מכשפה מתלמדת – פרק 10

נופר מעין 05/06/2011 546 צפיות 3 תגובות

לורן לא יכלה להתאפק יותר.
“אווקיי, אנחנו מודות! בבקשה אני רוצה לדעת מה קרה איתך אדמונד..אדי.. איך שלא קוראים לך עכשיו. אתה זוכר מה קרה? אתה זוכר אותי?” היא שפכה הכל בלי לעצור אפילו כדי לנשום. אדי צחק.
“תירגעי, אני זוכר הכל, ובטח שאני זוכר אותך, לורנסיה.” בשנייה שהו אמר את שמה המלא לורן קפצה שוב כמו תרנגולת (בעצם לא כמו תרנגולת – תרנגולות לא קופצות. אז כמו קנגרו) וחיבקה אותו.
“וואוו לורן תירגעי. קודם אנחנו רוצות לדעתמה קרה אחרי ש..אמ..הרגו אותך” בחיים אל תנסו להגיד משפט כזה למישהו – מבטיחה לכם שתרגישו הכי סתומים בעולם.
“טוב. לורנסיה סיפרה לך כבר את הסיפור שלה?” אדי שאל אותי.
“כן, בטח.” עניתי
“טוב, אז כמו שאת יודעת לורנסיה באה להתחבא אצלי. הציידים הגיעו וכשהכחשתי כל קשר למכשפות אחד מהם התעצבן ותקע בי סכין”? הוא הרים את החולצה ויכולנו לראות צלקת של דקירה באמצע החזה שלו. הוא הוריד את החולצה והמשיך
“בכל מקרה,אחרי הדקירה הצלחתי לראות את לורנסיה הורגת את שאר הציידים ובאה אלי. הצלחתי לומר לה שאני אוהב אותה” בשלב הזה הוא ולורן נהיו כל-כך אדומים שהתפלאתי שהראשים שלהם לא התפוצצו.
“נו מה קרה אז?” שאלתי. הם חזרו לצבע הנורמלי שלהם.
“אחרי שאמרתי את זה הכל החשיך. פקחתי את העיניים והתרוממתי. הרגשתי קצת מוזר והסתכלתי על הגוף שלי. הוא היה כאילו עשוי מעשן. שמעתי את לורן בוכה לידי והסתכלתי עליה. היא נשענה על הגוף ‘האמיתי’ שלי שסכין הייתה תקועה בו בחזה. העיניים שלי היו פקוחות אבל ריקות. הבנתי שאני מת” הוא הפסיק כדי לנשום נשימה עמוקה והמשיך
אחרי כמה זמן ראיתי את לורנסיה קמה, לוקחת את הספר שלה והולכת. הסתכלתי אחריה עד שהיא נעלמה. ואז התחלתי להתרומם. קיוויתי שאגיע לגן עדן אבל באמצע הדרך ראתי מולי את הפנים של לינדה. היא אמרה משהו אבל לא הצלחתי להבין כלום. התחלתי לצנוח.נשאבתי בחזרה לגוף שלי והתעוררתי. בהתחלה הרגשתי כאב חזק אבל מיד זה נרגע.הסתכלתי מסביב וראיתי את לינדה לידי. היא הצילה אותי-
“לינדה הצילה אותך?” לורן קטעה אותו באמצע.
“כן, נשארתי אצלה קצת עד שהבראתי לגמרי ואז היא שלחה אותי הנה.” הוא סיים את הסיפור.
“וואאוו, אם אני אשמע עוד סיפור כזה אני אצתרך להתאשפז” אמרתי.
אדי ולורן הסתכלו עלי.
“את יודעת – את ממש מזכירה לי את לינדה..”אמר לי אדי.
“כן.. אני אחת מהצאצאיות – אוף אני שונאת את המילה הזאת- אני אחת מהנינים של הנינים של הנינים שלה” אמרתי. הם צחקו.
“מגניב” הוא אמר
“עכשיו אחרי שסיימנו עם הסיפורים המלחיצים – אפשר לחזור לתרגילים באלגברה?” שאלתי.

בבקשה תגיבו :)

מכשפה מתלמדת – פרק 10
דרג את הסיפור

תגובות (3)

תמשיכיייייייי מהררר דחוףףף בהול

07/06/2011 15:23

מ-ד-ה-י-ם-!-!-!
את כותבת ממש ממש יפה!
הסיפור מקורי ומעניין. מהמם!
יש לי הארה קטנה : ” “וואאוו, אם אני אשמע עוד סיפור כזה אני אצתרך להתאשפז” אמרתי.” (אצטרך)

08/06/2011 22:47

וואו גורם לך לחייך מרוב אושר..טוב נו. אין לי רעיון אחר לתגובה..

27/09/2012 12:22
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך