הלחש ה-13 פרק 3 – מרגל אדום בין בתי כלא

"אם אתה עושה עבודה של מישהו אחר – כדי שתשמע טוב. בכללי, כדי שתשמע טוב."

אורוס, אביר כבד שמיעה מצבאו של ארוסט האיום הסתכל על העלון "בתי סוהר מהאגדות". הוא ישב בתוך כרכרה שסחבה אסיר בטחוני ברמה ראשונה (ככה לפחות האדון שלו, מכשף המוות דורקין אמר) שנקרא משהו בסגנון "רון-נאפאק-המשמשי", שניסה לפלוש להם למכלאה הנטושה שמכילה אוצר שהוא לא ידע מהו. הוא כרגע בדק מודעה על בית כלא שכינה את עצמו "מגדל רפונפונזל"
"בית כלא זה הינו מגדל גדול ללא כניסה, יציאה או כל פתח מלבד חלון בגובה מאה מטרים. הכניסה היחידה היא דרך צמתה של רפונפונזל, ששערה שבו קשורים פונפונים במקומות אסטרטגיים ממלא תפקיד של סולם. רק מאה זהובונים לשנה, ולאסיר שלכם אין סיכוי לברוח!"

"מאה זהובונים לשנה זה הרבה?" שאל אורוס את דורקין.

"ניסית לחשב כמה זה 100 כפול נצח? חפש מקום אחר!" צעק אליו דורקין.

אורוס העביר לעמוד הבא ומצא מודעה מסבירת פנים ועליזה, שכותרתה (הצבועה בצבעי אדום-זהב) הייתה "אזקאבראן"
"בית הכלא השמור במדינה! נשמר ע"י רוחות שחורות מפחידות עם ברדס שחור שניזונות מרגשי שמחה והנאה! אם תפסתם פושע מסוכן שפשע בפשע חמור במיוחד, שלחו ינשוף, שליח, יונה, עיט, מכשפת שליחויות…" שלושה עמודים מולאו ברשימת היצורים שיקובלו כמביאי המכתב, ואורוס קפץ לסוף הרשימה. "…קדרה מכונפת ורודה, סגול, ירוקה או תכלת, רוח רפאים מסוגים 1.2, 3.4211 או 7.89121 ועוד שליחים מגוונים, אותם תוכלו לראות בחוברת הנלווית…" אורוס הסתכל לצידגו וראה חוברת שחשב קודם לספר עב כרס בשם 'כל השליחים המותרים לאזקבראן' ונאנח בתסכול "…והאסירים שלכם יזכו למאסר חינמי לנצח!"

"בית הכלא אזקבראן נראה מבטיח!" קרא אורוס.

"הם מקבלים שם מכשף אפל או אביר אופל כשליחים?" שאל דורקין.

אורוס פתח באנחה את הספר עב הכרס וחיפש אם מותר לכביר אופל או לשף אפל לשמש כשליחים. אחרי שהשמש ירדה, עלתה שוב וחזרה לאמצע השמים אורוס גמר לעבור על הספר. ואז הוא הבין את כוונתו המקורית של דורקין, והשמש השלימה עוד מחזור לפני שהוא ענה את התשובה השלילית לדורקין המצוברח.

"אז לפחות תמצא לי בית כלא הגיוני עד שהשמש תשקע!" צווח עליו דורקין, ואורוס חזר לחוברת.
המודעה הבאה הייתה בנויה כשיר, ופרסמה את בית הכלא 'מגדל הדרקון':

"אם אסיר תפסת כפושע,
ואתה נואש מלחפש.
את מגדל הדרקון אתה שומע,
והודעה לשם תשלח עם חץ.

זה מגדל אפל,
שומר: דרקון אדום,
שלכבודו יש לעמוד דום,
משמר הגון ומכובד,
ללא תשלום כמעט, מלבד-

כי כל התשלום שבזה המגדל,
הוא לשמור על הדרקון,
שעל רגליו לא יזחל,
להאכיל,
לנקות,
לנסות לא למות,
עם שינוי חוזה כל שנה – ובזהירות."

