מחכה לתגובות
להערות והארות :))

thousands worlds (אלפי עולמות) פרק 3

06/06/2011 579 צפיות תגובה אחת
מחכה לתגובות
להערות והארות :))

היי אם אתם רוצים שאמשיך להעלות פרקים אז תגידו לי
וגם יש פרקים מסיפורים אחרים.. תגידו איזה הכי אהבתם :))
בזכותם אני ממשיכה לכתוב את הסיפור הזה… קיבלתי השראה מעודדת :))
טנקס………..

התיישבתי על המיטה בחדר שלו, “מה אני עושה פה?”
פתאום שמעתי קולות הולכים וקרבים מבחוץ, “אסור שידעו שאני פה” הסתכלתי מסביבי וראיתי ארגז גדול, נגשתי אליו מהר ופתחתי אותו, הוא היה חצי ריק.. נכנסתי לתוכו וסגרתי אותו מיד אחרי, שנייה אח”כ דלת החדר נפתחה
מחריץ קטן שהשארתי ראיתי חצאית קצרה בצבע סגול בהיר ולידה מכנס שחור. “מעניין מי אלו”.
הם עמדו לרגע אחד בפתח ואז יצאו.. מיד יצאתי מהארגז ופתחתי את דלת החדר לרווחה.. ראיתי זוג הולך ומתרחק לאיטו
הם היו נראים לי מוכרים.. ואז הבנתי, זה הזוג מהחלום שלי “אבל מה הם עושים פה?”
כששמעתי צעדים הולכים וקרבים מהצד השני של המסדרון סגרתי את הדלת ונכנסתי שוב לארגז..
דלת החדר נפתחה שוב וראיתי מכנס ג’ינס עומד בפתח.. מסתבר שבעל המכנס סורק את החדר..
הוא פסע לתוך החדר וסגר אחריו את הדלת ואז שמעתי לחישה “אשלי?”
מיד זיהיתי את הקול, זה היה אנדי, “כן אני פה” פתחתי מיד את מכסה הארגז ויצאתי ממנו.
“את ממש יצירתית אה?” הוא הביט עליי ועל הארגז ואז הבנתי
“שמעתי אנשים מתקרבים ולא היה לי מקום אחר להסתתר”
“אולי את הזויה אבל גם חכמה, מזל שהתחבאת, רק השאלות שלהם חסרות לי”
חייכתי אליו ואז ראיתי אותו מחזיק כמה בגדים בידיו, הוא הושיט לי אותם, “קחי תתלבשי”
לקחתי את הבגדים, היה שם מכנס ג’ינס קצת דהוי וחולצה צהובה בעלת שרוול קצר ומחשוף קל
“אני..” הוא הסתכל עליי והבין על מה אני מדברת
“אני אסתובב, תתלבשי פה, מצטער שאני לא יכול לתת לך מקום יותר נוח להתלבש זה קצת בלתי אפשרי..” הוא נעמד בפינת החדר, מפנה את גבו אליי ראיתי אותו עוצם את עיניו
במהירות פשטתי את החלוק והפיג’מה ולבשתי את הבגדים.
“אני מוכנה” הוא הסתובב עליי והביט בי, הצביע על מראה, מסמן לי שאני יכולה לסדר את עצמי
“את יפייפיה” הסמקתי והשפלתי את מבטי
“תודה” עמדנו שנינו אחד מול השנייה לרגעים ספורים במרחק של כמה צעדים אבל אז הוא התעשת ואמר לי, “את צריכה לצאת מפה בדקות הקרובות אח”כ זה יהיה מסובך, אני אתן לך את המספר שלי אם תצטרכי איזה שהוא דבר”
הוא הושיט לי פיסת נייר עלייה היה כתוב מספר ארוך.
“אז.. אז איך אני יוצאת מפה?”
“בואי איתי”
הוא פתח את דלת החדר שלו והסתכל מסביב, כשראה שאין אף אחד סימן לי לבוא אחריו
האור מהחלון קצת סנוור אותי.. ואז קלטתי שלמעשה עכשיו אמור להיות לילה
“אממ.. אנדי?” לחשתי לכיוונו
“מה?” הוא השיב לי לחישה שקטה ומסמן באצבעו שאהיה בשקט כמה שיותר
“מה השעה עכשיו? אני.. אני עזבתי את הבית ההוא בערך ב3 וחצי בלילה”
“עכשיו 5 בצהריים”
“מה? לא הגיוני שאני פה כבר כמה שעות”
“יכול להיות שלא הסתכלת בשעון כמו שצריך”
“אבל תראה אותי, הצבעתי על הפיג’מה שהחזקתי בידיי, אני הייתי בפיג’מה כי התעוררתי באמצע הלילה ואז מצאתי את הדלת ההיא”
הוא הושיט לי תיק קטן שהיה באחד הארונות בהמשך המסדרון שלאורכו הלכנו, “תכניסי את הפיג’מה לפה”
ואז הוא הושיט לי מעט כסף סירבתי לו “את חייבת לקחת את זה, אם מה שאת אומרת נכון אז אין לך כסף, כשתרצי להתקשר אליי תשתמשי בכרטיס הזה” הוא הושיט לי כרטיס קטן, “תכניסי אותו לחריץ בטלפון ציבורי ותתקשרי למספר שנתתי לך, אל תאבדי אותו”
אוקי, הבנתי, הוא לא יוותר לי, אז אני פשוט אעשה את מה שהוא אומר, אבל רגע, לאן אני בכלל הולכת? טוב, אני חושבת שאני פשוט אחפש את הבית שלי, אני מקווה שאני אמצא אותו..
בסוף המסדרון אנדי פתח דלת כלשהי, נכנסנו לתוך החדר, מסתבר שזה היה חדר מבוא, או יותר נכון חדר אחורי בבית שממנו יש דלת החוצה.
“את יודעת לאן את הולכת?”
“אני אחפש את הבית שלי.. אני חושבת”
“בהצלחה עם זה”
“תודה”
הבטתי בעיניו עוד רגע אחד והתמכרתי ליופי שלו, הוא הושיט לי יד ולחצתי אותה..
הסתובבתי לאחור, פתחתי את הדלת ויצאתי לעולם שבחוץ
אם אתם שואלים את עצמכם למה אני עושה מכל מה שקרה איתי כזה סיפור, אז רק שתדעו שזה לא הסוף,
בעולם שהגעתי אליו לא היה העולם שהכרתי
אולי מוטב שאומר את זה בצורה אחרת, זה היה עולם אחר, עולם שהיה בחלומות שלי רק
כאילו מישהו ברא עולם רק בשבילי שהוא כל חלומותיי
הלכתי על המדרכה שם, הכל היה כ”כ נפלא, הגעתי לגינה קטנה והתיישבתי לנוח, הבטתי במתקנים שהיו שם ואז ראיתי את זה,
הייתה שם ילדה קטנה, תלתלים מוזהבים ועיניים כחולות, היא הייתה נראית לי מוכרת, עד שראיתי את ההשתקפות שלי במים, הילדה הזו לא סתם הייתה מוכרת, היא דמתה לי שתי טיפות מים, הילדה שיחקה בגן שעשועים שאני הצלחתי לדמיין לעצמי בחלומות הכי מתוקים שלי כשהייתי קטנה.
המשכתי ללכת משתדלת להתרחק ממנה
בהמשך הרחוב ראיתי שוב דמות שדומה לי, אבל היא כבר הייתה גדולה יותר, היא החזיקה בידה רצועה שהצד השני שלה היה קשור לקולר של נמר קטן
נדהמתי זה היה כאילו החלומות שלי מתגשמים אחת לאחת במקום הזה מהרגע שאני קטנה עד הרגע הזה ממש,
אבל הדבר הכי מדהים היה כשראיתי את עצמי ביום האתמול, לבשתי את המכנס ג’ינס האהוב עליי וחולצת סטרפלס לבנה עם קשקושים צבעוניים.
אבל שם.. שם החזקתי בידו של הבחור שחלמתי תמיד שרק יביט לכיווני, ממש אתמול חשבתי על ללכת איתו בדיוק בצורה הזו
“מה קורה פה? מה זה המקום הזה? מי כל הכפילות האלה?”
הרגשתי כאילו מישהו מנסה למתוח אותי וכל האנשים האלה זה סתם שחקנים
אבל כשהילדה שכ”כ דומה לי עברה לידי היא רק בהתה בי לרגע, מיד סובבתי את פני ורצתי משם כל עוד רוחי בי.
חיפשתי את הבית שלי.. חיפשתי את ספיר.. חיפשתי את כל מי שאני מכירה אבל לא מצאתי אפילו לא אחד.
הערב ירד ולא ידעתי לאן ללכת, אז התיישבתי על ספסל קר בגינה צדדית שראיתי,
ישבתי ובכיתי במשך שעות, אני לא יודעת מתי זה קרה אבל אז נרדמתי…..

thousands worlds (אלפי עולמות) פרק 3
דרג את הסיפור

תגובות (1)

יפה, מותח ומעניין.

31/05/2015 11:15
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך