פיית פורים – פרק 4 – הדרך

ספיר הסופרת :) 04/06/2021 90 צפיות תגובה אחת

אחרי שרעות יצאה הסתכלתי מסביבי על החנות. כרגע היו בה אם ובת שניסו לחפש תחפושת, והיה נראה שהן לא מרוצות מהמבחר.
“בואי, נלך בשבוע הבא לחפש במקום אחר” אמרה האם במרירות.
כשהסתכלתי על הילדה פתאום עלה בי רגש חזק של חיבה לילדה ורצון למצוא לה תחפושת מתאימה. התקרבתי אליה ובאינטואיציה של רגע שלפתי ממדף התחפושות תחפושת של מלכת הפרחים, שמלה שהרבה פרחים מודבקים אליה. “זה ייראה נחמד עלייך, נכון?”, פניתי לילדה.
הילדה, שלפני רגע הייתה לא מרוצה מהתחפושות שבחנות, התלהבה מהתחפושת וביקשה מאמה לקנות אותה.
“זה לא נראה לך קיטשי מדי?”, האמא עדיין נראתה מסוייגת, “אבל טוב, אם זה מה שמשמח אותך בואי נקנה את זה. כשהן התקרבו לקופה האמא העירה בציניות על התחפושת שלי: “אז אצלך פורים כבר התחיל?”
“אצלנו בחנות כבר כשמתחילות להגיע התחפושות אנחנו נכנסים לאווירה”, עניתי, וסחררתי את שמלת הפיות כמו ילדה שמתלהבת מהשמלה החדשה שלה. עכשיו גם האמא התרככה, “נחמד מאוד, שיהיה לך פורים שמח”. היא שלמה על התחפושת ושתיהן יצאו מהחנות.
אחרי שהן יצאו מהחנות נשארתי לבדי, ולא יכולתי שלא להיות מדוכא ממה שקרה לי. עד לפני חצי שעה הכול היה כרגיל, סתם באתי להיכנס לחנות צעצועים בשביל תחפושת טיפשית, ועכשיו אני לכוד בגוף של בת מחופשת לפיה, כשהמוכרת בחנות הפכה להיות אני וקיבלה את הזיכרונות שלי. וכאילו כל זה לא מספיק גרוע, מה קרה לי עכשיו? תמיד הייתי בן אדם סופר-ציני, ועכשיו אני פתאום מתנהג כמו בחורה מקסימה ותמימה, שעוזרת לילדה למצוא תחפושת ומתלהבת מהתחפושת שלה. זה נראה כאילו הקסם שינה לא רק את הגוף שלי, אלא גם משהו בהתנהגות שלי.
כדי לנצל את הזמן למשהו מועיל, הסתכלתי על הטלפון של רעות. דרך האפליקציות בטלפון הבנתי איפה היא גרה ואיך מגיעים לשם, מה היחסים שלה עם ההורים שלה (היא גרה איתם, כנראה מסיבות כלכליות, אבל רבה איתם הרבה), עם אחותה (הן חולקות חדר במשותף), עם חברות שלה (ויש לה הרבה) ועם מר לוי (יחסי עבודה קרירים). למדתי גם שהיא עובדת בנוסף בחנות בגדים, ושהיא מתכננת לעשות פסיכומטרי בהמשך השנה.
לקראת סוף המשמרת שלי (יותר מדויק: המשמרת של רעות, אסור לי להתחיל לחשוב על זה כעל החיים שלי), מר לוי התקשר (שמו המלא, אגב, הוא דורון לוי). “הלו, רעות, מה נשמע?”
“אאאההה… אני לא רעות, לבשתי תחפושת של פיה ופעל עלי קסם ו… בקיצור עכשיו אני מחליפה את רעות בתור המוכרת”, עניתי במבוכה גדולה, כשאני נאלץ להשתמש בלשון נקבה לשם הבהירות.
“קסם הפיות פעל? איזה יופי!!!”, מר לוי שמח מאוד, “תוכלי לעבוד אצלי עד פורים? אם תעבדי במשמרת מלאה אני אתן לך שכר גדול. את יכולה להציל לי את העסק!”
“אני… מאוד אשתדל, אבל אני די מבולבלת… כאילו הייתי בן עד שהקסם פעל” התלבטתי עם להוסיף את זה, “אתה יכול אולי להסביר לי מה שקורה בחנות? מה הקסמים האלה בדיוק עושים?”
“היית בן? ועכשיו כאילו את פיה בת? מוזר, לא שמעתי על מקרים כאלה. בכל מקרה, אני אהיה בחנות בשבוע הבא, עד אז אני אעביר לך הוראות דרך הוואטצאפ. ואל תדאגי, לפיות יש אינטואיציה חדה. פשוט תזרמי איתה” הוא סיים את השיחה.
בלית ברירה אחרת, נעלתי את החנות והתחלתי ללכת לתחנת האוטובוס כדי להגיע לבית של רעות. מכיוון שלא יכולתי ללכת ברחוב עם שמלה של פיה, השתמשתי בקסם הפיות כדי להחליף את הבגדים שלי לבגדים שרעות לבשה כשנכנסתי לחנות: מכנסי ג’ינס צמודים מעט וסריג בצבע טורקיז. הייתי כבר תשוש מכל השימוש בקסם הפיות.
כשהגעתי לתחנת האוטובוס קרה לי מקרה מוזר, אם בכלל אפשר להשתמש במילה הזאת אחרי כל מה שקרה לי היום: ליד התחנה היה שדה בר קטן שהיה מלא בחרציות. איך שהרחתי את החרציות נתקפתי בתשוקה אדירה להפוך שוב לפיה, ופתאום מצאתי את עצמי עפה בין הפרחים בתור פיה קטנה, כמו שהרגשתי בחנות, רק שאז זה היה בדמיון שלי ועכשיו זה היה במציאות, בשדה אמיתי. התחושה הייתה משכרת, ובקושי הצלחתי לחזור לעצמי (כלומר, לדמות הנשית ה”רגילה” שלי) כשהאוטובוס הגיע.
כשנכנסתי לאוטובוס התחלתי להרגיש את היתרונות שבלהיות אישה, ועוד כזאת שנראית טוב: למרות שהתעכבתי הנהג חיכה לי ולא סגר את הדלת, והוא גם היה נחמד אליי כשקניתי כרטיס.
החוויה בשדה החזירה לי את הכוחות שלי והסירה את התשישות, וכשהתיישבתי במקום הרגשתי בפעם הראשונה מאז שהתחילו האירועים סוג של נורמליות: אני סוג של שולט במצב, וכשהתיישבתי באוטובוס עם הבגדים הפשוטים של רעות, בלי שמלת הפיה הבולטת, יכולתי לדמיין שהכול נורמלי. הסימן הבולט היחיד שהזכיר לי שמשהו בגוף שלי השתנה הוא השיער הבלונדיני הארוך שלי, שהיה מוטל על החזה שלי ואצבעות ידי שיחקו בו בנונשלנטיות. דווקא יש בזה משהו נחמד, חשבתי.
כשחשבתי ברוגע על כל העניין, הגעתי למסקנה שאפשר להתייחס לאירועים שקרו לי בצורה חיובית: הרי לפי רעות בפורים, עוד פחות משבועיים, הקסם יפוג ואני אחזור להיות אני, אז בינתיים אני יכול לראות את העולם מזווית אחרת, לחוות חוויות חדשות ולהנות מכוחות קסם. רק שני דברים הטרידו אותי: דבר ראשון, רעות אמרה שהקסם מגלה פיות, ולכן הקסם גילה שאני פיה, אבל אם זה קסם זמני שפועל רק לשבועיים, איך הוא היה יכול “לגלות” שאני פיה? לפני זה, ואחרי זה, אני לא פיה! ודבר שני, מה אני עושה עם המשפחה של רעות? הרי אני לא נראה כמו רעות והם ישימו לב. ככל שחשבתי על זה, הגעתי למסקנה שאני חייב להשתמש בקסם הפיות כדי לשנות את הזיכרונות שלהם, כמו שהשתלתי בטעות את הזיכרונות שלי אצל רעות. ככה הם יחשבו שרעות תמיד נראתה כמוני.
לא כל הדברים באוטובוס היו חיוביים. באמצע הנסיעה עלה מישהו והתיישב לידי, למרות שהיו מקומות פנויים רבים באוטובוס. לאורך כל הנסיעה הוא הסתכל עליי שוב ושוב, ופחדתי שהוא ינסה לגעת בי או משהו כזה. כשהוא ירד נשמתי לרווחה. האם ככה נשים תמיד מרגישות באוטובוסים? איכשהו, המקרה הזה הביא אותי להחלטה חדשה: כדי להרגיש את עצמי בצורה נכונה בתקופה הזאת, אני חייב לחשוב כמו אישה. אני חייבת לחשוב על עצמי בלשון נקבה.

פיית פורים – פרק 4 – הדרך
דרג את הסיפור

תגובות (1)

צר לי על תגובת הספאם,
רק רציתי לציין שאני עדיין עוקב.

תגובות לסיפורים של אחרים מאוד יועילו לקדם את סיפורייך.
מחכה להמשך.

אני לא גזען, אני שונא את כולם.

08/06/2021 18:59
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך