Atvan
חג חנוכה שמח.

סיפור על נר

Atvan 28/11/2021 80 צפיות אין תגובות
חג חנוכה שמח.

יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל חֲנֻכָּה מַגִּיעַ.
כָּל הַמִּשְׁפָּחָה מִסְתּוֹפֶפֶת אֶל מוּל הַחֲנֻכִּיָּה הַיְּשָׁנָה שֶׁל סַבָּא הַנִּמְצֵאת עַל עֵדֶן הַחַלּוֹן הַמְּלַוֶּה אֶת הַמִּשְׁפָּחָה זֶה שָׁלוֹשׁ דּוֹרוֹת, .
עַל הַחֲנֻכִּיָּה נֵר אֶחָד לְיָמִין הַשַּׁמָּשׁ, מַמְתִּין שֶׁיַּצִּיתוּ בּוֹ מֵחָדָשׁ אֶת אוֹר הַמַּכַּבִּים.
אַב הַמִּשְׁפָּחָה מַחֲזִיק בְּיָדָיו בְּהִתְרַגְּשׁוּת חֲפִיסַת גַּפְרוּרִים וּמְמַלְמֵל בִּשְׂפָתָיו נִגּוּנֵי בְּרָכָה נְעִימִים תּוֹךְ שֶׁרַעַשׁ מְגֵרַת הַגַּפְרוּרִים הַנִּפְתַּחַת מְפַלֵּחַ אֶת נְעִימוֹתָיו.
הוּא מַדְלִיק גַּפְרוּר בּוֹדֵד וּמַגִּישׁ אוֹתוֹ בִּנְשִׁיקָה אֶל קְצֵה פְּתִילַת הַנֵּר הָרִאשׁוֹן וּלְאַחַר מִכֵּן אֶל הַשַּׁמָּשׁ.
שִׁירֵי הַחַג מַתְחִילִים לְמַלֵּא אֶת חֲלַל הַחֶדֶר, מְבַשְּׂרִים אֶת בּוֹא הַחֲנֻכָּה, נִטְמָעִים עִם שִׁירֵי הַשְּׁכֵנִים בְּמַקְהֵלָה אַחַת גְּדוֹלָה.
כָּל הַמְּבֻגָּרִים הִמְשִׁיכוּ לַעֲסֹק בְּעִנְיָנָם וְרַק יֶלֶד אֶחָד נִשְׁאַר לְהַבִּיט בְּלַהֲבַת הַנֵּר הָרוֹקֶדֶת, כְּאִלּוּ מְנַסֶּה לְהָבִין אוֹתָהּ, אֶת פְּנִימִיּוּתָּהּ, מְנַסֶּה לְהָבִין הַאִם יֵשׁ חַיּוּת גַּם בַּחֲנֻכִּיָּה ?
חִיּוּךְ מָלֵא שַׁעֲוָה מַתְחִיל מִשְׂתָּרֵעַ עַל פָּנָיו שֶׁל הַנֵּר וְשַׁלְהַבְתּוֹ עוֹלֶה גָּבוֹהַּ גָּבוֹהַּ תּוֹךְ הִתְלַהֲבוּת גְּדוֹלָה וְרָצוֹן לָתֵת אֶת הַמּוֹפָע הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בַּהִזְדַּמְּנוּת הַיְּחִידָה שֶׁנָּפְלָה לְיָדָיו מִזֶּה שָׁנָה שֶׁל הַמְתָּנָה בְּתוֹךְ קֻפְּסָא חֲשׁוּכָה עַד לְרֶגַע הַדְלָקָתוֹ.
אַךְ כְּכָל שֶׁמַּבְעִיר שַׁלְהַבְתּוֹ, הוּא מוֹצֵא עַצְמוֹ מַגִּיעַ בִּמְהִירוּת לִרְגָעָיו הָאַחֲרוֹנִים תּוֹךְ שֶׁפָּנָיו שֶׁל הַיֶּלֶד מַבִּיטוֹת בּוֹ מוֹסֵר אֶת אוֹרוֹתָיו הָאַחֲרוֹנִים לְיוֹם זֶה.
הוּא מִתְעוֹרֵר.
מִישֶׁהוּ הִצִּית בּוֹ נִשְׁמַת נֵר פַּעַם נוֹסֶפֶת.
הוּא מַבִּיט וְרוֹאֶה שֶׁצִּבְעוֹ הִשְׁתַּנָּה מִכְחוֹל יִשְׂרָאֵל לְצָהֹב בִּצָּתִי וְעוֹד גָּרוּעַ מִכָּךְ, לְצִדּוֹ הַשְּׂמָאלִי נִצָּב כָּעֵת נֵר לָבָן, טָהוֹר, זָר וְנָקִי שֶׁקִּבֵּל גַּם הוּא מְנַת אוֹר מֵהָאָב.
תְּחוּשַׁת קַנָּאוּת נִסְתֶּרֶת עַל הָאוֹרֵחַ הַלֹּא צָפוּי מִתְעַלָּה מִלִּבּוֹ שֶׁל הַנֵּר אֶל עֵבֶר הַפְּתִילָה הַמְּבַקֶּשֶׁת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּנֵּר בִּכְדֵי לְהַרְאוֹת לַפּוֹלֵשׁ מִי בּוֹהֵק יוֹתֵר וּכְמוֹ בְּיוֹם הָרִאשׁוֹן, לַהֲבַתּוֹ מִתְגַּבֶּרֶת וּמְאִירָה פִּי כַּמָּה מֵאוֹרוֹ שֶׁל נֵר הַלָּבָן שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא נִיצוֹץ חָלוּשׁ שֶׁנִּרְאֶה מְפֻחָד וּמְבֹהָל שֶׁרַק רוֹצֶה לְהִכָּבוֹת.
אַט אַט מַתְחִילִים לַעֲלוֹת בְּלִבּוֹ שֶׁל הַנֵּר סְפֵקוֹת בַּאֲשֶׁר לַדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ בָּחַר לָלֶכֶת שֶׁכֵּן כָּעֵת, מִלְּמַטָּה, נִרְאֶה גָּבְהוּ שֶׁל יְדִידוֹ שֶׁלִּשְׂמֹאלוֹ עָצוּם וּמְאַיֵּם שֶׁשָּׁמַר עַל לַהֲבַתּוֹ וְגָרוּעַ מִכָּךְ, אִישׁ מִבְּנֵי הַבַּיִת לֹא נוֹכֵחַ לִצְפּוֹת בְּנִצְחוֹנוֹ הַמָּתוֹק, גַּם לֹא הַיֶּלֶד הַסַּקְרָן.
בִּתְחוּשַׁת נִצָּחוֹן מְהוּלָה תְּהִיּוֹת הוּא שָׂם אֶת רֹאשׁוֹ לִישֹׁן, מְרֻצֶּהָ מֵהֶשֵּׂגוֹ.
הוּא מִתְעוֹרֵר לְגַלּוֹת עַצְמוֹ עָשׂוּי סְלִילֵי צְבָעִים אֲדֻמִּים צְהֻבִּים כְּשֶׁבָּרֶקַע, דִּבּוּרֵי סְרָק לִשְׂמֹאלוֹ.
הוּא מְכוֹפֵף עַצְמוֹ לְהַבִּיט וְרוֹאֶה שֶׁלַּחֲנֻכִּיָּה שֶׁעַד לֹא מִזְּמַן הָיְתָה שֶׁלּוֹ וְשֶׁל הַשַּׁמָּשׁ בִּלְבַד, הִגִּיעַ דַּיָּר נוֹסָף- יָרֹק, אֲשֶׁר זֶה הָאַחֲרוֹן וְקוֹדְמוֹ פָּצְחוּ בְּשִׂיחָה חֲבֵרִית לְאוֹר הַנֵּרוֹת.
כָּל אוֹתוֹ עֶרֶב לֹא הֶעֱבִיר הַנֵּר הָרִאשׁוֹן מִלָּה אַחַת עִם חֲבֵרָיו וּכְשֶׁרָצָה, לֹא יָכוֹל הָיָה לְשׂוֹחֵחַ בְּעַצְמוֹ עִם הַנֵּר הַיָּרֹק כֵּיוָן שֶׁהִתְבַּיֵּשׁ מֵהַנֵּר הַלָּבָן עַל קַבָּלַת הַפָּנִים שֶׁעָשָׂה לוֹ בְּהֶגִּעוֹ לְבֵיתוֹ.
גַּם נִסְיוֹנוֹתָיו לְהַעֲצִים אֶת אוֹרוֹ עָלוּ בַּתֹּהוּ וְהָאֵשׁ הַמְּבֻיֶּשֶׁת שֶׁבְּעַצְמָהּ לֹא יָדְעָה נַפְשָׁהּ הִכְּתָה בְּפִתּוּלֵי הַשַּׁעֲוָה שֶׁיָּצְרוּ מֵעֵין מַפֹּלֶת לֹא שָׁוָה וּפְכוּ אֶת פָּנָיו שֶׁל הַנֵּר לִמְעַוְּתִים לְהַחֲרִיד וְלִדְעִיכָה מַפְתִּיעָה זְמַן לֹא רַב לְאַחַר הַדְלָקָתוֹ, כַּאֲשֶׁר כָּל זְמַן זֶה נִמְשְׁכָה שִׂיחַת הַחֲבֵרִים הַחֲדָשִׁים וְהַמְּיֻדָּדִים עַד לִרְגָעָיו הָאַחֲרוֹנִים.
וַיְהִי עֶרֶב, וְתַחֲזֹר אֵלָיו רוּחוֹ.
הוּא מוֹצֵא עַצְמוֹ בְּשַׁעֲוָה וְרֻדָּה כְּשֶׁלַּחֲנֻכִּיָּה הִצְטָרֵף חָבֵר רְבִיעִי, נֵר לָבָן נוֹסָף, כַּנִּרְאֶה קָרוֹב שֶׁל שְׁכֵנוֹ מִשְּׂמֹאל שֶׁעֲדַיִן לֹא הֶחֱלִיף עִמּוֹ מִלָּה.
תְּחוּשַׁת אִי שַׁיָּכוּת מְצִיפָה אֶת הַנֵּר הָרִאשׁוֹן לְמַרְאֵה מִפְגָּן הַצְּבָעִים הָאָחִיד שֶׁלְּפָנָיו עַד כִּי מַתְחִילִים לַעֲלוֹת בּוֹ סְפֵקוֹת הַאִם בִּכְלָל הוּא נִמְצָא בַּחֲנֻכִּיָּה הַנְּכוֹנָה.
בִּכְדֵי לְהָבִין זֹאת, עָלָיו לְהִשָּׁאֵר זְמַן רַב יוֹתֵר וּלְנַסּוֹת לִשְׁמֹעַ עַל מָה שְׁאָר הַנֵּרוֹת בִּדְבָרִים.
הוּא מוֹרֶה לְשֶׁלֶּהַבְתּוֹ לִנְטוֹת לִשְׂמֹאל שַׁלְהֶבֶת שָׁכְנוּ הַלָּבָן וּלְהַאֲזִין לְשִׂיחוֹתָיו.
בְּכָל פַּעַם שֶׁדִּבֵּר הַנֵּר הַלָּבָן, שַׁלְהֶבֶת הַנֵּר הָרִאשׁוֹן נָטְתָה שְׂמֹאלָה וּבְכָל פַּעַם שֶׁהַנֵּר הַלָּבָן הִרְגִּישׁ שֶׁמִּישֶׁהוּ מַאֲזִין, הִפְנָה אֶת לְשֶׁלֶּהַבְתּוֹ אֵלֶיהָ אַךְ תָּמִיד הִצְלִיחַ הַנֵּר לְהָסִיט אוֹתָהּ טֶרֶם נִתְפַּס.
כָּךְ הָיָה בָּעֶרֶב הָרְבִיעִי לְיוֹם הַחֲנֻכָּה, יוֹם בּוֹ הֵבִין הַנֵּר הָרִאשׁוֹן דְּבָרִים רַבִּים- עָלָיו, עַל הַחֲנֻכִּיָּה, עַל הַנֵּרוֹת הָאֲחֵרִים.
כְּשֶׁהִרְגִּישׁ שֶׁשָּׁמַע דַּי, הִבְעִיר אֶת שַׁלְהַבְתּוֹ בִּכְדֵי שֶׁיּוּכַל לָלֶכֶת לִישֹׁן, לֹא לִפְנֵי שֶׁרָאָה שֶׁלֹּא שָׂם לֵב בִּכְלָל שֶׁפָּנָיו שֶׁל הַיֶּלֶד הַקָּטָן עֲדַיִן בּוֹהוֹת בַּחֲנֻכִּיָּה זֶה כָּל הַזְּמַן שֶׁהוּא הֶאֱזִין לִשְׁכֵנוֹ.
“מֶה הָיָה שׁוֹנֶה עֶרֶב זֶה מִכָּל עֶרֶב אַחֵר ?” שָׁאַל עַצְמוֹ הַנֵּר רֶגַע לִפְנֵי שֶׁנָּדַם.
וְכָךְ עוֹבְרִים לָהֶם הַיָּמִים וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מִתְעוֹרֵר הַנֵּר לְגַלּוֹת שֶׁעוֹד וְעוֹד נֵרוֹת הִצְטָרְפוּ לַחֲנֻכִּיָּה, מַרְשִׁימִים בְּיָפְיָם, זְקוּפִים וּמְאִירִים בְּאוֹר כֹּה בּוֹהֵק עַד שֶׁמַּעְלִימִים אֶת אוֹרוֹ שֶׁלּוֹ.
בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי נִסָּה הַנֵּר לְחַכּוֹת אֶת הַנֵּר הָרְבִיעִי וְהִשְׁתַּדֵּל לְהִדָּמוֹת לְאוֹרוֹ שֶׁכֵּן אוּלַי כָּךְ יִזְכֶּה לְהִתְיַחֲסוּת מִשְּׁאָר הַנֵּרוֹת וַבְּיוֹם הַשִּׁשִּׁי עָשָׂה עַצְמוֹ כָּבוּי כְּשֶׁרַק נִיצוֹץ עָמוּם שֶׁל לֶהָבָה אוֹחֵז בִּקְצֵה הַפְּתִילָה, הַמַּמְחִישׁ אֶת תְּחוּשַׁת הָאַכְזָבָה וְחֹסֶר אוֹנִים מִמַּצָּבוֹ הַמִּתְמַשֵּׁךְ וּמֵהַנֵּרוֹת הָרַבִּים שֶׁמִּצְטָרְפִים לַמְּנוֹרָה שֶׁאוֹתָם כְּבָר הִפְסִיק לִסְפֹּר.
כְּשֶׁהִגִּיעַ הַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, עָטָה הַנֵּר צֶבַע אֲדֹם שֶׁהִתְאִים לְמַצַּב רוּחוֹ הַכְּעוּסָה שֶׁחִפְּשָׂהּ רַק שֶׁקֶט וּבִמְקוֹם זֶה הִגִּיעָה לַהֲמֻלָּה וְרַעַשׁ עַל חֲנֻכִּיָּה יְשֵׁנָה מְלֵאָה נֵרוֹת.
תְּחִלָּה, לֹא הִסְכִּים לְהִדָּלֵק עַל אַף שֶׁיָּדַע שֶׁזּוֹ חוֹבָתוֹ, אַךְ כַּאֲשֶׁר רָאָה אֶת מַבָּטָם הַמִּתְנַשֵּׂא שֶׁל שְׁאָר הַנֵּרוֹת שֶׁכְּבָר דָּלְקוּ, לֹא נוֹתְרָה לוֹ בְּרֵרָה וְרִכֵּךְ אֶת לֵב הַפְּתִילָה שֶׁתִּדָּלֵק.
כָּל אוֹתוֹ הָעֶרֶב שַׁלְהֶבֶת לִבּוֹ הִשְׁתּוֹלְלָה, מַפְנֶה אֶצְבְּעוֹתֶיהָ אֶל שְׁאָר הַנֵּרוֹת, שׁוֹפֶכֶת אֶת לִבָּהּ, מְמִסָּה אוֹתָם טִפִּין טִפִּין בִּכְדֵי שֶׁיַּרְגִּישׁוּ מְעַט מִטַּעַם מִמְּרוֹרֶיהָ.
כַּאֲשֶׁר הִתְקָרְרָה רוּחוֹ בִּמְעַט, רָאָה אֶת הַפְּגִיעָה שֶׁפָּגַע מִזְגּוֹ הַחַם בִּשְׁאָר הַנֵּרוֹת וּתְחוּשׁוֹת צַעַר, בּוּשָׁה וְעֶצֶב הֶחֱלִיפוּ אֶת זַעְמוֹ וּבְעוֹדוֹ עוֹמֵד לְסַיֵּם עֶרֶב נוֹסָף בְּאִי הֲבָנָה, מָצָא אֶת פְּנֵי הַיֶּלֶד הַגָּדוֹל מַבִּיטִים בּוֹ בְּחִיּוּךְ רָחָב וְעֵינַיִם בּוֹהֲקוֹת, כְּאִלּוּ לֹא הָיָה פֹּה הֶרֶס וְחֻרְבָּן אֶלָּא מוֹפָע נְעִים עַיִן.
“מָה הוּא רוֹאֶה שֶׁאֵינִי רוֹאֶה?” שָׁאַל עַצְמוֹ הַנֵּר רֶגַע לִפְנֵי שֶׁמְּסַיֵּם אֶת יוֹמוֹ.
רֵיחוֹת נְעִימִים חוֹדְרִים אֶל הֶחָלָל הֶחָשׁוּךְ וְקוֹלוֹת רַבִּים בּוֹקְעִים מִבַּחוּץ, מְבַשְּׂרִים כִּי יוֹם מְיֻחָד הִגִּיעַ.
הַקֻּפְסָא נִפְתַּחַת וּמִמֶּנָּה יוֹצֵא נֵר לָבָן, זַךְ וְנָקִי הַמֻּנָּח בַּקָּנֶה הָרִאשׁוֹן מִיָּמִין כְּשֶׁלִּשְׂמֹאלָהּ מֻנָּחִים זֶה אַחַר זֶה 7 נֵרוֹת נוֹסָפִים וְשַׁמָּשׁ אֶחָד.
הָאָב פּוֹצֵחַ בְּנִגּוּנִי תְּפִלָּה וּמַצִּית אֶת גַּפְרוּר הָאֵשׁ וּבְזֶה אַחַר זֶה מְחַיָּה אֶת נִשְׁמַת הַנֵּרוֹת בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה.
הַנֵּר נִמְצָא שָׁם אַךְ מַחֲשַׁבְתּוֹ אֵינָהּ.
הוּא תּוֹהֶה עַל מַרְאֶה הַלַּיְלָה הַקּוֹדֵם כְּשֶׁחִיּוּכוֹ הֶעָמֹק שֶׁל הַיֶּלֶד מַעֲלֶה בּוֹ תִּהְיֶה מָה נִסְתָּר מִמֶּנּוּ.
הוּא אֵינוֹ שָׂם לֵב לִלְבוּשׁוֹ וְלֹא לְשַׁלְהַבְתּוֹ שֶׁזֶּה כְּבָר זְמַן מָה דּוֹלֶקֶת מֵאֵלֶיהָ.
“מָה הוּא רוֹאֶה שֶׁאֲנִי אֵינִי יָכוֹל לְהָבִין?”
כְּנִכְנָע, הוּא לוֹקֵחַ אֲוִיר וּמוֹצִיא אַנְחַת רְוָחָה כַּמֵּבִין שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ דָּבָר וּמְּקַבֵּל זֹאת בְּשִׂמְחָה.
מַפַּח נַפְשׁוֹ שׁוֹלֵחַ אֶת אֲנַחְתּוֹ אֶל הַלֶּהָבָה שֶׁמִּתְיַפַּחַת עִמּוֹ בִּתְהִיָּה וְיוֹרֶקֶת נִיצוֹצוֹת אֵשׁ הַמְּאִירִים אֶת פְּנֵי הַיֶּלֶד.
אֵי אָז, הוּא מַבִּיט בְּעֵינֵי הַיֶּלֶד וְרוֹאֶה אֶת הִשְׁתַּקְּפוּתוֹ, הִשְׁתַּקְּפוּת הַמְּנוֹרָה כֻּלָּהּ, אֶת יָפְיָהּ הַבֹּהַק וְאֶת יָפְיָם שֶׁל שְׁאָר אֶחָיו הַנֵּרוֹת.
לִבּוֹ מִתְחַזֵּק וּתְחוּשָׁה שֶׁל שַׁיָּכוּת חֲדָשָׁה מְצִיפָה אוֹתוֹ.
” כַּמָּה יָפָה הַמְּנוֹרָה כְּשֶׁהִיא מְלֵאָה בְּעוֹד נֵרוֹת מִלְּבַדִּי ” חוֹשֵׁב לוֹ הַנֵּר הַלָּבָן בְּעוֹדוֹ בּוֹהָה בְּעֵינֵי הַיֶּלֶד בּוֹהוֹת בּוֹ בַּחֲזָרָה, מְבַקְּשׁוֹת שֶׁלֹּא יְכַבֶּה אַף פַּעַם וְיִמָּשֵׁךְ לְנַצֵּחַ לִבְעֹר.
וּבְאוֹתוֹ עֶרֶב, הַבֵּין הַנֵּר הַבּוֹדֵד כַּמָּה הוּא הָיָה חָשׁוּב בְּכָל יוֹם וָיוֹם לְהַשְׁלִים אֶת הַמְּנוֹרָה בִּשְׁבִיל לָתֵת תִּקְוָה לְיֶלֶד קָטָן- תִּקְוָה, שֶׁיְּכוֹלָה לְעוֹדֵד גַּם נֵר בּוֹדֵד לִהְיוֹת חֵלֶק מֵחֲנֻכִּיָּה גְּדוֹלָה.
וּבְכָל עֶרֶב כּוֹתֵב הַשַּׁמָּשׁ אֶת סִפּוּרוֹ שֶׁל כָּל נֵר וְנֵר שׁוּב וָשׁוּב, חַג אַחֲרֵי חַג, סִפּוּרִים שֶׁיְּחַזְּקוּ עוֹד נֵרוֹת רַבִּים וּגְדוֹלִים בַּדֶּרֶךְ לְהָאִיר בָּנוּ אֶת כּוֹחַ הָאוֹר שֶׁבְּתוֹכֵנוּ שָׁנָה אַחַר שָׁנָה.

סיפור על נר
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
סיפורים נוספים שיעניינו אותך