Pure & Dark – פרק 1

-1-

שנה עברה וחלפה. שנה שאני,סלינה, נמצאת בגיהינום. כמה אירוני שאני פה והירח הרחק .
אין איך לתאר את המקום הזוועתי הזה, אם לא הייתי סופרת את הימים מאז נפילתי מגן העדן לא הייתי מבחינה שרק שנה עברה, כי זה נראה הרבה יותר.זה כמו סיוט אימתי שמתמשך לנצח.
התעוררתי כמו בכל בוקר בשדה הקוצים שבו ישנתי במשך שנה, אין פה מקום נעים לישון,הכל כאן כואב ונורא, שדה הקוצים הוא הפשרה הטובה ביותר שמצאתי. התרוממתי מהקרקע הקשה וחיפשתי את חברי הטוב גבריאל בכדי שנוכל למצוא מקור מים לשתייה, כבר מספר ימים שאנו מחפשים מים ואיננו מוצאים.יתכן כי מלאכי האופל הראשיים החליטו לענות אותנו עוד קצת והעלימו לנו את מקור המים. ככה זה כאן, מענים אותך עינויים שאין כמותם,רק זוועות יש כאן,אתה מרגיש כאילו אתה תמיד גוסס,תמיד על סף המוות, אבל עד כמה שאתה רוצה למות,כי כל דבר יותר טוב מהמקום הזה, אתה לא יכול. המטרה של הגיהינום היא שתסבול. שתתחרט על כל מעשך הרעים ובסופו של דבר שהנשמה שלך תיטהר ותוכל לשוב לכדור הארץ. אבל טיהור הנשמה לוקח עשרות שנים אם לא מאות, כך שעד אז אתה נרקב בגיהינום ומאבד תיקווה,וכשאתה מאבד תקווה שום דבר לא נשאר לך,אין לך את הרצון לחיות ולצאת מהגיהינום ואתה פשוט מוותר,ונעלם לנצח .
גם אני וגם גבריאל לא איבדנו תקווה. אנחנו שורדים יום אחר יום את הגיהינום יחדיו ומחזקים אחד את השני. לי ולו יש הרבה במשותף שנינו נפלנו מגן עדן בגלל שפגענו במישהו, רק שהסיבה של גבריאל שונה, היא לא אנוכית, והיא מוצדקת. גבריאל לא נוצר בגן העדן כפי שאני נוצרתי, הוא היה בן אדם על כדור הארץ, הוא היה נער שנהרג כשניסה להגן על משפחתו מפני לוחמים שבאו להרוס את כפרם,, נשמתו הייתה טהורה ולכן עלה לגן עדן. האדון הגדול, הלא הוא אלוהים של כל הדתות החליט כי הוא מתאים להיות כמלאך, וכך גבריאל הפך למלאך. עברו אלפי שנים בהם תיפקד גבריאל כמלאך נאמן לאדון אך יום אחד כאשר גבריאל צפה במו עיניו באחת מצאצאיו של אחיו הגדול נאנסת ונרצחת בדם קר על ידי מנוול רשע ,ליבו התמלא זעם ושנאה והוא רצח את המנוול. בגלל מעשה הרצח של גבריאל, הלא הוא אסור על פי חוקי המלאכים, גבריאל נפל לגיהינום והוא כאן במשך כמאה שנים,עדיין נענש על הרצח, ויותר על הבגידה באמונו של האדון הגדול.

בשונה מגבריאל אני נוצרתי בגן העדן, אני נוצרתי על ידי האדון הגדול. יש לי עשר אחיות ועשרה אחים שגם הם נוצרו על ידי האדון הגדול, אבי. אני הקטנה מכולם. שלא כמו שאר הבנות על כדור הארץ אבי שונה מהאבות שם, הוא לא עושה שום פעולה שמזכירה לי אותם. אני לא כ"כ מכירה את אבי, פגשתי אותו אולי שלוש פעמים במשך כל חיי, ותמיד קראתי לו האדון, כפי שחונכתי לכך.
מהרגע בו נוצרתי הוכשרתי ע"י מלאכים מוסמכים, שדאגו שאתפקד מעולה בדברים שלהם נוצרתי. הם דאגו שאשלט בכל יסודות הטבע,אש,מים,אויר ואדמה. בכל דרכי הריפוי,בכל הרגשות של החיות,ובני האדם, שאדע איך להרים דברים דרך המחשבה ושאדע טלפתיה. כשלמדתי את דרכי הריפוי פגשתי לראשונה את רפאל, הלא הוא מלאך הריפוי.
לאחר התבוננות קצרה בשטח הקרוב מצאתי את גבריאל יושב על אחד מהסלעים שמשקיפים אל הר הגעש הלוהט . "גבריאל אנחנו חייבים למצוא מקור מים,הגרון בוער לי מצמא" אמרתי בקול חנוק מעט. הוא הסתובב אלי ובמבטו ניכר שהוא מהורהר, ואז הרצין מבט והישיר אותו לעיני. "כן, את צודקת,אני מציע שנתקדם במסע דרומה,אני כמעט בטוח שיש שם מקור מים" אמר. כאשר ראה שאני מטילה ספק בכך המשיך "ראיתי קבוצת עקרבים הולכים לכיוון דרום, אני מניח שהם הלכו למקור מים כלשהו" הסביר. "בסדר,שנתחיל ללכת?" שאלתי,והוא הנהן בראשו.
וכך התחלנו ללכת במסע לכיוון הדרומי של הגיהינום,המסע היה קשה אבל פחות משאר המסעות שעשינו בשנה האחרונה. בסופו של דבר לאחר יומיים הגענו לאגם קטן,ניתן לראות שהוא יחסית מזוהם אבל סביר לשתייה, יותר טוב מזה לא נמצא. שתינו מן המים ושטפנו את עצמנו במי האגם. הרגשתי נקייה ביחס למקום הזה.
התייבשנו לאחר כמה דקות מהחום היבש של האזור, מילאנו מים בשק עור שהכנו מהחיות שצדנו והמשכנו במסע שלנו שבו סקרנו את גבולות הגיהינום.
צעדנו במשך שעות ארוכות, במסעות בגיהינום עדיף להתמיד בתנועה, ככל שתנוח יותר ותישאר במקום אחד כך תהיה יותר חשוף לסכנות כמו בור נחשים שייחשף מתחתייך, או שרפה שתצית אותך, וזה עוד במקרים הקלים.
למדתי פה שצריך להעריך דברים, צריך אפילו להעריך את הכאב, כי גם הכאב מלמד אותך דברים הוא מלמד אותך להתמודד עם הסיטואציה הנתונה, הוא מרגיל אותך אליו ומחסן אותך, הוא מכשיל אותך, ולא משנה מה אתה עובר וכמה קשה וכואב לך אתה יודע שתמיד יכול להיות גרוע יותר, במיוחד כשהשטן צופה בך, ומחכה רק שתאתגר אותו עם משפטים כמו "לא יכול להיות יותר גרוע" או שאתה שוקע ברחמים עצמיים, הוא מוכיח לך שכן, יכול להיות יותר גרוע.