Dentos
כתבתי את הסיפור על וורד ובוורד עשיתי סימנים כדי שיהיה קל לזהות מתי מתחילה ומסתיימת מחשבה, הסימנים אינם עברו לכאן לצערי...

פרולוג- מרדף הצללים

Dentos 28/11/2018 234 צפיות 9 תגובות
כתבתי את הסיפור על וורד ובוורד עשיתי סימנים כדי שיהיה קל לזהות מתי מתחילה ומסתיימת מחשבה, הסימנים אינם עברו לכאן לצערי...

הקדמה: הסיפור אינו מתחיל באופן מובהק כפנטסיה אולם בהמשך הסיפור תוכלו לראות סימני פנטסיה מתעוררים ונחשפים
אשמח לביקורת ולהצעות לייעול:)

איאן עמד סמוך לאדן החלון כשמרכז הכוונת הצמודה לעינו השמאלית מכוונת לבניין הרחב ממולו. הוא סרק בעינו חלון אחר חלון בחיפוש אחר האדם אותו רצה להרוג. אצבעו התקשחה על ההדק כשזיכרון אחיו המת צף במוחו, פניו עדייון מביעות אימה בשעה שגסס ואותו אדם גוהר מעליו ומשסף את גרונו בחיוך תאווה רצחנית. זיכרון המוות היה צרוב במוחו כחומצה מאכלת. הוא ידע שאותו הם רצו להרוג , לא את אחיו הדומה לו כשתי טיפות מים

איאן הכריח את עצמו להרפות את אחיזתו הקפוצה ברובה. אחיזה חזקה מידי תגרום להחטאה הזכיר לעצמו בכעס עצור. ניצנוץ מהיר באחד החלונות לכד את עינו ואיאן מיהר להתמקד על אותו חלון. מבעד לעדשת הכוונת איאן הצליח לראות חדר הסבה קטן עם שלוש כורסאות שסבבו סביב שולחן עגול מזכוכית

לפתע דמות עטוייה חליפה מגוהצת נכנסה לתוך טווח הכוונת של איאן.

למרות שאיאן לא הצליח להבחין בבירור בפניו של האיש הוא ידע שזה הוא, אותו אדם שרצח את אחיו התאום. איאן היה מזהה את הליכתו השופעת בוז בכל מקום, הליכה ששידרה סלידה מכולם, שעל כולם לכרוע ברך בכל פעם שבוא עובר. איאן לא יכול היה להתאפק, הוא נהם בזעם מחודש וכיוון את מרכז הכוונת לעבר מותנו של האיש וירה.

איאן החל לחייך עוד לפני שיצא הכדור מלוע הרובה. לא, איאן בכוונה לא כיוון לראשו של האיש הוא לא ראוי למוות מהיר הכדור ניפץ את זגוגית החלון ופרץ אל תוך החדר. לשניה ספורה איאן לא הצליח לראות דבר, גשם רסיסי זגוגית החלון חסם את ראייתו של איאן. מבעד למטר הזכוכיות איאן דמיין את האיש שוכב על רצפת החדר כשידיו מכסות את מקום פציעתו ועל פניו הבעת סבל טהורה. אך לאחר שנחשף שדה ראייתן לא היה זכר לאיש.

אני החטאתי חשב איאן בתדהמה אני אף פעם לא מחטיא, זה לא יכול להיות! איאן התעשת ומיד החל לפרק את רובה הצלפים. איאן לא זכר מתי אי פעם החטיא משהו, גם זריקות של ניירות סרק לפח הוא מעולם לא פיספס. איך יכולתי לפספס?! שאל את עצמו בפליאה מהולה בחשש כבד זה הכישרון שלי.

בידיים מיומנות איאן ארז את הרובה והחל להתרחק בריצה ממקום מחבואו כשכל הדרך טורדת אותו מחשבה אחת שחזרה שוב ושוב איך הוא, איאן, האדם האחרון בעולם שיפספס משהו, החטיא?

