמה, מבין כמה משמעותי ההבדל שנעשה בכוחו כאשר שבר את מחסום האנרגיה השני שלו.
ענן ענקי של אבק ואפר עלה לאוויר לאחר בפיצוץ ההרסני, ושאדו כמעט ציפה שההתקפה תעבוד. בהתפוגג האבק גילה כי טעה, שכן סרברוס הקיף את עצמו בשכבת מגן כתומה, הנראית כבועה עשויה מתומנים המחוברים זה לזה ויוצרים כדור שקוף שהכיל בתוכו את סרברוס.
\\\”רואה את ההרס הזה?\\\” אמר מיד, כאילו ציפה לכך שהדבר יקרה \\\”כל-כך עוצמתי. כל-כך הרבה פוטנציאל לא מלוטש!\\\”
\\\”הייתי מתרכז ביריב האמיתי שלך אילו הייתי אתה!\\\” הפסיק אותו שי, אחז בקטאנה שלו בשתי ידיו והניף אותה באוויר, משחרר במהלומה את אותו החיתוך הדק לעבר יריבו. קולו פעמוני הרוח הדהדו כאשר האוויר המעורפל והדק עשה את דרכו בין רגע לסרברוס, זה מעלים את בועת המגן שיצר, מזנק הצידה ופותח בהסתערות לעבר בליידסטורם. שי חזר על אותה ההתקפה הקטלנית במספר זוויות שונות, אך הלסינג התחמק מהן בזינוקים וגלגולים לוליינים, שומר על קצב התקדמותו מהיר קדימה, נותן לכל החלל מאחוריו להיחתך על ידי להב בלתי נראה.
שי עצם את עיניו והחזיר את חרבו לנדנה. יד שמאל על הנדן ויד ימין על הניצב. הוא כופף את ברכיו כאילו מתכונן לדבר מה.הנדן החל להציג לאורכו פסים כחולים, בתוכן עוברות נקודות באיטיות מן הזנב לראש. ככל שעבר הזמן הנקודות החלו לנוע מהר יותר ויותר.
\\\”שלכת\\\” אמר שי בלחישה שהדהדה בחוזקה בדממת המוות ששררה שם באותו הרגע.
ברגע שבו סרברוס היה במרחק להב משי הפכו כל הפסים לבנים, וראש הנדן שחרר פיצוץ קטן כחול ושיגר את הלהב מתוכו כאילו ירה אותו. שי כיוון עם זרועו את תנועת הקשת הרחבה של הלהב, חותך את ידו השמאלית של סרברוס, זאת נזרקת באוויר ומתנתקת מהח\\\’ופש שאחזה בו.
סרברוס עצר לבסוף מספר צעדים אחרי שי, זרועו שותתת דם. הוא הביט בידו מעט מופתע, אך לא מפגין שום כאב. שי המשיך לעצום את עיניו והחזיר את חרבו חזרה לנדנה, יישר את ברכיו והסתובב לעבר סרברוס. הוא פקח את עיניו והביט ביריבו, מצפה לראותו מושבת, אך איזו הפתעה נפלה עליו כאשר ראה אותו לוקח את ידו ומחבר אותה חזרה לגופו, כאילו מאומה לא קרה.
\\\”לא רע\\\” אמר סרברוס בשביעות רצון \\\”אילו היה זה קורה באמת, היית מצליח לקחת את ידי. כמה חבל שזה לא קורה באמת\\\”
\\\”לא קורה באמת?\\\” חזר על דבריו שי בגמגום הנובע מהלם גמור \\\”זה לא אמיתי. זאת אשליה. אז למה אני כאן?\\\”
\\\”פשוט, לא?\\\” אמר סרברוס, בוחן שידו עדיין פעילה ואז מרים חזרה את הח\\\’ופש \\\”נשאבת הנה כי היית במקום הלא נכון בזמן הלא נכון. אל תדאג, אחרי כל זה לא תזכור דבר ודבר לא יאונה לך. אני פשוט נהנה מלפגוע באנשים\\\”.
בטרם שי יכל להגיב הלם בו סרברוס עם הלהב – משחרר גל של דם לכל עבר מגופו מחיתוך אלכסוני אימתני. שי נפל על ברכיו ואז צנח קדימה בתוך שלולית מדמו שלו.

שאדו נותר חסר מילים ממה שראה עכשיו, הוא נשאר קפוא במקומו מוכה הלם. סרברוס צעד לעבר שאדו, מחזיק את הח\\\’ופש לנדן שעל ירך ימינו. \\\”אתה מבין עכשיו ילד?\\\” הביט סרברוס מסביב לנזק שנעשה להיכל \\\”פחות משנה וכבר יכול לעשות דברים הרסניים כאלה. יש לך כישרון ילד, כל-כך הרבה פוטנציאל. אני יכול לעזור לך לממש אותו\\\”. סרברוס שלח יד קדימה, ושאדו התיישר מיד כעמוד. הדבר היה מוכר – אותה האחיזה שהשמאן השתמש עליו ועל ניק לפני מעט יותר משבוע. שאדו התיישר והחל לרחף באוויר בחוסר אונים, רק שהרגיש כי ביכולתו לדבר.
\\\”מאיפה אתה בטוח שאתה מכיר אותי?\\\” שאל בעצבנות \\\”אתה התחלת להתעלל בי רק היום!\\\”
\\\”כי אני ראיתי אותך!\\\” הצטעק סרברוס \\\”אתה חושב שהייתי בא הנה אם לא הייתי מאמין בזה? אתה חושב שאיני יודע למה המטרות שלי מסוגלות? אתה חושב שהייתי עובר את כל הטרחה ליצור בשבילך את האשליה הזאת אם לא הייתי יודע בוודאות שאתה מתאים?!\\\”
\\\”אז מאיפה לך?!\\\” הצטעק עליו שאדו בחזרה.
\\\”אתה חושב שהאורקים פשוט במקרה הגיעו לנמל שבאופן כה נוח היית קרוב אליו? שבאופן מאוד נוח הוזעקת לשם? אני עשיתי את כל זה! הקריאה, האורקים – אני עשיתי את זה בשביל לבחון אותך!\\\”
\\\”אתה?\\\” נדהם שאדו \\\”אתה זימנת אותם? אתה גרמת למותם של כל עובדי הרציף!?\\\”
\\\”והייתי מחסל פי עשרה מאותם בני האדם חסרי התועלת!\\\” הכריז סרברוס עם נגיעות של גאווה, אך אז נראה כי נרגע. \\\”נראה שמילים לא יגיעו אלייך. אולי הדגמה ממשית תציג את דבריי טוב יותר\\\”.
שאדו החל פתאום להרגיש דקירות בגבו, קור צורם שלא ניתן היה לתאר או לדמיין. הוא בלם את עצמו מלצעוק בקושי רב, מנסה להשאיר את עצמו בהכרה בשל הכאב. האחיזה נותקה ושאדו נפל לרצפה, מוטל כגופה חסרת חיים.
\\\”הנה מקדמה קטנה, היא תראה לך בדיוק על מה אני מדבר\\\”. אלו היו מילותיו האחרונות ששמע שאדו מסרברוס טרם איבד את הכרתו ונדד לאפלה של שינה.

הנער לבן השיער התעורר כאילו מסיוט בחדרו המואר מאור השמש. החדר נראה בדיוק כפי שהשאיר אותו לפני שהלך לישון – לבוש רק במכנס שחור. בגדיו היו נקיים כפות ידיו שדיממו משברי הזכוכית היו חלקות כשהיו אמש. הוא התיישב על מיטתו וניגב את פניו, תוהה אם הדבר היה רק סיוט או שאכן התרחש. הוא התרומם והלך לחדר המקלחת, נעמד מול הכיור ושטף את פניו. הוא הביט מספר שניות במראה ואז ניגב את פניו שוב והסתובב ללכת.
הוא עמד מלכת כאשר חשב שהבחין בדבר מה במראה על גבו. הוא חזר, הסתובב והטה את ראשו למען יוכל לראות את התקפות גבו על המראה מאחוריו. כל התהיות בנוגע ללילה תמו בין רגע.
על גבו היה טבוע קעקוע גולגולת דרקון שחור.
\\\”שיט…\\\”

הכרוניקה של שאדו – פרק 6: לילה קשה
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
44 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך