משוגעים הידד

21/11/2009 825 צפיות אין תגובות

משוגעים!! הידד!!

אני ספר במקצועי!
רבים מלקוחותיי חושבים שאני משוגע ונמנעים מלהסתפר אצלי. אני מודה שהייתי חולה במחלת הגדלות. חשבתי את עצמי למלך, או יותר נכון לאלוהים עלי אדמות. נהגתי להשתולל והתנפל על עוברי-אורח בקללות ובמכות נמרצות בצורה אכזרית וגסה. איש לא יכול היה להרגיע אותי. בסופו של דבר אושפזתי בבית חולים לחולי-נפש ושוחררתי משם לאחר שהפכתי ליציב יותר!!
אך עדיין חולה במחלת הגדות! רק שהפעם אני “משוגע שקט”.
היום אני בריא!!
אני שפוי גמור!!
לא הרופאים ולא התרופות הם שריפאו אותי!!!
מי שריפא אותי הוא משוגע כמוני!!
רק משוגע יכול לרפא משוגע אחר!!
שמעו את הסיפור בשלמותו ואולי תבינו יותר. רופאי הנפש יכולים אולי ללמוד פרק חדש שלא למדו באוניברסיטה ולא בספרי הרפואה. שיטת ריפוי מטורפים על ידי מטורפים אחרים.

כאמור, אני ספר מקצועי. אין ספר בכל מצרים שיכול להתחרות עמי מקצועית. יתכן ולקחתי יותר מדי ברצינות את האמרה הידועה: “אפילו המלך נאלץ להרכין את ראשו בפני הספר”. חשבתי שכל אדם חייב לציית לי ולהרכין את ראשו או להרימו רק לפי פקודתי. אמירה זו פיתחה אצלי את שיגעון הגדלות.
עבדתי במספרה מפורסמת. רבים מלקוחותיה היו עשירים, אנשי ממשל, קציני משטרה, סופרים ואנשים מפורסמים. נהניתי מאוד כאשר פקדתי על איש ממשל בכיר באמרי: “תוריד את הראש!” והוא היה מבצע את פקודתי. הרגשתי שאני הרבה יותר סמכותי ממנו. מי יכול להורות לאדם כזה להוריד את הראש?
רק ספר יכול!!

באחד הימים נעצרה מכונית מפוארת לפני המספרה. ראיתי את הנהג מתלחש עם בעל המספרה. בעל המספרה פנה אלי ואמר: “קח כלי עבודה וסע עם האדון כדי לספר את נכדו של חמאדה באשא, (באשא הוא כינוי אצולה שמקורו בתורכיה). חמאדה באשא היה מיליונר ידוע ונכדו היה מטורף, תקפן שאיש לא העז להתקרב אליו. לקחתי את כלי העבודה ועליתי למכונית. התעקשתי לשבת במושב האחורי כיאה לאנשים חשובים. הרי כידוע לכם, אני חולה במחלת הגדלות.
הגענו לארמון המפואר. משרתים רבים הסתובבו בחצרות הארמון. אחד מהם הצביע על דלת אחת ואמר לי תוך כדי בריחה מהמקום: “זה החדר, הדלת פתוחה, אתה יכול להיכנס!”. בקשתי שאחד המשרתים ילווה אותי אך המשרת ענה תוך כדי רעידה: “איש לא יכול להיכנס לשם, הוא תוקפני ומאוד מסוכן לגשת אליו. תכנס אתה לבדך!”.

פתחתי את דלת החדר ונגלה לעיני מחזה מוזר. בפינת החדר עמד בחור צעיר, מאוד, רזה פניו חיוורים, שתי עיניו פתוחות במבט של פחד וחרדה שערותיו מגודלות שהתחברו לזקן ארוך. נראה היה כי השערות והזקן לא זכו לטיפול של ספר במשך חדשים רבים. התקרבתי אליו ועיני ממוקדות על השערת והזקן שנראו יותר כשערות מטאטא רחובות מאשר לשערות אדם. כשראה אותי מתקרב אליו הוא צרח: “
צא החוצה!!
תסתלק מכאן מהר!”.
מאוד רגזתי עליו וחשבתי כיצד הוא מעז לדבר אלי בצורה כזו? הרי אני חולה במחלת הגדלות, אני האלוהים עלי אדמות ולא ארשה לאף אחד לפנות אלי בגסות. התקרבתי עוד יותר וצעקתי עליו:
שתוק!!
אתה חושב שאני המשרת של אביך?
אני יותר טוב ממך ומאביך!!”.
הצעקה רק הגבירה את תוקפנותו. התנפל עלי בבעיטות ובמכות. החזרתי לו מכות. נאבקנו קשות וצעקותינו הדהדו בכל הארמון. איש לא בא לעזרה. כולם פחדו להתקרב לכיוון החדר.
לאחר שספג מכות נמרצות והדם החל נוזל מאפו, השתתק והתיישב על הרצפה בפינת החדר. התקרבתי עוד יותר ולחצתי אותו לפינה בצורה שלא היה באפשרותו לזוז. החל ממרר בבכי מר. נגשתי אליו, חבקתי אותו והוא החל להתייפח על כתפי. לאחר שנרגע התרחקתי מעט, הצבעתי אל אחד הכיסאות ופקדתי: “שב על הכסא מיד!!”. הוא לא זז עד שנאלצתי להרימו בכוח מהרצפה ולהושיבו על הכסא. הוא ישב וכל גופו רעד מפחד. פקדתי שנית:
שב בשקט ואל תעז לזוז!
תעשה רק משאני אומר לך!”.
אחזתי במספרים בידי והתחלתי לספר את שערותיו. ניסה להתנגד בהזיזו את ראשו לצדדים. צרחתי לעבור: “
אל תזוז,
תרים ותוריד את הראש רק לפי פקודתי!”.
המשכתי לספר את שערותיו והוא נכנע ולא הביע התנגדות. לאחר שגמרתי לספר את שערותיו גילחתי את זקנו. הוא נראה אחרת. מסופר בתספורת מקצועית ומגולח למשעי. כשעמדתי לעזוב, החזיק בזרועותיי ואמר בקול מתחנן: “
אל תעזוב אותי,
אל תלך! תישאר עמי!!,
אני לא יכול בלעדיך!”.
אמרתי לו: “
יש לי לעבודה,
אנשים אחרים צריכים אותי”.
עזבתי אותו כשהוא בוכה בקול רם וצורח כתינוק.

חזרתי למספרה.
לא עברו שעתיים וראיתי את המכונית המפוארת נעצרת שנית מול המספרה והנהג ביקש שאתלווה אליו שנית לחמאדה, זה היה שמו של המשוגע. הפעם הנהג פתח לי את הדלת האחורית של המכונית, כיאה למעמדי. הגענו לארמון וראיתי את חמאדה כשהוא עדיין בוכה ומתחנן שאספר אותו שנית. סבו של חמאדה התחנן שאעבור לגור בארמון כמטפל אישי בחמאדה.
הציע לי חדרי מגורים מפוארים הצמודים לחדרו של חמאדה!
הציע לי שכר מגרה שהסתכם באלפי לירות לחודש.
הציע חשבון הוצאות בלתי מוגבל.
הסכמתי להצעה ונשארתי לגור בארמון. לא עשיתי זאת כדי לזכות בכל ההטבות שהמטירו עלי!!
לא רציתי את ההטבות!!
עשיתי זאת כיוון שהרגשתי שאני אדם חשוב,
הרגשתי שאני שליח האלוהים ששלח אותי כדי לרפא את חמאדה!
הרגשתי שרק אני יכול לרפא את חמאדה ואולי את כל המטורפים!
רגש העוצמה והגדלות שלי גבר.
רגש האחריות שהוטל עלי ריפא אותי משיגעוני.
אני היום שפוי לגמר!!
חמאדה שפוי לגמרי!!
האם לאנשי המדע ולרופאי הנפש יש הסבר לתופעה הזו?
כיצד יסבירו שכל האשפוזים וכל התרופות לא מרפאות?
כיצד יסבירו את הכישלון החרוץ שלהם?
יש רק הסבר הגיוני אחד:
לא ירפא את המשוגע אלא משוגע!
האם אתם חושבים שאני משוגע?
או אולי אתם המשוגעים!!
עובדה:
אני הצלחתי לרפא את חמאדה!
מה אתם אומרים?.

)

משוגעים הידד
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך