זהו הפרק השני בסדרת הסיפורים "גורלו של אוקווד".

מקווה שתהנו.

גורלו של אוקווד – פרק ב’ – על תחילת מעלליו של מרלגארד

24/07/2010 467 צפיות תגובה אחת
זהו הפרק השני בסדרת הסיפורים "גורלו של אוקווד".

מקווה שתהנו.

כפי שנאמר, מרלגארד ישב במרפסת ביתו, כאשר לפתע הסנאי פרץ מהפתח האחורי.כשמרלגארד ראה אותו, הוא ידע מיד מה נסיבות הגעתו ואמר לו : “תגיד לנימפה הארורה הזאת שתחדל לשלוח לי בלמוטים!” בלמוטים היו בלוטים מחוררים שהושחלו בתוכם רצועות עשב שנקשרו בקצה האחד ולצידם השני נקשרו חתיכות עץ. הנימפה הנרייטה לא חדלה לשלוח כאלה למרלגארד. אך כאשר מרלגארד הסתובב, הוא ראה כי הסנאי עמד רועד ומתנשף ולבסוף זרק על הרצפה שלושה דברים גדולים והתמוטט. לפני שלקח את הסנאי על-מנת לטפל בו. הציץ בשלושת הדברים המוזרים הללו. שניהם נראו אותו דבר. חומר מלבני, צהבהב צדו האחד היה חלק. על צדו השני בלט משולש שיצא מתוך הצלע העליונה. המשולש הודק לשאר המלבן באמצעות מעין חומר אדום שהושקעה בו תבנית, על כל אחד מהדברים היתה תבנית אחרת: הראשונה היתה מעגל ובתוכו פרח בעל חמישה עלי כותרת, ובתוכם לב. על הלב היה מעין סימן מוזר: קו אנכי ארוך שמעט מתחת לקצה העליוןו קו קטן יותר, אופקי.השנייה הייתה פשוט מעגל ובתוכו אותו סימן שבתוך הלב. התבנית השלישית היתה מעגל ובתוכו אותו סמל, רק שמתחת לקו האופקי היה קו אופקי רחב יותר, וממש קרוב לתחתית הקו האנכי היה קו אלכסוני נוטה ימינה. על כל אחד משלושת המלבנים היו סימנים מוזרים, שחורים.

* * *

לאחר שהביא את הסנאי למרפא, המשיך מלרגארד לכיוון ביתו של מרילון, החכם הזקן.הוא דפק על הדלת שלוש פעמים, וחיכה. לבסוף פתח הזקן את הדלת.”או, זה אתה מרלגארד”, אמר הזקן.”תרצה כוס תה?”לא, תודה” השיב האלף הצעיר. “סנאי-הדואר שלי הביא לי דבר מה מעניין.” “המממ… מעניין?”שאל מרילון. “במה מדובר?” “בזה.” מרלגארד שמט את הדברים על שולחנו של הזקן. הזקן הרים אחד מהם, בארשת הסקרנות התמידית שלו, עד שלפתע נפסקה.”זה…”, לחש, “זה בלתי הגיוני… לא ייתכן”. “מה?” שאל מרלגארד.”זאת אומרת שאתה… לא. זה לא הגיוני שהם… שהם בחרו דווקא בך.ועוד שלושתם!”
“מי בחר במי למה, למה ומדוע?” שאל מרלגארד ברוגז.”אתה…”גמגם מרילון”אתה… צעיר מדי-“
“-צעיר! אני אהיה בין אלף בחודש הבא!” נראה היה שהזקן נרגע קצת.”לי מלאו בחורף האחרון שלוש-עשרה אלף ושבע מאות שנה, נערי.” הזקן שתה מעט תה.”אסביר לך מהם הדברים הללו. הם ניקראים מכתבים ומשמשים להעביר מידע בין אנשים. הם עשויים מחומר שנקרא קלף, העשוי מעור של פרה” “מה?”שאל מרלגארד. מרילון נאנח. “ישנם יצורים שחיים רחוק מאיתנו. הם הורגים פרות, מפיקים קלף מעורם, ואוכלים את בשרם.” “אבל, כיצד הפרה תחיה ללא עור ובשר?” “היא לא תחיה”
עיניו ופיו נפערו בחלחלה.

גורלו של אוקווד – פרק ב’ – על תחילת מעלליו של מרלגארד
דרג את הסיפור

תגובות (1)

מדהים! יש לך כישרון כתיבה אדיר!

25/07/2010 15:37
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך