חזרתי אחריי הפסקה ארוכה,מקווה שתהנו.

ערפדי הצללים-יורש הנצח

21/08/2018 465 צפיות אין תגובות
חזרתי אחריי הפסקה ארוכה,מקווה שתהנו.

באותו יום,לא חשבתי שיהיה מסתנן בינינו-אהוב של מלכת השדים.
התעוררתי קשור לעץ בחבלים,רק זכרתי שהתעלפתי באמצע בית קפה.
“ניק?,אתה בסדר?” שאלה לילי שהייתה קשורה לידי רק באזיקים ומיליון חבלים הדוקים.
“פוחדים מהטלקינזיס שלך” אמרתי באי הבנה למה שקורה כאן.
היא רק הנהנה והביטה סביב,הייתי המום לאיפה שהגעתי.
קרני השמש חיממו אותי כאילו אני ליד לבה,דשא ירקרק פרוס קילומטרים על גבי מיליוני קילומטרים,עצים גבוהים עם עלים ירקרקים כזית-אני קשור וחטוף באמצע יער יפה,לא מקום טוב להתעורר אחרי התעלפות.
“ניק?,מה הולך כאן?” שאל ורסומי משמאלי.
“נחטפנו,איך זה קרה שערפדים עם כוחות על לא יכולים לגרום שלא נחטף?” שאלתי אותו בתוקפנות.
“שדים,הם חטפו אותנו,בלי אזהרה,נסינו להילחם בהם,אבל הם היו מיליונים,רבים מידי,ניק” הסבירה לילי.
מלכת השדים,זו חייבת להיות היא-אין אפשרות אחרת.
“שמחה לדעת שהתעוררת” התערבה לקליירסי בשיחה.
שערה היה כצבע אש עם עלי זהב בתסרוקת גבוה ומסובכת,עיניה היו ירוקות,חסרות ברק ,חלולות ומתות-קצת מצמרר לי את המחשבה שערפדית יפה כמו לילי עם עיניים כאלה?,עדיף שלא אחשוב על זה ,אלא על מי חטף אותנו.
היא לבשה שמלה מטופחת אדומה כצבע שערה ומגפיים אדומים-היא ניראת כאילו מלכת האש נמצאת ממש מולי.
קליירסי הייתה קשורה לצד לילי,לא יצא לנו אפילו להגיד שלום בגלל התעלפויות מוזרות שלי.
“לא מקום לפגישה,נדחה את הכירות לאחר כך” הצעתי לקליירסי.
“נשמע טוב,איפה מייק?” שאלה קליירסי.
הבטנו כולם אחד בשני ,מזועזעים,הם מענים אותו ,לא יודע ,מחשבות שליליות רצו בראשי ,פחד הכה בי כאילו מפלצת מסרט אימה תבוא ותאכל אותי.
ואז שני אנשים אוחזים ידיים נכנסו פנימה, מייק עם מישהי שלא הכרתי,ראיתי את לילי שהייתה המומה אך עיניה אמרו לי בברור: מלכת השדים.
זעם הכה בי,מייק ואיזמרלדה הם זוג!,ראשי רצה לחשוב שאני בחלום,שאני מעולף אבל אני במציאות-מציאות חסרת רחמים.
“יא חטיכת בוגד!,אני אהרוג אותך!”צרחה לילי.
איזמרלדה הייתה מכוסה בגלימה וברדס,אך לפי חבריי-זו היא.
“את תמותי אם תנסי” איימה איזמרלדה בקול מאיים-קול מלגדת השדים היה ברור ומאיים.
“אני אהרוג את שניכם ,בלי למצמץ” נהמתי.
מייק התקדם אליי,עיניו השחורות היו מלאות אושר של אהבה,אימה וכוח.
הוא היה לבוש בבגדים,כמו של נסיך,חולצה שחורה מכופתרת,מכנסי בד שחורים מגוהצים,מגפיים מבריקות וגלימה אפורה ארוכה.
