Dr_Ellert
כל הזכויות של מבצר האור וכל הנוגע אליו שמורות למשתמשת siro028@ [וואטפד]

מבצר האור: הב הרשע השאול | קוֹי

Dr_Ellert 03/07/2019 41 צפיות אין תגובות
כל הזכויות של מבצר האור וכל הנוגע אליו שמורות למשתמשת siro028@ [וואטפד]

בחלקים הקודמים:
אָייבֶן, תאום הבּרָייט חסר הכושפות, השתתף במבחן קבלה לסוכנות SOM וגילה חוסר-רחמים.
צוות היסודות נפל למלכודתו של קלייוטס בבקתה. קלייוטס אילץ את הצוות לא רק להעלים ממנו עין, אלא גם לחטוף את קוי למברדג’. פיירקס הזועם כמעט שרף את כולם בתהליך, ולילית’ נאלצה להרוג אותו.

קוֹי

יום שישי, 16 לדצמבר.

בשנה הראשונה במבצר, הוא חשב שלעולם לא ירצה לשבת על כיסא למשך ארבעים דקות ולהקשיב למבוגר מבלבל את השכל. בצער רב, הוא מעולם לא חשב שיטעה כל כך. למעשה, הוא התגעגע לכיסא ולמבוגר שמבלבל את השכל. לפחות אז לא היה צריך להרגיש את הקיר בכאב כל כך בלתי נסבל על גבו.
איך לא? רָאוּ העביר את התרגול. אבל משהו השתנה בשיעורים האחרונים. הם הפכו לאגרסיביים, קשים ומאתגרים. כאילו הוא רוצה לוודא ששניהם מוכנים לקראת מלחמה. ואם ראו מודאג ממשהו, כדאי לקוי לדאוג גם כן.
אז מה מדאיג את ראו?
הם התאמנו בחדר בעל ממדי היכל. דגלים שונים של בתי יסוד מהמבצר ושל SOM התנוססו מכל צד. מזרנים ותאורת לפידים היוו את תנאי “הנוחות” שלהם.
קוֹי התאושש, בזמן ששפשף את עורפו. הוא הרהר מה אוֹלֶאָן עשה בזמן הזה, והבחין בו עומד על רגליו יציב ומוכן. לאחר שמחה את הדם שנזל מאפו, חייך ואמר, “זה כל מה שיש לך, איש זקן?”
“ההתגרות שלך כל-כך גרועה עד שאני זה שנעלב כאן,” אולאן, הנער כחול השיער, העיר ונד בראשו.
ראו, בחור גדול בגלימה ארוכה-אפורה ופנים ריקות מהבעה, שילב את ידיו וזקר את סנטרו. עיניו הקרות של מורם סרקו אותם בהתמקדות נטולת מצמוצים.
קוי הצליח להתיישר, וניסה להבין היכן הבעיה. לא משנה מאיזו זווית או כמה להבים וזרועות אפלים הוא ואולאן ניסו לנצל, האיש הזה פשוט הצליח להדוף את כל התקפותיהם. ואם לא להדוף, אז הוא חמק.
אם יש סכנה אמיתית, וראו מנסה לטייח אותה…
קוי יישר מבט עם אולאן. ‘אתה קורא אותי?’ שאל בראשו.
אולאן הנהן. קוי ידע שיש לנער כחול-השיער את היכולת לשדר מחשבות, ולשוחח בעזרתן. יכולת שימושית, במיוחד באימונים כה קשים. ‘משהו מדאיג את ראו. אנחנו לא מצליחים להרים עליו יד. מה אנחנו מפספסים?’
ראו עמד שם, יציב ומוכן. ‘משהו בהחלט מדאיג אותו, ואני חושב שאני יודע מה,’ אולאן שידר. ‘אולי כדאי שננסה לתקוף ביחד.’
‘אולי אם נכניע אותו באימון הוא יאשש את חשדותיך. מה אתה מציע שנעשה?’
‘יצא לך לשחק שח-מט?’ שאל, וקוי הצליח לחוש את האנרגיה האפלה נוטפת ממנו כמו זיעתו.
‘כן?’ שאל בחשש.
‘נצטרך להקריב פיון. מכיוון שהסיבולת שלך טובה יותר משלי… מה דעתך להקריב את עצמך, פיון?’
‘חה.’ קוי כחול-העיניים השתמש בכושפות מים, ויירט גלי מים כנגד יריבו.
ראו השתמש בכוחו כדי לפרק אותם עוד לפני שהגלים פגעו.
קוי ניצל את ההסחה הזו כדי להתקרב, וניסה לתקוף בקאטת אגרופים. המורה הקודר ביצע נעילה על ידו והסתובב… רק כדי להשתמש בו כבובת חבטות נגד אולאן המתגנב.
אולאן, שפשוט הדף הצידה את קוי בידיו ונתן לו להתרסק על המזרן, השתמש בכושפות האפלה כדי לשלח נגד ראו זרועות אפלות ומצליפות.
ראו ליפף את זרועותיו האפלות של אולאן בסרטים מסולסלים ושחורים שזימן מידיו. הוא משך אליו את כחול-השיער… ונגח בראשו.
הנער מעד אחורה בסחרור, והתרסק על-יד קוי, מתנשף ורועד. “ממה אתה עשוי לעזאזל?”
“ניסיון נחמד,” ענה. “אבל אתם צריכים להשתפר.”
קוי שפשף את חבורותיו. “אי אפשר להזיז אותך.”
“הטכניקה שלכם צפויה,” ענה. “אתם נשענים יותר מדיי על הכושפות שלכם, שהיא מאוד בסיסית. לא קשה לצפות את מה שאתם עומדים לעשות, ולאלתר תגובת נגד בהתאם.”
אולאן שפשף את מצחו. “רק כי אני לא אוהב לנגוח באנשים לא אומר שאני צפוי.”
הוא התעלם מההתחכמות הקטנה. “האויבים שלכם יהיו חכמים מכם,” אמר והתיישב בשיכול רגליים. “הם ישננו את הטכניקות שלכם בזריזות, וילמדו למצוא את הפרצות שבהן.”
“אני לא יכול לתקוף ולהגן בו-בזמן,” התפלא קוי. “מן הסתם שאהיה חשוף לפגיעה!”
ובפעם הראשונה, אי-פעם חשב לעצמו, ראה את מורו הקודר מחייך. חצי חיוך, אבל עדיין. “אתה חושב בצורה סולידית מדיי. אתה לא יכול להימנע מהאגרוף שאני אשלח לעברך.”
“אוקי?…” אמר בניסיון להבין. לפעמים ראו נטה להסביר דברים מאוד פשוטים באופן מאוד לא-ברור.
“אתה יכול לחטוף אותו, אבל זה לא נגמר שם.”
“בטח שכן,” התעקש, “אני חוטף אותו ונופל.”
“אתה צריך להתגמש. האויב שלך ירצה להאמין שהאגרוף שלו השבית אותך. אתה צריך לנצל את זה. כפי שהוא מנצל את החולשה שלך, אתה צריך לנצל את שלו.”
“אבל זה מלוכלך,” התפלא קוי, שזכה בתגובת חיוכים נבזיים מצדם.
“אני אוהב את איך שאתה חושב,” העיר אולאן וסידר את שיערו הכחול.
“שניכם מתרכזים יותר מדיי בביצוע הטכניקות שלכם. אתם עושים אותן מצוין. וגם אם הן לא מדויקות… האיום לא נגמר באֶוֶורֶיְין-”
“מה קרה?” קוי התפרץ בשאלה. “הבסנו את אדוני האופל, לא? משהו מדאיג אותך!”
“קדימה, קומו,” ראו אמר בהתעלמות טוטאלית. הוא קם, ויישר את גלימתו. “נסו לתקוף אותי. נסו להשתמש בחיזוקים שנתתי לכם.”
השלושה צברו מרחק אחד מהשני. קוי ואולאן סקרו אותו בחשדנות, ואת הלך הרוח הקר שלו. ‘אמרת שאתה יודע מה מדאיג אותו?’ קוי שאל את אולאן בראשו.
‘אני חושב שכן,’ אולאן שידר את מחשבותיו. ‘שמועות בעיקר.’
‘הבנתי. יש לי רעיון,’ קוי חשב ופנה למורו. “ראו, אנחנו יודעים מה מדאיג אותך,” אמר קוי וחשף חיוך עייף.
‘מה אתה עושה?’ אולאן כחול-השיער שידר את שאלתו.
‘סמוך עליי.’ לאחר שראו השיב במבט צר-עפעפיים, קוי כחול-העיניים המשיך. “הפעם אתה תיפול,” חייך חרף פניו עטורות החבורות ושיערו הפרוע, “ואז לא תוכל להתעלם – תצטרך לספר לנו מה קרה.”
קוי מיקד את עיניו הכחולות בראו, מורו, אך שמר את מחשבותיו לאולאן כחול-השיער. ‘אתה חושב שהוא יודע שאתה מדבר איתי בצורה הזאת?’
‘הוא מוכרח. הוא כושף אפל בעצמו. מהטובים. הוא ייצא מנקודת הנחה שנשתמש בזה.’
‘מעולה,’ חייך. ‘הוא בונה על שיתוף הפעולה הקינטי בינינו.’
‘אבל זה לא מספיק. גם קודם הוא הביס אותנו, מסונכרנים או לא. על מה חשבת?’
“אולאן סיפר לי מה ניסית להסתיר,” קרא בקול. “אולאן, הוא יודע שאנחנו מסונכרנים קינטית. לדבר בקול לא ישנה את זה.”
אולאן הרים גבה והביט בשותפו. ‘מה אתה עושה?’
קוי התאפק שלא להעלות חיוך על פניו. המחשבות ששידר לאולאן וההתגרות בראו משכו את תשומת לב שניהם אל גופו ופניו. הוא ניצל זאת, והגניב זרוע אפלה, צללית דקיקה, אל רגלו של מורו. “קדימה!” קרא בפתאומיות, והשאיר את שותפו לאימון מאחור.
“טיפשי,” השיב ראו והתכופף בראותו את קוי שועט לעברו בהנפת אגרוף. ככל הנראה הוא גם צפה מראש את הצללית שהתגנבה מאחוריו, והתנער ממנה בקלות. תוך-כדי שהדף את קוי, הצליח לשלוח צללית בעזרת רגלו ואיחד את שתי הצלליות לאחת ארוכה.
סיפוח הצללית שבר את המהלך של קוי. ראו ממש “שם-רגל” לצלליתו של קוי, מה שאילץ את קוי להתגלגל על המזרנים.
שיערו הכחול של אולאן התנפנף כשזימן עשרות זרועות אפלות בן-רגע, והשתמש בהן כדי לפגוע במורו.
קוי ראה מטושטש, אך לא ויתר. הוא קימץ את זרועותיו, והתכונן לזנק על לורד ראו.
ראו השתמש בזרועות אפלות משלו, וגרר את אולאן בניגוד לרצונו.
“…לא! רגע!” כחול-השיער התנגד ברקיעת רגליו לרצפה, אך לבסוף החליט להצטרף לרעיון של קוי ולתקוף חזיתית. הוא זינק קדימה בבעיטה, בעוד שקוי השתמש באגרוף נמוך.
ראו שחרר את הזרועות האפלות של אולאן, מש הצידה, ונתן לשניים להתנגש אחד בשני.
‘הדוף אותי,’ קוי חשב, ואולאן חייך.
הנער כחול-השיער הדף אותו בגל הֶדֶף אפל לפני שהתנגשו. כוחו של הגל הפיל את ראו. לפני שמורם הספיק להגיב, השניים שלחו להבים אפלים וארוכים ללבו.
ראו שכב על המזרנים, מתנשף ומעכל את מה שקרה. הוא בחן את הלהבים האפלים בהרמת גבה. להפתעתם, הוא עדיין שמר על ריכוז. מעט מיוזע, אך לא יותר.
“התקדמות,” אמר, ונעזר באותם להבים אפלים כדי לעמוד. “זה לא היה רע. ציפית שאעשה את זה?” שאל את קוי.
“לא בדיוק. קיוויתי שתעשה את זה,” חייך ומחה את זיעתו. “שמתי לב שעשית את זה גם בפעם הקודמת. אולאן לא טוב במיוחד בטקטיקה, והוא מחכה לפתיחות; אתה ממתין בדיוק לרגע שבו הוא ואני נשלב כוחות ונתקוף. החכמה הייתה לתזמן את זה נכון.”
לפני שראו הספיק לענות, אולאן התפרץ במלמול מלא תשישות, “בגלל הרונות, נכון? בגלל השריון של דראגוש? זה למה האימונים הפכו לקשים?”
עיניו של ראו ננעצו בפניו של אולאן, שהחזיר מבט דומה. לבסוף עבר אל קוי – קר וממוקד כחיית טרף. “וזה כל מה שאתה יודע? רונות וגניבת השריון?” שאל. לאחר שאולאן הנהן, הוא נאנח והמשיך. “אני מניח שהצלחתכם בתרגיל מזכה אתכם באמת. הבעיה היא שאיננו יודעים דבר. לא משנה כמה מחקנו אותן, הן ממשיכות להופיע, ואנחנו יודעים בוודאות שאינן מאגיה אפלה. בפעם האחרונה שמשהו כזה קרה…” הנהן ותלה את מבטו בקוי. “בנוגע לשריון… אנחנו לא יודעים למה גנבו אותו, או בשביל מה. אף אחד לא יכול ללבוש אותו, כושפים אפלים רבים ניסו. כולם מתו. דרוש כושף אפל חזק במיוחד בשביל לממש את זה.” ככל הנראה שם לב שהחליפו מבטים מודאגים, ונד בראשו. “אל חשש. גם המבצר וגם גופים ממשלתיים נוספים חוקרים את המקרה. אם אתם באמת רוצים לעזור, אתם תתחילו לחדד את סגוּלוֹתיכם ותבלעו את הצפרדע. אז חזרה למקומות. האימון עדיין לא נגמר.”
הם פלטו אנחות ייאוש, וכל אחד מהם חזר לעמדתו.
קוי חייך ומחה את הזיעה ממצחו. היום שלו סוף-סוף מתחיל להשתפר.

מבצר האור: הב הרשע השאול | קוֹי
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
14 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך