מאקס (היה) כותב
חשבת שכתובה פה הקדשה, But it was I, Dio!

The Legacy of the Numbers פרק 26

מאקס (היה) כותב 16/08/2020 152 צפיות 4 תגובות
חשבת שכתובה פה הקדשה, But it was I, Dio!

השמש שוקעת, הצללים שהסלעים סביבנו מטילים נמתחים לאט לאט בעוד השמיים נצבעים בכתום.
“נראה שלבינתיים הצלחנו להפטר מהם,” ממלמלת קארה.
אנחנו נמצאים בצד השני של הקניון, נחים לצד אחד הסלעים. קרן האור האדומה זהרה למשך כמעט שעה. לא משנה במה כיסינו את הצמיד, האור עדיין חדר מבעד לכיסוי ועלה לשמיים. לא היה לנו ספק שגם השוטרים ראו את זה, ולכן לא הפסקנו לרוץ עד שהוא נעלם.
מאז עברו כמה שעות, אבל קארה עדיין פחדה שהם ימצאו אותנו. למעשה עכשיו זה רגע המנוחה הראשון שלנו מאז שהניידות הופיעו לראשונה.
“אתה בסדר?” היא שואלת ומנידה את ראשה לעברי.
“רק צריך רגע, או שניים.” אני משחיל את המילים בין נשימות כבדות.
“לא נראה שאתה רגיל לזה, דון,” היא צוחקת וזורקת לעברי בקבוק מים.
אני מנסה לתפוס אותו עם הטלקינזיס, אך מאבד ריכוז כששומע את הכינוי שהיא הדביקה לי. “דון?”
“ב-‘ברנדון’ יש יותר מדי הבהרות,” היא עונה לאחר שלוגמת מהמים שלה. “אתה צריך קיצור כלשהו, שיהיה יותר נוח לבטא את השם, ואני לא הולכת לקרוא לך ‘ברן’.”
“כן, אבל- ” אני מתחיל, אך כשחושב על זה, כל עוד הכינוי שלי לא יהיה ‘דוני’, אני פתוח לאפשרויות. “כן, אין לי איך להתווכח עם זה.”
היא לוקחת נשימה ארוכה ומתיישבת, משעינה את ראשה על התיק שנח בין רגליה. “היה יכול להיות נחמד לשכב על מיטה ממש עכשיו,” היא ממלמלת.
“ולא על מיטת מוטל נוראית ושוברת גב,” אני משיב ומגחך לאחר שמרוקן את הבקבוק.
“אמן,” קארה קוראת ומרימה אגרוף לאוויר.
לאט לאט הנשימות שלי נרגעות, רוח קלה מקררת אותי מעט. לרגע זה נראה כאילו קארה עומדת להרדם, לא שאני מאשים אותה. היום הזה התיש גם אותי, במיוחד לאחר שהשתמשתי בכל היכולות בבת אחת. אבל זה לא רק זה, אני הרגשתי משהו שונה עד עכשיו. קשה להסביר את זה, אבל תחושה שממלאת אותי בכל פעם שאני משתמש בטלקינזיס או בשליטה במים, מקשה עליי להתרכז בכוחות, מאין דגדוג שעובר בכל גופי.
הרגשתי אותו דבר ממש לפני שמהירות העל התעוררה. אולי לוקאס הוא לא היחיד שמפתח כוח חדש.
“מה עכשיו?” ממלמלת קארה לפתע, גורמת לי לקפוץ במקום.
“מה הכוונה?”
“מה אנחנו הולכים לעשות עכשיו?” היא שואלת מבלי להרים את ראשה מהתיק.
“דבר ראשון הייתי שמח למצוא את קייט ולוקאס, אני רק לא יודע איך.”
“אולי הם ראו את האור האדום,” היא מציעה וצוחקת.
“אולי, אבל אם כן, השאלה היא מי עוד ראה אותו,” אני צוחק חזרה ומתכונן להרים בקבוק נוסף, ממש רגע לפני שקול של להבי מסוק נשמע.

~

“אולי נחזור לכביש?” אני מציע בזמן שהרכב רועד ומקפץ ללא סוף.
“ראיתי את זה פונה לשם!” קייט עונה ונשענת קדימה, אישוניה רחבים.
השמש כבר כמעט שקעה לגמרי, הצבע הכחול של השמיים מתחלף בשחור. האור האדום נעלם לפני הרבה זמן, וכעת נותר לנו לסמוך על הראייה של קייט שבגללה ירדנו מהכביש אל החולות לפני כחצי שעה. אנחנו נוסעים מסביב לקניון עמוק, ולולא יכולת הטלקינזיס שבה אני משתמש כדי לייצב את הרכב כמה שיותר, כנראה שכבר היינו נופלים לתוכו.
“לנסות לדבר איתו שוב?” אני מציע, מנסה להקל על האווירה.
היא לא מגיבה, ממשיכה להביט קדימה, עיניה נוטות שמאלה וימינה כל כמה מטרים.
לפתע אני מתחיל לשמוע להבים של מסוק מרחוק. הוא מתקדם מצד ימין, ומתחתיו נוסעים רכבים.
“קייט? את שומעת את זה?” אני שואל בקול רועד, עיניי פעורות.
“לוקאס זה ממש לא הזמן!”
“אני רציני! מצד ימין!”
היא נאנחת ומפנה את מבטה, וחובטת בידי בחוזקה. “יש שם משהו!”
“אני יודע,” אני רוטן ומנער את ידה ממני. “זה מה שניסיתי להגיד!”
“מסוק. שני רכבים מקדימה. אני לא מצליחה לזהות כמה מאחורה. אני חושבת שאני מזהה ניידות משטרה, אני לא בטוחה.” היא אומרת לאט.
“איך הם מצאו אותנו?” אני רוטן. אין לנו זמן לעוד מאבקים.
“לוקאס, אני לא חושבת שהם רודפים אחרינו,” היא ממלמלת ואז מסתובבת אליי. “הם לא נוסעים לכיוון שלנו, אלא לכיוון שאליו אנחנו נוסעים.”
“יכול להיות שזה ברנדון?”
“יש לך הסבר אחר?” היא שואלת בקול לחוץ.
אני מהנהן ומאט, עד שהרכב נעצר, ואז שולף את מכשיר הפלאפון שלי.
“מה אתה עושה?” קייט קוראת.
“אם הם רודפים אחריו ולא מתייחסים אלינו כנראה שהם לא מצפים שאנחנו נגיע,” אני מסביר בזמן שמרים את הפאלפון של ברנדון שנשאר כאן. “ננצל את גורם ההפתעה. הם בודאות יבחינו ברכב, שכרגע הוא דרך המילוט שלנו, אז הוא נשאר כאן.”
היא מביטה בי מבולבלת. אני שולף את התיק הצהוב ומכניס לתוכו את המכשירים, הברדס והקוביה. התמונה כבר נמצאת בפנים. “אבל רק למקרה לא נשאיר כאן את כל הדברים.”
“אז אנחנו הולכים לרוץ אחריהם?”
“כמעט,” אני משיב בחיוך, “אני הולך לרוץ אחריהם. את תחכי כמה דקות, ואז תצטרפי. אני צריך שתוודאי עם הכוחות שלך שלא יגיעו עוד הפתעות.”
“אם הם היו רוצים להקיף אותנו הם לא היו כבר עושים את זה?”
“או שהם יחכו שנוריד את ההגנה לפני שהתגבורת תבוא.”
“אז כמה זמן אני אמורה לחכות?” היא שואלת במבט לחוץ.
“עשר דקות, גג. יותר מזה והתגבורת שלהם תהיה רחוקה מדי מכדי להספיק להגיע,” אני אומר ויוצא מהרכב.
היא פותחת את פיה כדי להגיד משהו, אך לבסוף מנידה בראשה. “אני לא יכולה להבטיח שאהיה מספיק סבלנית.”
“כן, כן, אני יודע,” אני מגחך ומניח את התיק על גבי, עוצם את עיניי ולוקח נשימה ארוכה.
קול המסוק מתגבר, חריקות הגלגלים מתחתיו מכאיבות מעט לאוזניי. נשמע שהם מתקדמים אל קצה הקניון, אני מצליח בערך לדמיין את מסלולם.
לבסוף אני פוקח את עיניי ומתחיל לרוץ.

~

אני עוצם את עיניי ונעמד במקום.
המסוק מתקרב, וככל הנראה לא לבד. מהצהריים לא הצלחתי לנוח כמו שצריך, הכוחות שלי מגיעים לקצה גבול היכולת. אם המטרה שלהם היא להתיש אותי עד שאפסיק להלחם, אני אתן להם סיבה לשקול את התוכנית מחדש.
“סיבוב שני?” שואלת קארה ומסירה את הכפפות.
“שלישי בשבילי,” אני ממלמל ולוקח נשימה ארוכה לפני שפוקח את עיניי שוב.
“הפעם הם הביאו מסוק, אולי לא הבינו שאני נהנת להזיז דברים באוויר.”
“אנחנו לא מעמידים אף אחד בסכנה!” אני קורא ומביט בעיניה.
היא מחייכת חזרה ומהנהת. “כן, הבנתי. זה לא אומר שאני לא יכולה להניח אותם בזהירות לפני ששוברת את המכונות, נכון?”
“כל אנחנו באותו- ” אני נקטע על ידי קריאה פתאומית, ומיד לאחר מכן משהו נופל ומתגלגל בין הסלעים לצידנו.
אני שולף שוט של מים וניצוצות כחולים יוצאים מכפות ידיה של קארה, ולבסוף הנער נעצר ממש מתחתינו, ואני בוהה בפניו ההפוכות.
“לוקאס?”
“ברנדון?” הוא שואל ומשתעל, אבק יוצא מפיו. הוא בוהה בי לרגע, ואז חיוך עולה על פניו. “אז, אתה בטח שואל את עצמך איך הגעתי למצב הזה.”
חיוך נמרח על פניי ואני מרים אותו בעזרת הטלקינזיס. הוא מניח את ידיו לצידי גופו, מרפא את החבלות.
“הוא איתנו, דון?” שואלת קארה ומביטה בו בחשדנות.
“דון!” קורא לוקאס וצוחק לפני שהוא פונה אליי. “הצגת דמויות?”
לפתע טבעת אור כחולה מקיפה אותנו, מכריחה אותי להניח יד מול עיניי על מנת שלא אסתנוור.
“אולי אחר כך!” אני צועק ומקווה שהם מצליחים לשמוע אותי מבעד לקולות מסביבנו.
“ברנדון אלן! לוקאס אלמונד! אנחנו מהבולשת, תעצרו במקומכם עכשיו!”
“אין אפילו הכרה בבחורה? חוצפה,” ממלמלת קארה ומניפה את ידיה קדימה. המסוק מסתובב במקומו, מבפנים נשמעות צעקות.
“קארה!”
“כן, כן, פצפיזם וכל זה!” היא קוראת ודוחפת את המסוק, אך עדיין אוחזת בו ודואגת שישאר יציב.
אני מפעיל את מהירות העל ומזנק מן המחבוא, מניף את ידיי ודוחף אחורה את כל השוטרים שהחלו לרוץ לכיווננו. אחד מהם, לבוש באפוד שחור, יורה כמה פעמים על האדמה מולי. אני תופס את הכדורים וזורק אותם אחורה עם עוצמה נמוכה יותר, מכוון על הרכבים השחורים שהגיעו איתם.
אחד מהם נוסע לכיווני אך נעצר במקום ומתהפך לאט על גגו.
“זה בסדר, שרדתי משהו דומה,” לוקאס אומר ונעמד לידי.
ניידת נוסעת במהירות משמאלנו, וברגע שהשוטרים פותחים את הדלתות, הן נסגרות חזרה בכוח. קייט מגיחה מאחוריי, מניחה יד על כתפי. “אתה בסדר!”
“היה לך ספק?” אני צוחק וכשמבחין בשוטר שמכוון עלינו את נשקו, אני מזיז אותה הצידה וזורק אותו אחורה עם הטלקינזיס.
“תעזרו לי רגע!” קורא לוקאס ומרים סלע מאחורינו ומניח אותו מולו. אני וקייט תופסים סלעים נוספים ומצליחים לבנות חומה נמוכה מאולתרת.
המסוק שלהם ממשיך להסתובב וכשהוא מתקרב לאדמה, חמשת הנוסעים שהיו בתוכו קופצים לאדמה מתוך פחד שהוא יתרסק. אך במקום זאת, הוא עולה חזרה לאוויר ואז נזרק בכוח אחורה.
הרכבים מתפרסים מולינו, מתוך הדלתות האחוריות יורדים אנשים עם אפודים שחורים ונשקים. אני ולוקאס תופסים שניים מהרכבים ודוחפים אותם אחד על השני. סלע מאחורינו עולה לאוויר ונזרק על רכב אחר.
קארה מצטרפת אלינו וקייט מרימה סלע נוסף כשמבחינה בה.
“היא איתנו, קייט!” אני קורא ונעמד ביניהן. היא מביטה בה ואז בי, משחררת אנחת הקלה ומניחה את הסלע לצד החומה.
“אני אוהבת אותה, היא חדה,” מחייכת קארה ונועצת בי מרפק.
השוטרים מתחילים לירות, אך פוגעים רק בסלעים.
“מה הם עושים?” קורא לוקאס ועוצר כמה מהכדורים שלהם.
“זה מה שהם עשו מקודם, הם לא היו מוכנים לפגוע בנו!” משיבה קארה.
ניידת משטרה נוסעת מאחורינו ונעצרת, מתוכה יוצא שוטר ומכוון את נשקו.
לפני שמישהו מאיתנו מספיק להגיב, אני מבחין ביד יוצאת מתוך הדלת הסגורה לצידו. בהתחלה אני חושב שאני מדמיין, אך לפתע היד תופסת בראשו של השוטר ומושכת אותו אחורה. השוטר מתנגש ברכב ומאבד את ההכרה.
“מישהו לא הקשיב כשאמרו לא להביא נשקים לקרב של כוחות על?” קול בוקע מתוך הרכב. נער בלונדיני עם עיניים כחולות יוצא מהניידת, עובר דרך הדלת הסגורה כאילו היא אוויר, לבוש בחולצה אפורה ארוכה ומכנס שחור ארוך, חיוך על פניו.
“מי אתה?” שואלת קארה וניצוצות יוצאים מידיה.
“וואוו! הכל בסדר, אני פה לצדכם!” הוא קורא ומרים את ידיו לאוויר. “נעים להכיר, ריימונד. רווק שאוהב לבלות ושמע בחצי אוזן שיש כאן מסיבה! התחבאתי בתוך הניידת עד שהובילה אותי לכאן.”
“לא נשמע משכנע במיוחד,” מסננת קייט ואישוניה מתרחבים. היא סורקת אותו לאט.
“אני נשבע! אני אתכם!” הוא קורא ומביט בעיניי.
“דון? אתה סומך עליו?” קארה שואלת ופורסת את ידיה קדימה.
מאחורינו עוד קריאות נשמעות, נשקים ממשיכים לירות ולפגוע באבנים מאחורינו, רכבים מנסים להקיף אותנו.
לוקאס נועץ בי מרפק, מניד מעט את ראשו. אני מביט בריימונד, מנסה להחליט האם הוא באמת גילה במקרה שהם רודפים אחרינו, או שזו מלכודת. מצד שני, למה שנער בעל כוחות יעזור להם? האם זה באמת רעיון טוב לחשוד באנשים עכשיו?
התחושה הזו מכה בי שוב, הלב שלי פועם בחוזקה, בדיוק כמו שקרה כשפגשתי את לוקאס ואת קארה.
“קייט, יש עליו משהו?”
“שום דבר,” היא אומרת ומנידה בראשה.
אני מהנהן ושולח את ידי לריימונד. “ברנדון אלן, לצידי לוקאס, והן קייט וקארה.”
“ריימונד אלפרד,” הוא מחייך ולוחץ את ידי.
לפתע, הוא מושך את ידיו ומרים עם הטלקינזיס את הניידת, ואז זורק אותה קדימה. היא נוחתת בין חומת הסלעים לבין השוטרים, ומתפוצצת.
“הו, דרך אגב,” הוא אומר ומסב את הצד השמאלי של פניו לעברי. “אני חושב שזה זמן טוב לציין שהמדיניות שלי היא נגד הריגת אנשים.”
“גם שלנו,” אני אומר ומניח יד על כתפה של קארה, וכתגובה היא מגלגלת את עיניה.
“מגיע עוד מסוק מהכיוון ההוא!” קוראת קייט ומצביעה.
“והחדשות הטובות ממשיכות להגיע,” אומר לוקאס ומותח את ידיו.
חמישתינו נצמדים אל הסלעים, ואני לוקח נשימה עמוקה.

The Legacy of the Numbers פרק 26
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (4)

“לאחר שרוקנתי את הבקבוק”, או לחלופין: “לאחר ריקון הבקבוק”. המילה ‘מרוקן’ מהווה נשוא, אך אין לה נושא! ההערה הזו חוזרת על עצמה יותר מדיי.
“מעין דגדוג” – סוג של. ‘מאין’ פירושה שלא קיים משהו כזה.
“אני מסביר בזמן ש[אני] מרים את הטלפון”, “תוך כדי הרמת הטלפון” – מה יהיה?
“אבל רק למקרה לא נשאיר כאן את כל הדברים” – בעיית ניסוח. על איזה מקרה מדובר? מה עם כל הדברים? איתם או באוטו?
הצעה: “על כל צרה שלא תבוא, ניקח איתנו את הדברים”.
“לפני פקיחת העיניים”, “לפני שאפקח את עיניי” – די כבר!
“לפני שאשבור את [מה?]” – כנ”ל. על איזה מכונות מדובר?
“כל [עוד] אנחנו באותו-” זהירות! לכתוב אוטוסטראדה זה מעולה, כל עוד אתה עובר על מה שכתבת. כולם מפספסים, ובוודאי שגם לי זה קורה. כדאי לקרוא את הפרק לאחר העלאתו לאתר, כטיוטה, ורק אז לפרסם.
“הרכבים מתפרסים מול(י)נו” – יו”ד מיותרת.
“סלע נוסף כש[היא] מבחינה בה” – ושוב משפט חסר נושא…
“הם לא היו מוכנים לפגוע בנו” – לדעתי, המשפט “הם לא רצו/ רוצים לפגוע בנו” עדיף. זמן המשפט לא לגמרי ברור לי.
“מכנסיים שחורים ארוכים” – עוד תקלה חוזרת. ‘מכנס’ הוא צד אחד של המכנסיים. המכנסיים תמיד ברבים, ותמיד בלשון זכר.
“בתוך הניידת עד ש[זו/ היא] הובילה אותי” – עוד מח”נ… הפסקתי לספור.

ועכשיו אני צריך לנער את הידיים. כמה שאתה מעניין – ככה אתה פרוייקט.

אני לא גזען, אני שונא את כולם.

17/08/2020 16:16

    תודה על התגובה!
    נראה שאני בהחלט פרויקט לא קטן.

    רק רוצה לציין שאני עובר על הפרק לפני שמעלה אותו, והסיבה שאני הפסקתי לפרסם כל יום הייתה בשביל לתת לי יום נוסף עבור קריאה נוספת ועריכה.
    לפעמים כן זיהיתי מקומות שחסר בהם נושא, אבל כפי שאתה רואה, לא תמיד. זה חדש לי ואני משתדל לעבוד על כך.

    ‘הם לא רצו/ רוצים לפגוע בנו’ -> לדעתי הניסוח שאתה הצעת גם לא בדיוק מתאים, מפני שהוא רומז שהם יודעים בודאות מה הכוונות של החיילים. ‘הם לא היו מוכנים לפגוע’, לדעתי לפחות, מסביר שבסיטואציה שהתרחשה החיילים לא פגעו בהם אבל הסיבה לכך נשארה בסימן שאלה. אולי רק אני רואה את זה כך, הרבה מהניסוחים שלי בעיתיים.

    תודה על ההערות, מעריך את כולן!
    שמח שאתה נהנה!

    17/08/2020 22:03

אני לא אוהבת את ריימונד. פשוט לא. כאילו, אני אומרת לעצמי שהוא יודע שהוא כרגע בצד האפל, אבל קשה לי להשתחרר מהתחושה הזאת שהוא עוד יהרוג מישהו גם אם בטעות.
וברנדון, שיהיה בריא, סומך על כל אחד כרגע -מבט נוזף- כאילו שום דבר רע לא יכול לקרות.
כל כך מתאים ללוקאס להופיע ככה פתאום XD
הוו מעניין אותי אם יהיה רגע שבו קייט תקנא בקארה -לא שאני חושבת שהיא תתחיל עם ברנדון, לא נראה מציאותי בעליל שמשהו כזה יקרה-
פשוט כבר סיכמנו שברנדון בור בנושא ושום דבר לא יזוז אז הוא בטח גם לא ישים לב או יחשוד במשהו.

בכל מקרה, אהבתי את הפרק, מחכה לחלק שבו הם נפגשים באמת עם ג’ון -סתם כי באלי קצת מכות- וגם כי עדיין אין לי רעיון למה שיקרה (אני מופתעת מעצמי, באמת).

17/08/2020 22:22

    תודה רבה! (:

    אני אוהב איך שההשערה שלך לגבי מערכת היחסים בין קייט לקארה תלויה בכך שברנדון איטי בקליטה. מדהים XD
    מסכים שריימונד לא מוצג באור מדהים כרגע, כן חושש מכך שהדעה שלך לגביו קשורה לכך שאת רואה חפיפה בינו לבין חמש (פערתי פה. באמת שכן.) נקווה שהוא לא יוכיח לך שאת צדקת בסוף.

    ומאמין שגם אם יש לך רעיונות למה יקרה, אצליח איכשהו להפתיע אותך, מקווה שאני צודק ¯\_(ツ)_/¯

    שמח שאת נהנת! D:

    18/08/2020 13:27
17 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך