שבע הממלכות 1 פרק 3

~קיילין (שבוע לפני)~
קיילין רצה בין הסמטאות החשוכות משחור.
היא שמעה את אדוות הגלים. היא כל- כך אהבה את הים חשבה אבל כרגע יש לי דברים חשובים יותר.

"רק שלא יתפוס אותי…" מלמלה בין התנשפות אחת לאחרת.
היא המשיכה לרוץ עד שהגיעה לבית קטן, אפור, בלי הרבה ריהוט, מלוכלך ומתפורר.
היא הקישה על הדלת המתפוררת 3 דפיקות קצרות ואחת ארוכה.
"אהה סוף- סוף הגעת, חיכיתי לך כל- כך. אל נא תאחרי בפעם הבאה, קיילין!" אמר קול צרוד ביותר מתוך הבית.
"סליחה סבתא, אבל…"
"…בלי סיפורי סבתא!"
"טוב, טוב, בואי נאכל עכשיו"

"קיילין יקרה שלי, אני רוצה לספר לך משהו חשוב ביותר…"
אוי ואבוי חשבה קיילין כשרוצים לספר לי משהו חשוב, זה אף- פעם לא דבר טוב…
"אז ככה, זה היה לפני הרבה הרבה שנים, אפילו אני לא זוכרת מתי זה היה, ואת יודעת שהזיכרון שלי מצוין."
היא עצרה, וככל הנראה חיכתה לתשובה אז קיילין הנהנה אף על פי שזה לא היה ממש נכון…
"היו היה פעם שבע ממלכות. מפריום בהן חיו בשלווה בנות הים, אורדיום שם חיו איכרים טובי לב, סילדיום ממלכת השמים היפה מכל, טוביום ממלכת הקסם, דליום מעצמת האש הגדולה, אמפריום בה כל החיות חיו בשלום וממלכת הפיות- הממלכה המרכזית שם גרו הפיות ששלטו בכל הממלכות האחרות. כל הממלכות היו מאושרות ושמחות, חוץ ממשהו אחד שלא היה שמח ומאושר… למשהו הזה או יותר נכון משהיא קראו סופי. סופי לא אהבה את האושר של כל העמים, ואפשר להבין אותה היא הייתה פשוט רעה מטבעה. אז היא גייסה צבא גדול ורע שאותו היא שכנעה אותם שזה לא הסוף שצריך להיות להם. היא החליטה שבתור התחלה הם יעלימו את השליטים של כל שבע הממלכות. הם רצו להתחיל בהמפריום ואז באורדיום לאחר מכן בסילדיום, בטוביום, בדליום, באמפריום ורק בסוף בממלכת הפיות. ולרוע המזל הם גם הצליחו… כאן אני נכנסת לתמונה. אני הייתי אז מכשפה מדרגה ראשונה בת 145 שגרה עם מסדר המכשפות העליון. באחד הימים אחרי חטיפת השליטים קיבלנו מכתב ובו כתוב שאנחנו צריכים לשלוח כמה נציגים וכל אחד יקבל שליט ועליו ישמור ואם לא יהרגו את השליטים. המסדר נורא התלבט ולבסוף עשו בחירות וכך יצא שאני קיבלתי את שליטת מפריום- את!"
"אוי סבתא, הרי את בעצמך אמרת בלי סיפורי סבתא!" אמרה קיילין אבל כאשר ראתה את הבעת פניה של סבתה הוסיפה "אבל זה סיפור נחמד דווקא…"
"טוב את אולי בוחרת לא להאמין אבל מחר שתינו חוזרות למסדר, הוא כבר יסתיר אותך" אמרה בקולה הצורם והוסיפה בצוחה "נו! למה את מחכה? לכי לארוז! אני כבר ארזתי ממזמן!"
"סבתא, תנשמי עמוק ורגעי" אמרה קיילין שכבר החלה להילחץ סבתא השתגע על כל הראש.
"טוב, אז אם את לא מתכוונת לארוז אז בואי ונלך עכשיו!" צעקה סבתא.
"גשי אלי" הנחתה וקיילין נגשה אליה בחשש "ועכשיו אחזי בידי"
קיילין אחזה בידה ובהבזק אור כחול מסנוור שתיהן נעלמו…..