Dr_Ellert
כל הזכויות של מבצר האור וכל הנוגע אליו שמורות למשתמשת siro028@ [וואטפד]

מבצר האור: הב הרשע השאול | האיילה

Dr_Ellert 26/05/2019 112 צפיות אין תגובות
כל הזכויות של מבצר האור וכל הנוגע אליו שמורות למשתמשת siro028@ [וואטפד]

בחלקים הקודמים:
לכאורה הנביא האדום דל אמצעים ואינו מסוכן; נלייוטס רוצה להציל אותם, אך עליהם לרצות בו ולמצוא אותו לפני-כן. קוֹי לָמְבּרֶדְג’, חניך שנה שלישית במבצר וגיבור בעל מוניטין, עזר לחברו קָיְיל להכין את החניכים החדשים, ויצא לפגוש באוֹלֶאָן.

האיילה,
יום שישי, 16 לדצמבר.

העגלה התדרדרה במורד השביל, סופגת את כל הירוק והאוויר הצח.
היער שידר שלווה, והרוח הקרירה הברישה את ענפי המחט כידן של פיות. קרני שמש חדרו כאן ושם, והאירו באקראי לכל עבר. את העגלה משכה פרדה זקנה, אותה דרבן העגלון החביב פֶּרִי. ארבעה כושפים לבושי שכמיות וגלימות אפורות ישבו בשקט כבר זמן מה.
אחד מהם, שככל הנראה החליט שהזמן לשקט נגמר, שבר אותו עם שאלה קיומית מאוד חשובה. “למה אנחנו לא מקבלים סוסים אישיים?” שאל. “לכל סוכן SOM אחר יש סוסים. למה לנו לא?”
הגבוהה שביניהם הסירה את שכמייתה, וחשפה פנים חומות-כהות, ועיני איילה צרות ומעוקלות. “אתה יודע פָּיְירֶקְס, לא לכל סוכן SOM יש סוסים,” התעקשה.
“לא נכון,” הסיר את שכמייתו, וחשף פנים שזופות עליהן שיער ג’ינג’י שופע וזקן צרפתי להשלימו. “לחבר הזה שלך הֶיְימְלִין יש. וגם לשותף שלו, שָייְלוֹק. לכולם יש.”
“זה לא אומר שלכולם יש!” התעקשה בשנית. “וכן, להם ספציפית יש. תעזרי לי פה, נָטָשָׁה, טוב?”
בחורה נוספת הסירה את שכמייתה האפורה. היא חשפה פני אישה צחורות, עיניים כחולות בהירות ושיער בלונדיני קצוץ עד הקרקפת. “יש לה נקודה. היימלין הוא בן של איזה לורד חשוב. בתור בת של לורדים, אני מכירה את זה. סביר להניח שאבא שלו ריחם עליו ונתן לו כסף לסוס או משהו.”
“נו, ואבא שלך לא יכול לתת לנו כסף לסוס או משהו?”
“רוצה ממנו סוסים?” שאלה בחרי-אף, “בקש אתה.” היא שילבה את ידיה תוך שהתבוננה אל הדרך.
“תראה, בדרך-כלל נהוג לתת סוסים רק לאלו שחושבים שמגיע להם,” האישה בעלת עיני-האיילה הסבירה בפשטות. “אם אתה רוצה סוסים, כולנו כאן נצטרך להוכיח לחבר’ה ב-SOM ובמבצר שאנחנו שווים את זה. ואחריי שהוכחנו להם, נצטרך להראות להם שאנחנו לא יכולים בלי. עד אז, סתום ת’פה.”
“קל לך להגיד, את יכולה לנוע מהר כמה שבא לך,” התמרמר.
“ועדיין אני בוחרת לשמוע אותך מקטר כמו ילד קטן. חיים קשים.”
הוא שילב את ידיו. “אתן רוצות להגיד לי שמוסד עתיק-יומין בן מאות שנים, שמאכלס כושפים מסביב לארץ ומספק שירותי אבטחה לכושפים אחרים… לא יכול לממן בשבילנו סוסים?”
בעוד שהבחורה השחורה והתמירה השעינה את ראשה אחורה בייאוש, החבר האחרון החליט להשתלב בשיחה. הוא הסיר את שכמייתו וחשף פנים פרועות למדיי: זקן ושיער קש חומים מבורדקים. “אתה יודע כמה עולה סוס, פיירקס?” לאחר שתיקה קצרה הוא ענה. “בערך אותו המחיר של הגלימה של מנהל המבצר.” שוב שתיקה קצרה. “ואתה יודע כמה עולה להחזיק סוס? אוכל, שירותים, וטרינר?…”
“כל אלו כלולים לכל הסוסים במבצר,” התמרמר.
“כן, אבל כל סוס זה טיפול בפני עצמו, עדיין. זה הרבה כסף. אם אתה מעוניין אני יכול להראות לך את הדו”חות של לִידִיָה. זה לא זול במיוחד. פלוס שהסוסים האלו לא קיימים מאז שהמבצר קיים, אתה יודע. אנחנו צריכים למכור ולקנות אותם מדיי שנה. זאת ממש כלכלה שלמה בפני עצמה.”
“איפה אתה היית לפני דקה?” התעצבנה האיילה. הוא הרים את כתפיו, ופיירקס נאנח.
הם שמעו את העגלון מדרבן את הפרדה הזקנה, מה שהפחיד חלק מהסנוניות והקיכלים שבין הענפים להימלט בנסיקה.
לאחר כמה רגעים מביכים של שתיקה, הבחור הפרוע החליט להתערב. “אז… אם הבנתי נכון: צוות היימלין קיבל משימה לחקור פעילות של כושף אפל. אנחנו אפילו לא יודעים את שמו, פרט לעובדה שהוא בעל שיער אדום ארוך. ואומרים לנו שצוות היימלין, שנחשב לצוות לא-רע בכלל, יצא משם בשן ובעין. והנה מה שמפריע לי…” הוא שם לב למבטה מלא החשד צר-העין של האיילה, “את רוצה להגיד לי שאת הסכמת לקחת את המשימה הזו, למרות הכל. למרות שידעת שהיא ממש מסוכנת. אפילו שאנחנו כנראה לא בקליבר להשלים אותה.”
היא הנהנה ואמרה, “תצטרכו לסמוך עליי.” עיני האיילה סקרו את כולם. “אני דיברתי עם היימלין. הוא… כל תשובה שניסיתי לסחוט ממנו הסתכמה ב-‘אני לא זוכר’ או ‘אני לא רוצה לענות’. משהו שם השאיר עליו סימן. והחלק המוזר הוא ששניהם בריאים ושלמים.”
השאר החליפו מבטים דואגים. “מה זאת אומרת?” שאלה נטשה, מלטפת את שיערה הקצוץ.
“זה אומר שמשהו פה לא בסדר, ואני רוצה לעזור לחבר טוב,” ענתה תוך ששילבה את ידיה.
“לא פלא שלא רוצים לתת לנו סוסים,” נאנח פיירקס, “אם תמשיכי לסבך אותנו במשימות התאבדות…”
“זאת לא משימת התאבדות,” חרקה את שיניה בזעף. “ומה יש לך? בחיי, פעם אחת אני מסדרת לנו את פֶּרִי, שאגב הסכים לפנות מזמנו החופשי בשבילנו, וזה מה שאני מקבלת? התבכיינות של ילדה קטנה?”
נדמה שמשהו עמד על קצה הלשון שלו, אך כששם לב שכולם נעצו בו הבעה נוזפת, הוא שמר זאת לעצמו. “רק אומר…” התמרמר לעצמו.
דין המלוכלך, אותו איש פרוע, שוב הצטרף. “אז מה התכנית? אנחנו פשוט נכנסים, משתמשים בכושפות שלנו, מכניעים אותו והולכים הביתה?”
“הלוואי,” היא קפצה את שפתיה. “משהו לא מוצא חן בעיניי בכושף הזה. לכאורה, היימלין באמת יותר מוכשר מאיתנו למשימה. לכן גם הסכימו לתת לי את העבודה. חשבו שאולי מדובר בכושף שצריך טיפול מיוחד, שמתאים לצוות שלנו. כשנגיע למקום, נראה בדיוק איך מטפלים בו. בינתיים אל תפתחו רעיונות משונים, אני ברורה? במיוחד אתה, פיירקס. אני צריכה שלא תעשה שטויות. אנחנו לא יודעים לאן אנחנו נכנסים הפעם, ואני רוצה שתקשיב לי לפני שאתה עושה משהו. אני ברורה?”
כולם הנהנו, ופיירקס מצא את עצמו מהנהן יותר מכולם. “טוב. אז מי כאן יודע ‘תשעים-ותשעה בקבוקים על הקיר’?” שאלה, וכולם פשוט נחרו בבוז וחזרו להסתיר את פניהם בשכמיות.

מבצר האור: הב הרשע השאול | האיילה
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך