הסוף זה רק ההתחלה-פרק 1
שלום, קוראים לי אלכס או לפחות ככה קראו לי לפני שמתתי.
הייתי נער בן 18 די רגיל שחי את חייו בלי דרמות מיותרות, אבל אז קראו כמה דברים… לא צפויים אפשר לומר אבל היי אם אתם רוצים לשמוע את הסיפור שלי כדי שאני אתחיל מההתחלה…
לומר את האמת היום שבו מתתי התחיל באופן שיגרתי לחלוטין, קמתי בבוקר והתארגנתי לצאת לבית הספר, אחותי הקטנה עיצבנה אותי, בהחלט בוקר שיגרתי בחיי המשעממים.
אילו לא הייתי מחליט להיות "גיבור" כניראה שחיי המשעממים היו גם נמשכים לעוד כמה שנים טובות, אבל הילד הקטן הזה שרץ לכביש עם הכדור כשמשאית מתקרבת עליו במהירות… בהחלט שלא יכולתי לתת לו למות בלי לנסות לעשות משהו.
מתוך אינסטינקט קפצתי לכביש ודחפתי אותו משם אבל לפני שהספקתי לזוז המשאית התנגשה בי…
ורק שתדעו כשמשאית מתנגשת בך במהירות זה כואב כמו… תאמת אי לי אין לתאר את זה בדיוק אבל תהיו בטוחים שזה כואב.
אני לא זוכר כלכך מה קרה אחר כך אני חושב שהיה המון אנשים סביבי, ואחותי בוכה לידי בקיצור מתתי באותו יום.(לפחות ככה חשבתי)
רק שתדעו אני לא הייתי מהטיפוסים שמאמינים בגילגול נשמות הייתי בטוח שחיים רק פעם אחת, אני מודע שטעיתי.
בהתחלה הרגשתי רק חמימות סביבי "אם זה המוות זה לא כל כך נורא" חשבתי לעצמי.
אבל אחרי זמן מסוים הרגשתי שמשהו לא בסדר אני יחסוך לכם את הרגע שהבנתי שאני כניראה בתוך רחם(אם הייתי יכול לצרוח הייתי צורח כמו ילדה בת שלוש)
את הלידה עצמה אני בהחלט לא יפרט זה זיכרון שאני בהחלט מתכוון לשכוח (עד עכשיו יש לי צמרמורת)
אחרי שנולדתי אני זוכר שלא ראיתי טוב וששמעתי קולות שלא הבנתי בכלל(חשבתי בזמנו שזה אולי סינית או שפה אפריקאית של שבט נידח), בקיצור אחרי כמה יבבות שלא יכולתי לשלוט בהם כשהם יצאו לי מהפה נרדמתי.
אני בכל זאת תינוק.
תגובות (3)
אהבתי!!
תודה 3>
לא היית צריך לעזור לילד.