פרולוג- מרדף הצללים
דרג את הסיפור

תגובות (9)

כן… TALE הוא דיי בדיחה בקטע הזה. אי אפשר להעתיק כתב מודגש, נטוי, קו תחתון ועוד. זה למה כשהתחלתי לכתוב לאתר פשוט עברתי לשיטה קצת יותר “פרימיטיבית” (במקום כתב נטוי למחשבות התחלתי להשתמש בתגיות וכד’) אני אישית ממש לא אוהב את זה, אבל ניחא.
יש לי כבר על ההתחלה מה להגיד בנוגע לטקסט שכתבת. אני לא נוהג להשאיר ביקורות מורכבות כאן באתר משתי סיבות: 1) ספאם; 2) יכול להיות שאכתוב דברים שאנשים אחרים יראו ויחליטו לפרש בצורה לא בוגרת.
אם אתה רוצה לשמוע את דעתי, שלח לי הודעה במייל הזה ואשלח לך חזרה את הביקורת: doctor.ellert@gmail.com

02/12/2018 15:01

    אשמח אם בכל זאת תוכל לחרוג ממנהגך ולכתוב את דעתך הכנה כאן:)

    03/12/2018 00:13

    זה ממש ארוך… שתי-עמודי-וורד ארוך… אני חושב שיהיה יותר נוח לקרוא את זה כקובץ או פשוט במייל. אתה בטוח?

    03/12/2018 00:43

תודה רבה על ההשקעה והזמן שהקדשת לכך:)

אני לא מוסר פרטים אישיים ואין לי פתרון אחר לקרוא את המשוב

03/12/2018 00:47

    כבקשתך. כפי שאמר וויל סמית’, Let’s get jiggy with it.

    איאן עמד סמוך לאדן החלון כשמרכז הכוונת הצמודה לעינו השמאלית מכוונת לבניין הרחב ממולו.

    – עכשיו לזה אני קורא “השפעת קולנוע נפוצה”. מה שאתה מתאר זה ממש תמונה… לא את “הסצנה”. אתה צריך לגרום לקורא להרגיש את מה שאיאן מרגיש, לא לתאר את איך שזה נראה. זה גם משפט ממש מורכב בשביל לפתוח סיפור, והוּק (HOOK, כלומר מה שתופס את הקורא על הפעם הראשונה) קצת מוזר, ואני לא הרגשתי שזה עובד לי. אם זה היה אני למשל (אני כותב קצת מוזר, וזאת דוגמה לא הכי טובה):

    – “העולם התחלק לשני פסים מצטלבים תחת עינו של איאן. … (מכאן ממשיך לתאר את הסיטואציה שבה איאן נמצא).”

    אצבעו התקשחה על ההדק כשזיכרון אחיו המת צף במוחו, פניו עדייון מביעות אימה בשעה שגסס ואותו אדם גוהר מעליו ומשסף את גרונו בחיוך תאווה רצחנית. זיכרון המוות היה צרוב במוחו כחומצה מאכלת. הוא ידע שאותו הם רצו להרוג , לא את אחיו הדומה לו כשתי טיפות מים

    – הערה לגביי פסקה פותחת (קל וחומר פרולוג) לסיפור: אתה לא רוצה להעמיס על הקורא אינפורמציה נרטיבית. בפשטות: אתה לא רוצה לספר מילה-במילה מה קורה בסיפור. הקורא סביר להניח יעדיף את הקטע בתיאור שמסתמך על החושים. הטעית אותי; התחלת לכתוב “אצבעו התקשחה על ההדק…” שזה מאוד קונקרטי, ואז המשכת את זה בהסבר הכי חסר-קונקרטיות שיכולתי לקבל, “… כשזיכרון אחיו המת צף במוחו, …” מה זה אפילו אומר? ואז כמובן אתה קופץ מיד ו”מכבה את השריפה” כשאתה ממש מתאר את התמונה הצרובה במוחו.
    – אז בוא נראה מה יש לנו בפסקה הראשונה שפותחת את הסיפור: קפיצות קדימה ואחורה מההווה לעבר, טעונות קונוטציות ותיאורים פיזיים. הם בתמורה ממשיכים להסביר את עצמם וכך מכפים עם עוד תיאורים פיזיים… ואז זה נראה בערך כמו משהו כזה: “אשים קצת עלילה… אוסיף תיאור פיזי; עלילה… אוסיף תיאור פיזי” ובעיניי, זה לא יוצר רושם כ”כ טוב.
    – אני יכול להגיד לך שאני, בתור קורא, אוהב כשהסיפור מושך אותי פנימה לא בעזרת עלילה (אני יוצא מנק’ הנחה שאקבל עלילה באמצע הפרק הראשון) אלא דווקא בעזרת בניית עולם ודמויות. במיוחד דמויות. מה שאני מצפה לקבל זה:

    1. תיאור של המקום, הזמן, ואיך הגיבור עושה קורלציה עם כל זה.
    2. תיאור של הגיבור עצמו: מי הוא, מה הוא, למה הוא עושה את מה שהוא עושה. אני במיוחד אוהב לחפש חולשות\פגמים, חוזקות\יתרונות.
    3. הפרק (או הפרולוג לצורך העניין) צריכים להסתיים כשכבר ביססנו הכל, ובפעם הראשונה גם הגיבור (לפחות מבחינה עלילתית, לא מבחינת רקע של הדמות) נתקל בבעיה שמבוססת על העולם.

    – זאת הגישה שלי, וזה משהו שממש הרגיש לי שהתפספס בטקסט.

    שעל כולם לכרוע ברך בכל פעם שבוא עובר.

    – שהוא עובר.

    – עכשיו בנוגע לשאר סגנון הכתיבה: אני לא הולך להיכנס כרגע לניואנסים כי אתה מאוד מסודר: אין שגיאות כתיב, לפעמים ראיתי שלחצת על רווח פה ושם (יכול לנבוע באותה המידה מהעתק-הדבק פגום) והיו חסרות נקודות לסיום משפט כאן ושם. אבל סך הכל הצלחתי לקרוא הכל בבירור, שזאת כבר אינדיקציה אחת מאוד חיובית, כמו הדגל של שווייץ (פלוס אחד גדול?)

    – אם תרצה הרחבה בנוגע למה שלדעתי אפשר לשפר בסגנון, אשמח להסביר ולהאיר. זה פשוט ארוך, ואני יודע שהרבה כותבים התחלתיים לא מסתדרים או אוהבים כ”כ את ההסבר. בגדול זה מתייחס לשלושה גורמים: 1) משפטים מסורבלים; 1) הפיכת הסביל לפעיל; 2) העמק השווה בין תיאור קונקרטי לתיאור אבסטרקטי.

    – אגב, בינתיים אלמנט הפנטזיה היחיד שמצאתי בפרק זאת העובדה שאיאן פספס. חוץ מזה לא ראיתי משהו פנטסטי. עכשיו, ראיתי שכתבת “אולם בהמשך הסיפור תוכלו לראות סימני פנטסיה מתעוררים ונחשפים”, אבל זה לא הוגן. זאת הבטחת שווא. זה כמו שאני הייתי כותב באלי מטרד “כן, אז יהיו אלים וקרבות ודברים,” ובינתיים הייתי ממשיך להאכיל את הקוראים במפגשים אקראיים התלמידים במקביל לחיי בית הספר שלהם. אז אני מציע להתחיל לטפטף קצת יותר באינטנסיביות את הפנטזיה, אחרת אנשים עוד יחשבו שזה סיפור מותחן או ריגול.

    – תראה, הכתיבה שלך באמת טובה. אני שמח לראות שכותבי פנטזיה רציניים חוזרים לכתוב פה. נמאס לי מכל הילדים שכותבים בגוף ראשון, או כל אלו שכותבים לי שתי פסקאות מצומצמות ומסכנות מלאות שגיאות כתיב וחסרות עריכה. זה תמיד משמח אותי, כמו משב רוח מרענן, לראות מישהו שבאמת אוהב ורוצה לכתוב, ולא מפחד (בניגוד אליי) לפרסם דברים באתר.

    – אז דברים שאני חושב ששווה לך לקחת בחשבון לפרקים הבאים שתעלה לאתר:

    1. למצוא פשרת ביניים בעניין הסימון המיוחד שאבד בהעתקה של הסיפור לאתר (כתב נטוי וכד’).
    2. להתחיל לטפטף קצת יותר אלמנטים של פנטזיה.
    3. אולי קצת יותר להכיר את העולם והדמויות בכללי. פרולוג זאת תמיד הזדמנות נפלאה להציג דווקא את העולם (בדר”כ) וזה מה שרוב כותבי הפנטזיה אוהבים לעשות (כמו בהארי פוטר, שר הטבעות, שיר של אש ושל קרח ועוד).

    מקווה שזה עזר!

    03/12/2018 01:21

תודה רבה על המשוב המפורט:)
מדבריך אני מבין שאני צריך לעשות הרבה מאוד תיקונים ולצערי אני לא יודע כיצד להתחיל.
רק הערת אגב קטנה, בפרק הראשון שלצערי עדיין לא התחלתי לכתוב אותו (אולם הוא מסודר לי בראש פחות או יותר) כבר יש פנטסיה. אני מניח שהוא יאיר מעט על הפרולוג ולמה הפספוס של איאן היה כל כך משמעותי(יותר ממה שאפשר לחשוב)

03/12/2018 01:52

היי היי, נתקלתי בזה במקרה וזה נראה ממש אחלה, אז קראתי את הפרולוג והפרק הראשון. מגיבה דווקא כאן בעניין הביקורת, אם תרצה אוכל לכתוב כאן אחת מפורטת, אבל נכון לכרגע אני יכולה לעזור לך לגבי הקו נטוי/קו מודגש.
זה קצת סיבוך, אבל אם תשים מה שאתה רוצה לכתוב בתוך הסימנים הבאים “פתיחה – סגירה – ” הכתב יצא מודגש בצורה של מה שתכתוב בין סימון הפתיחה לסימון הסגירה יצא מודגש.
אותו הדבר לגבי כתב נטוי, הבעיה שאני לא זוכרת את האות. למיטב זכרוני זה T אבל אני לא בטוחה. זה עובד גם בתגובות, אז תוכל לנסות את זה כאן :)

נעבור לפרולוג עצמו, מאוד אהבתי האמת. בניגוד לאלרט, אני לא חושבת שצריך לתת את הפנטזיה על ההתחלה ואפילו אוהבת שמטפטים אותה במהלך הפרקים הראשונים.
שמתי לב למה בעיות בפיסוק ובסידור משפטים, והיה מחסור דיי גדול בתיאורי רגשות. אומנם קראנו וראינו ואני, לפחות, יכלתי לדמיין מאוד טוב את סצנת הצליפה ואלה שאחריה, אבל בקושי היו לנו תיאורים של מה איאן הרגיש באותם רגעים. כן, הוא כעס בגלל אח שלו, כן הוא משום מה לא כיוון לראש, אבל מה הוא הרגיש? הוא פחד? כעס? אולי הוא בכלל נהנה? אנחנו לא יודעים את זה וזה מאוד חבל.
מה שכן, אתה טוב בתיאורי מקום. מאוד אהבתי את כל הקטע הראשון, כי אני מהעם שאוהב שמכניסים סצנות קולנוע לכתיבה, זה מוסיף מאוד לדעתי וכשעושים את זה טוב גם מצליח להכניס את הקוראים לאווירה. אתה כן צריך להשקיע יותר בבניית האווירה כאן בסיפור.

זהו לביקורת הקצרה, כי בסך הכל אהבתי וכמו שכבר ציינתי, קראתי גם את הפרק הראשון שפרסמת. אם תרצה אחת מפורטת יותר מוזמן לכתוב :)

11/12/2018 16:15

לא עבדה לי הדוגמא XD
אוקי רגע, אני פשוט אעשה הפוך: >b/b< – סגירה (שוב, חיצים כלפי פנים).
כנ"ל לקו נטוי.

בדיקה מקווה שעבד, עבר מלא זמן מאז שהסבירו לי…

11/12/2018 16:19

תודה רבה על התגובה:)

בקשר לסימונים, אני לא ממש הבנתי מה צריך לעשות בדיוק אבל גם במקרה הכי גרוע אני יכול לשים | בין התחלה וסוף של מחשבה (במקום הטייה) .
תיאורי רגשות באמת לא הוספתי הרבה אבל הכוונה שלי היא לשדר זעם וכעס כלפי אותו איש. לא רגש אחר מלבד זאת. אם היה צורך להוסיף תיאורים נוספים של תחושה זו אשמח אם תוכלי למקד אותי.
בקשר לטעויות בפיסוק וכד’ אני משתדל לפסק נכון אבל לפעמים אני טועה או שיכול להיות שהעברה של הכתב משבשת חלק מהפיסוק.

באמת תודה רבה על המשוב:)

אשמח אם תוכלי לשלוח משוב מפורט יותר כפי שציינת, המשך יום טוב;)

11/12/2018 18:00
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך