מלאכי הגורל פרק 11 המקולל חלק 3

"בוא נעשה קצת כיף" המקולל אמר והצביע על המלאך. המלאך התקפל מכאב ועלה באש עד שלא נותר ממנו דבר. "זה אכזרי" אמר אביעד. "ואתה הבא בתור" המקולל הצביע עליו אבל קאירה העלתה מגן אנרגיה זהוב. "רק נסה ואני אשמיד אותך" קאירה אמרה. המקולל הניח את ידו ונאנח.
"מלאכית היצירה נכון?. שמעתי שיש לך בעיות עם הכוח שלך". "אני עדיין חזקה מספיק כדי לטפל בך והפעם מלאך ההרס איתי". קאירה אמרה.
"היא צודקת" אביעד סובב את חרבו. "אם אתה מתעסק איתה קח בחשבון שתצטרך לעבור אותי" כדי להדגיש את הנקודה הוא חיזק את ההילה הבוערת שעלתה ממנו. המקולל התכוונן לתקוף אבל מלאור הרים יד
"מעניין" אמר מלאור. "האחרון שניסה להשתמש בחצי התליון של ההשמדה איך נגיד את זה… נמחק מהקיום. אתה בהחלט חזק יותר מציפיתי"
"תודה על המחמאה" אביעד אמר. "שמעתי שניסת להרוג אותי לפני שנה ששלחת את אחד המבשרים שלך אחריי"
"אה כן" מלאור השיב. "ידעתי שקאירה תגן עליך אבל בהחלט לא ציפיתי שהחצי תליון שלך יתעורר במהלך הקרב וישרוף את המבשר שלי".
" אם אתה יודע את זה אז אתה יודע שזה מה שיקרה לך אם לא תיכנע"
מלאור צחק. "אתה באמת חושב שתצליח לחסל אותי?. אתה מזומן לנסות" הוא זימן חנית ונעץ אותה באדמה. אביעד סרק את החנית. הוא הרגיש משהו מוזר בנוגע אליה. גם ממלאור הייתה הרגשה מוזרה והוא קלט שיש סביבו הילה שחורה כמעט בלתי נראת.
"אתה מרגיש בזה?" מלאור שאל. "יש לך מזל. אחרת היית גורם נזק רק לעצמך".
"על מה אתה מדבר?" אביעד שאל.
"מלאור הטיל על עצמו קללה פעם. כל מי שמכה בו גורם את אותו הנזק מהפגיעה לעצמו" קאירה השיבה.
"נערה נבונה" מלאור סובב את החנית. "לרוע מזלכם אני עדיין יכול לתקוף" החנית שלו זהרה באור שחור."דרקוס אקלוקוס!" הוא עשה תנועת דקירה עם החנית. הבזק אור שחור פגע באביעד וקאירה והעיף אותם אחורה. 'איך אנחנו אמורים לפגוע בו אם כל נזק שעושים לו פוגע גם בך' הוא חשב לעצמו."אתם לא אמורים" מלאור הופיע מאחורי אביעד. "איך ל-" הוא לא סיים את המשפט ומלאור העיף אותו הישר לזרועותיו של המקולל. שכרך את ידיו סביבו והתחיל למחוץ אותו. "רואה? איך לך תקווה" מלאור אמר ושלח את ידו לעבר קאירה אבל הגוף שלה התפוגג ברגע שנגע בה "אשליה? תצטרכי לעשות יותר מזה נגדי".
"בתכנון" קאירה הופיעה מול מלאור מוקפת במעגל אנרגיה אדום."אקסליום קורמה!" חבלים עשויים אנרגיה נכרו סביב ידיו ורגליו של מלאור והצמידו אותם לגופו. מגעל האנרגיה שהקיף אותה נעלם והופיע סביב מלאור והוא קפא בקריסטל אדום גדול. "זה ישתיק אותו קצת" היא פנתה לעבר המקולל. "רק נסי ואני מוחץ אותו" הוא אמר."כן בטח" אביעד אמר
."אקסליום פירוס!" להבות הופיעו סביבו וגרמו למקולל להרפות ממנו. הוא התרחק ממנו וקאירה הסתערה. המקולל התחיל למלמל לחש כלשהו ואביעד הרים את ידו."אקלוס אראה!" הוא קרא וגל של אנרגיה נורה לעבר המקולל. ברגע שהמתקפות הגיעו אליו הוא צרח וגל אנרגיה אדום שחור התפשט מהנקודה בה עמד,פוגג את המתקפה של אביעד והעיף את שניהם אחורה. כשאביעד ניסה לקום הוא גילה שהוא לא יכול. גם קאירה לא הצליחה לקום. "נסו את לחש הכבידה הזה. הוא מדמה את כוח הכבידה של חור שחור" אמר המקולל. "בתוך דקות אחדות אתם תמותו אבל לא אגמור לזה להסתיים מהר. קודם אתם תסבלו יסורי נפש" הוא צחק. הקריסטל שלכד את מלאור החל להיסדק. "המאסטר מתחיל להתעצבן וזה אף לא נגמר טוב כשהוא ככה" הוא אמר.
"אז מי רוצה להתחיל ביסוריים שלו ראשון?" הקריסטל התפוצץ ומלאור נחת על הקרקע. "למה שלא תתחיל עם המלאכית של היצירה?" הוא שאל. "המלאך של ההרס שלי" הוא התקדם לעבר אביעד.
"מה שתגיד" המקולל פנה לעבר קאירה.

מלאור כרע ליד אביעד.
"אז בוא נראה: המקולל הטיל עליך את לחש החור השחור שלו מה שאומר שאתה תמות בתוך כמה דקות. תן לי להציע לך הצעה שתחסוך לך הרבה סבל" שאל מלאור.
"נראה לך?" השיב אביעד. הוא ניסה לקום אבל כאב חד גרם לו להצטעק מכאב. "לא כל כך מהר" מלאור אמר." ככל שתתנגד יותר ככה הלחש פועל מהר יותר" הוא הושיט יד לעבר החצי תליון. שזהר באור אדום ברגע שמלאור נגע בו. הוא משך את ידו.
"הטלת לחש הגנה על החצי תליון?" הוא שאל.
"אני הטלתי את זה" קאירה השיבה. "תחמנית אחת" המקולל הרים את רגלו לדרוך עליו אבל מלאור הרים יד."יש לי רעיון אחר" הוא אמר. המקולל גיחך ופשט את ידו. קריסטל אדום שחור התגשם בחלל האוויר ונחת על כף ידו. אביעד לא ידע מה זה אבל נראה שקאירה כן הבינה מה זה. "קריסטל שטן?" היא שאלה."בהחלט" המקולל אמר. "לקח לי שנים עד שהצלחתי ליצור אחד פועל. בואי ננסה אותו". הוא תפס בידה והרים אותה. "אז זה המצב" מלאור פנה לעבר קאירה."יש לך חמש שניות לבטל את לחש ההגנה או שאתן לקריסטל השטן לעשות את עבודתו ולהפוך אותך לשטנית".
"שכחתי להזכיר אבל מעולם לא נסיתי אותו אז אני לא בטוח שהוא עובד כמו שצריך" המקולל גיחך
"זה לא משנה אם אבטל את לחש ההגנה אתה עדיין תיתן למקולל לנסות את הקריסטל שלו עליי" קאירה אמר. "מודה באשמה אבל אם תבטלי את לחש ההגנה מרצונך אני לפחות אאפשר לנער לחיות". "באמת? שאל המקולל ומלאור נעץ בו מבט. "הבנתי" הוא אמר.
זה היה מוזר בעיני אביעד. למה שיתן לו לחיות כשהוא יכול לחסל את שניהם כאן ועכשיו?.
"אז מה את אומרת, מלאכית היצירה?" מלאור שאל. קאירה הסתכלה לעבר אביעד ומבטיהם ננעלו. הוא ראה על פניה מבט של השלמה ועוד משהו שהוא לא הצליח לפענח מה הוא. לפני שהספיק להרהר בזה היא נעצה את מבטה במלאור.
"זה התשובה שלי: דרומוס דורקוס!"
"לא!" צעק מלאור כשגל אדיר של אנרגיה התפרץ מגופה של קאירה, שבר את לחש הכבידה שהיה עליו והעיף את כולם אחורה. כשאביעד היה מסוגל לראות שוב הוא ראה אפר במקום שבו קאירה עמדה פעם והחצי תליון של היצירה נח על האפר. "כשאני אמצא אותה במימד האסור היא תסבול יסורי נצח!" מלאור התקדם אבל אביעד טס במהירות וחטף את החצי תליון של היצירה בדרכו החוצה מהקבר. הוא לא ידע מה קרה אבל כן ידע שכדאי לו לברוח מהמקום הזה כמה שיותר מהר