uta
לא נשארו עוד הרבה פרקים! מקווה שתאהבו, תגיבו ותדרגו ! ! !

זאבים: לוס פרק 19

uta 07/02/2015 777 צפיות 2 תגובות
לא נשארו עוד הרבה פרקים! מקווה שתאהבו, תגיבו ותדרגו ! ! !

פרק 19: אלפא על
“לוס התעוררת!” קרא ג’וש, ריק חייך גם הוא והשניים רצו לעברי. דניאל נעמד במרכז החדר ופשוט חייך אליי חצי חיוך, הנפרמק ירד מיד אחריי. המדריך של דניאל, ג’ונסף, הצטרף אלינו ופתח בשיחה.
“נעים לפגוש אותך סוף כל סוף העלמה לוס, והמדריך שלה הנפרמק המכובד.” הוא קד קידה בפנינו, היינו כאן במשך שבוע אבל רק עכשיו ג’ונסף שם לב ששהינו כאן.
“איך ישנת?” שאל דניאל ושילב את ידיו, שערותיו החומות נפלו על מצחו. הנהנתי לחיוב. לא ידעתי איך כל כך לדבר עם מישהו שעומד למות ורק אני יודעת על זה. טוב, אני והנפרמק.
“תתקשר לשאר החבורה, שיבואו הנה.” פקד הנפרמק,
“למה קרה משהו?” שאל ריק, -“אנחנו צריכים לבקר חבר וותיק שיספר לנו משהו.” קיצר הנפרמק את הסיפור המלא. כנראה גם הוא חשש.
“נו?” זירז אותו הנפרמק, הוא דיבר ממש כאילו פצעיו נעלמו. שלפתי את הפלאפון והתקשרתי לאימי.
“אימא תגידי לי שאת נמצאת עם קילר והלהקה של הבנות..” אמרתי,
“לוס מותק יש מצב שאני חוזרת אלייך אחר כך אני פשוט עסוקה.” היא אמרה בקול מוזר, הבנתי שמשהו לא בסדר. “אפשר את אבא?” שאלתי ומיד שמעתי שהטלפון נחטף מידיה.
“לא אי אפשר אותו. ההורים שלך דיי עסוקים עכשיו.” זיהיתי את הקול,
“בולקון! תשחרר אותם!” קראתי, -“יש לכם 24 שעות להביא אליי את ג’וש ואם לא אני אחסל את כולם אחד אחד, ואני אתחיל מאימא שלך ואסיים עם הדלתא שלכדתי.” הוא אמר והשיחה התנתקה.
“הם תפסו אותם.” לחשתי, דניאל שמע את כל השיחה. הרמתי את מבטי לעבר השאר, עיניי היו מוצפות בדמעות. “הם תפסו את כולם. את פטריק, ההורים שלי, קילר ואת להקת הזאבות.” התחלתי להתהלך במקום.
“מה הוא רצה?” שאל ג’וש, דמעה ירדה מעיני והחליקה עד למורד הלחי שלי. הנפרמק מיד הבין. “החיזיון מתחיל להתממש.” אמרתי בקול חנוק אל הנפרמק,
“איזה חיזיון?” שאל דניאל,
“ראיתי את ג’וש מוציא חרב מתוך קיר, ומביא אותה אל בולקון. וברגע שהוא משיג את החרב הוא מחסל אותך.” דיברתי אל דניאל, “אז הם רוצים אותי?” שאל ג’וש, הנהנתי לחיוב בעצב.
“אבל.. זה לא יכול להיות.” אמר ריק, דניאל רק הביט בי ללא מבט של עצב או שמחה. אלא פשוט הביט בי.
“למה הוא רוצה בכלל את ג’וש?” שאל הנפרמק, כולם חיפשו תשובות. בדיוק כמוני. אבל אני רק הבטתי בדניאל, שהיה מופתע ומפוחד כמו כולם.
“כי הוא אלפא על.” קרא ג’ונסף, שקט שרר בכל החדר. כולם הביטו בג’ונסף כאל תמימים שלא יודעים כלום. דניאל השפיל את מבטו והעביר אותה אל ג’ונסף.
“אלפא על?” שאלתי, ג’וש היה מופתע מזה עוד יותר.
“שאלת אותי פעם מה קורה כאשר איש זאב מגיע לקצה גבול היכולת שלו כאשר הוא יכול כבר להשתנות לזאב. אז חיפשתי ממקורות מידע שונים והגעתי לאותה תוצאה.” הוא דיבר אל ג’וש.
“אלפא על זו תכונה שמתקבלת רק כאשר אתה בטא, ולעולם לא היית אלפא במקום. הסיבה שזה לא קרה לאף בטא אחר היא שהתכונה בוחרת אותך, ולא אתה אותה. היא מוצאת את המיועד בשבילה ונכנסת לתוכו ברגע שהוא משתנה.” הוא פנה עכשיו לכולם.
“אז למה העיניים שלי עדיין צהובות כמו של בטא?” שאל ג’וש בלי הבנה, כמו כולם שלא הבינו. –”אני לא ממש בטוח בזה. אבל אני מניח שהיא מחכה שתיפתח אליה. שתבין את הכוח שטמון בידיים שלך.” הסביר,
הנפרמק היה בהלם.
“תמיד ידעתי שאתה לא רק בטא ג’וש.” אמר דניאל, הוא התקרב אל ג’וש וחייך אליו.
“כל המבחנים הללו היו כדי שאני אהיה בטוח בזה. איש זאב רגיל היה מסתגל להתקפות והיה תוקף בצורה נורמאלית. אבל אתה לא יכולת להכות אותי.” דניאל הניח את ידו על כתפיו.
“עכשיו שאנחנו יודעים את זה נוכל להביס את בולקון!” קרא ריק, -“אבל ג’וש עדיין בטא.” הנפרמק הדגיש,
“הוא רק בטא שעדיין לא מסוגל להתמודד עם הכוח של בולקון! אף אחד מלבד לוס יכולים להתמודד מולו.” הוא המשיך, “הכוח הזה טמון בתוכי. עכשיו אני יודע את זה. ואני יכול להציל את כולם אם אני רק אשחרר אותו.” הוא הביט בידיו וכיווץ אותם לאגרופים.
“לא!” הדגשתי,
“אתם פועלים לפי התוכנית של בולקון. אני הייתי שם. אם ג’וש יהיה שם גם הוא יוציא את החרב ובולקון יהרוג את דניאל, אנחנו צריכים להיות חכמים. ג’וש אתה נשאר כאן. ג’ונסף, אני וריק נצא אתה נשארת פה.” בסוף המשפט פניתי לנפרמק, “אני יכול לעזור.” הוא אמר אבל גניחת כאב פרצה מפיו,
“לא אתה לא.” הדגשתי.
“אנחנו יכולים להציל אותם ואתכם.” אמרתי לשאר שנשארו. –”אבל אם זו התוכנית של בולקון?” ענה ג’וש, נדתי בראשי. “עכשיו שאנחנו יודעים מה אתה עומד להיות אנחנו זקוקים לך חי, ולכולם. במיוחד שיום הבחירה בעוד שלושה ימים.” הסביר דניאל, איכשהו הוא הבין את הכול.
“תתארגנו. עוד שעה לא היינו פה.” אמרתי והתקדמתי אל החדר שלי להחליף בגדים. פתחתי את הדלת והבטתי בעצמי, מראה הראתה איך השתנתי, עברו שבועיים מאז שאני יודעת הכול. ואני שונה כל כך. שיערותיי היו מבולגנות במקצת וחולצתי הייתה מעט קרועה.
לבשתי ג’ינס לבן וחולצה לבנה תואמת למכנס וכמובן ז’קט שחור. פתחתי את הדלת שם עמד לדפוק דניאל, הבענו זה בזה בהפתעה.
“או, היי.” הוא אמר ונבהל מעט. בדיוק כמוני.
“היי..” אמרתי בביישנות, שהבטתי בו הרגשתי כאילו הזמן עוצר ולא זז אפילו לרגע. “על מי אני עובד.” הוא אמר במהירות והניח את ידו על מותני, הוא הצמיד אותי לחזהו ונישק את שפתיי, העברתי את ידי בשערותיו ואת ידי השנייה הנחתי על גבו. ליטפתי את שפתיו עם שלי ומיד ניתקתי את עצמי ממנו. עם כמה שרציתי שזה יקרה.
“דניאל אני לא..” התחלתי לגמגם, -“אני בעוד כמה שנים אאבד את חיי, השנים שלי יהיו מואצים ואני בקושי אספיק לחיות כמו שצריך. בטח ובטח שלא להתאהב.” הבטתי בו, מנסה להסביר לו שעם כמה שאני אוהבת אותו, אני פשוט לא יכולה.
“אנחנו נמצא לזה פתרון אני מבטיח.” הוא פסע צעד אחד לכיווני, ואני פשוט נדתי בראשי
“אני לא רוצה לקוות למשהו שהסיכויים שלו לקרות הם קלושים.” העברתי את ידי על מצחו והנחתי אותה על הלחי. “אם המצב היה שונה..” השפלתי את מבטי והורדתי את ידי מהלחי שלו,
“אני אחכה בשבילך עד שנמצא פתרון.” הוא אמר ברומנטיות. –”אם נמצא כזה.” אמרתי ויצאתי מהחדר.

זאבים: לוס פרק 19
דרוג הסיפור 4.2 | 5 מדרגים

תגובות (2)

אהבתי! דירגתי חמש

07/02/2015 17:07
    uta uta

    תודה! :)

    07/02/2015 18:56
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך