צילו של האור – צניחה חופשית – פרק 3 ואחרון

Carmel Levy 04/11/2023 194 צפיות אין תגובות

לפתע האגרוף שניסה להטיח אותו באדמה נפתח באחת, משחרר את קורן. הצהוב והחום האטו לפתע, המדבר הופך שוב לסלעים ולחול. הצמרמורת שבה ולפתה בחוזקה את רגליו. קורן הביט מעלה, רואה את המצנח שומר עליו – מסמן לו שהפסיד. הואנלא הצליח לשלוט בנפילה בעזרת כישוף.

דמעות תסכול פרצו מעיניו; הוא באמת לא היה מוכן. הוא לא הצליח, כרגיל. לדין תהיה סיבה טובה לצחוק עליו. ולפתע, מהר מדי, המדריך צעק:
"ישר רגליים קדימה!"
קורן יישר את רגליו רגע לפני שנחתו על החול, מחליקים קדימה עד שנעצרו. המדבר דמם. קורן סובב את ראשו. ההר ניצב מאחוריו, יציב וקשה כתמיד, כתמים צבעוניים מתנתקים ממנו ועפים קדימה, כאילו משב רוח קרע אותם ממנו.

קורן הבחין בשקד רצה אליו, חיוך מרוח על פניה. הוא סב לאחור, מתרחק לכיוון האוטובוס בצבע החול, שהמתין בכביש שלצידם.

לפתע חש ביד אוחזת בכתפו, מסובבת אותו אליה.

"קורן! לאן אתה הולך? נכון שזה היה מדהים?" קראה שקד בהתרגשות, חיוך ענקי פרוש על פניה, מדביק בו את קורן.

"כן, אבל השתמשתי במצנח" קרא קורן, חיוך עקום על פניו, מסרב להישמע לכישלון שידע שהוא.

"הישג מרשים לפעם הראשונה. כמעט ולא הייתי צריך לעזור לך" קרא המדריך בקולו העמוק, טופח על שכמו.

קורן העביר את מבטו בין שקד למדריך, גבותיו עולות בתמיהה.
"באמת?" שאל.

המדריך הצביע על הבא אחריהם – שריחף עם המצנח כמעט בגובה ההר עצמו.

"באמת," פסק המדריך.
"התחלה טובה," הוסיף בעודו צועד לאוטובוס ומותיר אותם לבדם.

"תודה!" קרא אליו קורן בעודו מתרחק ומנופף לשלום, חיוכו מתרחב מאליו.

"נו, זה מדהים או לא?" המשיכה שקד, עיניה החומות נוצצות.

"מדהים לגמרי." קרא קורן בעודו צופה בחברי כיתתו – נקודות שחורות בשמיים כחולים – מצטרפים אליהם, עושים את אותה הדרך שעשה זה עתה. תלויים באוויר, בלי מסלול, נופלים אל הריק, סומכים רק על הכוח שבתוכם.

לפתע, קורן הרגיש חלק מהם. כל הריבים נדמו טיפשיים פתאום. אם כולנו יכולים לרחף באוויר ככה, אז למה בכלל לריב?

"תקשיב, זה אחד הטובים," קרא אליו דין, שבדיוק נחת.
"לגמרי, המדריך אפילו אמר שהייתי טוב.." קרא קורן, משפיל את מבטו.
"ברור שהיית טוב. עם עקשנות כמו שלך, אפילו כוח הכובד מוותר ונכנע," קרא דין בחיוך, מושיט אליו את ידו. קורן נתן לו כיף, אך דין לפת את ידו, לוחץ אותה בחוזקה. קורן פער את פיו, מופתע, מביט לרגע בירוק הבוהק בעיניו, המלא ביטחון, מסיט את מבטו הצידה.

"יש בזה משהו" לחש קורן, אך דין כבר הלך להחליף חוויות עם הילד הבא שבדיוק נחת.

אז, משום מקום, בעודו מקבל ונותן טפיחות על השכם, מחליף חוויות נרגשות, מבטים מוארים, נותן ומקבל כיפים, אפילו מדין..

סוף סוף, קורן הרגיש שייך.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך