RE-dog פרק 1: "אינפיניטי"

מכולם אני זה שתמיד שואל למה נועדנו להיוולד לעולם שבסופו נקבע גורלנו להיבדל. היום אם תשאלו אותי אם הייתי רוצה להמשיך לחיות, הייתי אומר- לא. אבל מאיפה יהיה לי האומץ להרוג את עצמי. גם את זה אני לא מסוגל לעשות. בסך הכל היה כאן שקט יחסית עד שהם הגיעו וחירבו את ההווי המלטף ברגע. יכולתי להרגיש זאת במשב הרוח הסוער שטילטל את שדרות העצים ברחוב "קמיליון" בעירי.
יכולתי להרגיש אבל סירבתי להאמין.
בכל פעם כשאני חושב על עניין האמונה עולה בי מעין תחושת חלחלה המעיקה על לבי וגורמת לי לתהות- האם בדבר האמונה לעסוק או ביכולתו של האדם לסמוך על האחר. אני לא בטוח ששניהם עונים לי על הקושי, על הצרה השוכנת במרכז מדינתי, אותה צרה הצוברת כוח. כיום הממשל שלנו, "המנהיגים" שלנו, ככה הם קוראים לעצמם, זה הם. אני לא אשכח את הסמל המחורבן הזה שמחרב לי את השלווה כל יום ויום, את אותה צורה מעגלית שאיננה מסתיימת- אינפיניטי. זהו גם שמו של הממשל והחברה שתפסה תאוצה במדינתי. אני שונא אותם.

"כפי שרובכם רואים בסביבתכם, חיות רבות מוצאות את דרכן לרחובות זרוקות, שמוטות ובודדות, מגששות אחר בית חם ומלטף. אנחנו ביחד, בשיתוף הפעולה של איגוד "חיות רוצות לחיות" הוצאנו לפועל תקנה חדשה בה כל אזרח מחויב לגדל בביתו חיית מחמד אחת…," חיית מחמד כך הם קראו להם. לא יודע למה אבל אני, באותו רגע שהצהיר הממשל על תקנה זו, חשתי בצמרמורת אשר השתרתה בכל גופי, ותאמינו לי זו לא הייתה צמרמורת נעימה במיוחד, "חיה שיתן לה האזרח מענה, בית, מקום מחיה, כל זאת ללא עלות. את החיות תוכלו לקחת כבר בירידי "חיות רוצות לחיות" אשר מומנו על ידינו, "אינפיניטי". אנו גם יוצאים בבקשה- כל אזרח הרואה חיה אבודה ברחובות, בבקשה עזרו להן והעבירו אותן אלינו לטיפול שלו הן זקוקות כדי שתוכלו לקבלן בריאות ואיתנות. תודה" כך סיים פרופסור מישל דייל, אחד מראשי הממשל את נאומו אשר הוצג ברחבי מדינתי על מסכי הטלוויזיה וברחבת ג'ורדן ממול לבנייני הממשל מרובת המאמינים המתקהלים לכבוד הצהרתו ה"מרהיבה" של הממשל.
מה לי ולחיות האלו? הם נראו לי משונות. רק ממבט בהן במסך הטלוויזיה שבהן הצלמים טרחו להתמקד ידעתי שלקיחתן אסורה.

לפני שנה הן ולא רק הן, גם הממשל המזורגג הזה שלשמו היא עבדה ועמלה שעות רבות הרג אותה..