כותבת מושבעת
ה.כ. = הערת כותבת.

העולם האחר – פרק שלוש

כותבת מושבעת 13/07/2020 168 צפיות 3 תגובות
ה.כ. = הערת כותבת.

אני לא מאמינה למראה עיניי. אני באמת כאן. לא בטוח איפה זה כאן, אבל כאן.
צבטתי את היד בחזקה כשלידי עבר מן כלב ענק מעופף עם קרניים כדי לוודא שאני לא חולמת “אאוץ’!” נאנחתי בכאב, זה אמיתי.
“סליחה אדוני” פניתי לאדם הראשון שעבר לידי, אך הוא רק המשיך בדרכו, מתעלם ממני וממהר לאחד הדוכנים שליד הכניסה של העיר.
האם כולם כאן גסי רוח?
“סליחה אדוני!” פניתי לעוד אדם שעבר לידי היחידי שהעז לדרוך על הדשא הירוק , נער גבוה שחור שיער האסוף בקוקו קצר, הוא הסתובב אליי וראיתי את עיניו השחורות, שאיכשהו נטו לגוון סגלגל.
“כן?” שאל בחיוך ידידותי
“איפה אני?” הוא חייך מהשאלה שלי, שכנראה נשמעה לו מוזרה.
“מצודת האלפים, עיר הבירה של ממלכת העננים” ענה בקצרה והתכופף עד שפניו היו באותו הגובה שלי.
“את לא מפה?” ניחש בחיוך משועשע, עיגולים סגלגלים מהבהבים בעיניו, זה היה מהפנט, לא יכלתי שלא לבהות בהן.
“אממ, לא אדוני, אני באה מ… כפר, בשולי ממלכה שכנה.” מלמלתי בלחץ
“את לא הגעת לכאן דרך שער חוקי נכון?” התעלם מדברי והתעמק בעיניי החומות
“את מהעולם ההוא, נכון?” שאל בהתרגשות ומיהרתי להנהן ללא, אני רק הגעתי, אסור לי להיתפס!
הוא הזדקף וטפח על ראשי בידו “את מבינה, אני קורא מחשבות” אמר והצביע על עיניו שזהרו לשנייה באור סגלגל “אז אין טעם לשקר לי.”
בלעתי את רוקי בכבדות “מה אתה מתכוון לעשות איתי?” שאלתי בחשש “כלום ” אמר בפשטות והוריד את ידו מראשי
“מ-מה? אתה לא עומד להסגיר אותי?” שאלתי בתמיהה “אל תדברי שטויות, רב האנשים מגיעים לכאן בדרכים לא חוקיות, זאת לא העבודה שלי לתפוס אותם.” חייכתי בהקלה.
לפתע נשמעו קולות שופרים מכל מקום, הסתובבתי לאחור וראיתי שלוש כרכרות מצופות זהב נכנסות לעיר דרך החומה, לא היה לי זמן להגיב כי הנער משך בידי “רוצי!” קרא והתחיל לרוץ לתוך העיר, מושך אותי איתו.
“מה קורה?” שאלתי בבהלה כשראיתי את האנשים המעטים מסביבנו מתחילים לרוץ גם הם.
“אבא שלי יהרוג אותי! משפחת המלוכה מגיעה היום!”

העולם האחר – פרק שלוש
דרוג הסיפור 4 | 4 מדרגים

תגובות (3)

המשך מעניין :)
הייתי שמחה לפרקים ארוכים יותר! מחכה להמשך…!
(שימי לב לנושא הפיסוק החסר בתוך מרכאות בסופן, שחוזר על עצמו)

13/07/2020 18:49

“ליד הכניסה (של)[אל] העיר” – או היציאה [מ]העיר. ‘של’ לא שייכת.

“מצודת האלפים” – לטעמי חסר ניקוד. האם אלו Eלפים (של טולקין)? האם זהו אזור ה- AלPים (שוויץ)? האם AלFAים (שזה קצת יותר מ’מאות’)?

“את לא מפה?” – נדמה לי שבמקום סימן השאלה, כדאי להוסיף ‘ספק שאל ספק קבע’. סתם הגיג פרטי.

“…דרך שער חוקי[,] נכון?” – פסיק קטן שמוסיף המון.

‘להנהן’ פירושה להזיז את הראש לאות ‘כן’. ‘להניד ראש’ פירושה להזיז את הראש לאות שלילה.

“את מבינה(,)[?] אני קורא מחשבות[,]” – יש כאן שאלה, לא אמירה.

לפני “כלום”, ולפני “אל תדברי שטויות” – לרדת שורה. כל תחילת ציטוט בשורה חדשה.

“ר[ו]ב האנשים” – אמנם אם היה ניקוד, הוא”ו מיותרת. אך לא זה המצב.

“קולות שופר” או “קול שופרות”. מה עדיף? בחירה שלך.

הסיפור מעניין, מסקרן, קצר מדיי, וכבר נגמרו לי הציפורניים. המשיכי ומהר!

אני לא גזען, אני שונא את כולם.

14/07/2020 16:15

התחלתי לקרוא את הסיפור מהפרק הראשון עכשיו, בנית עולם מעניין ומסקרן. אני אוהב דברים כאלה. מחכה להמשך!
אני ממליץ לבצע הגהה לפני שאת מעלה סיפור, יש מס’ טעויות בפרקים, אלא אם כן זה מכוון, אך לא נראה לי..
המשיכי לכתוב! זה טוב!

15/07/2020 22:44
סיפורים נוספים שיעניינו אותך