אורוס כמעט חשב שהוא מצא את בית הכלא המושלם עד הפסקה האחרונה. בידיעה שהוא זה שיצטרך לבצע את כל אותן מטלות, הוא אפילו לא הציע לדורקין את הרעיון. הוא דילג במבטו על גמדוניה ("בואו להיכלא במערה נחמדה עם 7 גמדים זקנים ונחמדים באמצע היער") דפדף בלילהעיף מבטט על בית הכלא של מכשפולה עמיתמי ("בית הכלא של גברת עמיתמי ניתן לבריחה רק בדרך אחת – זלילת קיר הבית העשויי מביסקוויטים מחוזקים בשוקולד. אם האסירים שלכם יצליחו לברוח, לפחות יהיה להם כאב בטן!") והתעלם לחלוטין ממדועה לחלוטין לא קשורה שקראה "בשבוע הבא, יום שלישי ה-13, תוכלו לארגן מסיבה עם 13 גמדים ולצאת להרפתקה למצוא אוצר ולהרוג דרקון! לפרטים, פנו למכשף גאנדאלפו."
אך בסוף נמצא בית כלא מתאים. הכרכרה שעד כה הילכה ללא כיוון מוגדר פנתה לכיוון מבוך המינוטאור.

"איפה הוא, איפה הוא!" קרא המורה החדש, בזמן שהוא זרק הצידה את תגית המורה החדש שלו ושלף מתיק הצד הלבן-אדום שלו תגית עם הכתובת 'מרגל מטעם צבאות ארוסט'.
"לא, לא לא!" קרא המרגל האדום, שמו האמיתי של 'המורה החדש' חוץ מזה שהוא היה מרגל שלבש רק אדום, הוא תמיד היה חטטן וכולם קראו לו מאז ומתמיד מרגל. סבא שלו היה אריק האדום ואביו אדום הזקן, והשם המרגל האדום בהחלט עדיף על בלהמססורה האדום, שמו המקורי. "מייצר תוויות ההסוואה האלו שכח שהן אמורות לגרום לאנשים לחשוב שאתה מישהו אחר?" הוא שלף תגית של 'מנקה טירון', הוציא את דלי המים ותקע את ראשה של ג'יני בדלי מלא מים. הוא חיכה עד שג'יני תכחיל, תאדים, תתעורר בהשתנקות ותתעלף בחזרה לפני שהוא הוציא את ראשה מתוך המים והלך לנועם.
"אם זה לא הוא," אמר, "אני לא יודע מי זה יכול להיות. האדון אמר שהמים צריך להיות אחד מחמישה ילדים שהולמים את התיאורים של אלו!"
נועם גם הכחיל, האדים, בניגוד לג'יני גם היריק, הסגיל והצהיב, התעורר בהשתנקות והתעלף חזרה. המרגל האדום עזב בכעס את ארבעת ילדים אלו להתעורר בפליאה עם ראש רטוב והלך בזעם לאדונו.
יש לציין שהמרגל האדום לא יודע לספור.

ג'ון ישב וכתב בשרביטו בכתב אש, קסם שמשום מה הוא התקשה בו , כמו בכל קסמי האש, על הלוח ה-30 'יותר לא אפגע בבעלי חיים קסומים נדירים או אתעלל בשום סלביוניסה לעולם' כשהמרגל האדום, שעבר ליד ורצה לברר עם המנהל כמה פרטים שיעזרו לו נכנס פנימה, ראה את ג'ון, הרגיש תחושת בטן שהוא האיש שהוא מחפש, הכין בידו לחש עילפון אוטומטי וצנח עם הראש שלו לתוך הדלי כשהוא קיבל לוח עץ שרוף למחצה בראשו. מתנדנד הוא יצא מהחדר, בידיעה שעל-אף שהראש של אף אחד לא נכנס עדיין לדלי בלי להכחיל, להאדים, להיריק, להצהיב או להסגיל, אבל עדיין הייתה לו השערה את מי הוא מחפש. הוא זרק הצידה את התג המכריז עליו כמרגל שמסתווה למנקה טירון שהוא לבש בטעות ורץ לעבר היציאה.
אחריו נכנס פאנגורן, שראה את 30 הלוחות ושחרר לביתו את ג'ון.

שעתיים לאחר מכן המרגל האדום עמד מול אורק ענק, שגובהו מעל 2 מטרים, עורו ירוק כהה ועל עינו האחת צלקת ארוכה ומשוננת. האורק החזיק בידו חרב שחורה ארוכה ונעץ בעינו האחת מבט זועם במרגל האדום.
"מה אתה רוצה ?" רעם.
"אדוני ארוסט," אמר המרגל האדום, "מצאתי אותו."