“איך בדיוק,ניקולס?” שאל מייק.
“אני הנבחר,שכחת?,אני מציע לכם לתת לנו ללכת ,או שלילי,תעיף אותך לאלסקה במחשבה אחת קטנטנה”נהמתי.
מייקל ציחקק מעט,”כמה תמים”נהם,”לאחר שמי שנחשב חצויי”.
“חצויי?” התערב ורסומי.
“הוא בן של איש זאב וערפדית,לא אנושי-הוא יורש שני גזים מילדה”נהם מייק.
“אתה משקר, חטיכת כפוי טובה”נהמתי עליו.
מייק שלף תמונה מכיסו והראה לי.
ראיתי אותי,כפעוט,בידה של מישהי לא מוכרת עם חיוך עם ניבים,לידה גבר חסון מאוד,בעל שמונה קוביות בבטנו בלי חולצה,עיניו דומות לזאב.
גופי היה משותק,השפלתי ראש,הדמעות הגיו ואיתם השאלה: מה אני?.
לילי הייתה המומה,קודרת,היא הייתה חיוורת באותה שנייה,דמעות ירדו מעיניה כמו צונאמי,ורסומי וקליירסי רק הנידו ראש בלא מאמנים.
“מה אני?,חצי איש זאב וערפד?,זה לא הגיוני,גדלתי בעיר אנושית”קולי היה כאי שפויות מוחלטת,כאב צרב בליבי ,אני כבר לא יודע מי אני.
“אתה מה שאמרת הרגע,דבר כואב,בהחלט,בגלל זה אני מציע לך לחבור אליי ואל איזמרלדה” אמר מייק.
רציתי להרוג אותו,אבל במקום זה הרגשתי מוזר.
השמיעה שלי נהפכה לחדה,החשק לדם אנושי החל אט אט לבוא לפי,כוח,מהירות וסיבולת על הגיעו אליי,ואז זה קרה.
גופי נהפך לחסון,שרירים הופיעו בגופי,שמונה קוביות בולטות הפיעו מול עיניי.
בלי מאמץ,בתנועה חלקה החבלים נקרעו כאילו הם נייר.
הרגשתי עוצמה,עוצמה זורמת בעוקריי כמו קופאין שהזרימו לי בכמויות אדירות.
במהירות עד כטשטוש,אחזתי בגרונו של מייק,מרים אותו לאוויר כאילו הוא כלום,וזורק אותו על עץ שנפל בטראח שכאב לאוזניי ממש כאילו מגפון צועק לי באוזן.
הוא קם המום לרגע.
בזמן שכולם בהו במייק ,ניגשתי ללילי,קרעתי את כל מה שקשר אותה כאילו עכשיו קרעתי חבל עבה.
“ניק,מה-?”היא שאלה ונתקעה בהרמת ידיים.
“אין זמן להסביר,חייבים-” הצעקה של ורסומי וקליירסי קטעו אותי.
שני קרני אנרגיה שוגרו לעברנו.
לילי דחפה אותי ונחתתי על האדמה בחבטה קטנה.
קרני האנרגיה שיגרו אותה על עץ שנפל בטראח,היא שכבה שם,גוססת.
“לילי!” צרחתי וקמתי,רגליי היו מהירות מדי ופחות משנייה כרעתי לצידה.
דם רב נראה על כל צד ראשה הימני ופנס בעינה השמאלית.
“אתה חייב לברוח” קולה היה רועד,היא גוססת ממש מול עני.
“אסור לך לחזור לפה,אתה חייב לברוח”היא נשמה עמוק,מנסה לדבר אך מתקשה.
“לא יכלתי לומר לך ,אבל-אני אוהב אותך”המילות יצאו מפי בכאב,לילי מתה ואני מישהו חסר זהות.
“אני אוהבת אותך,תברח ניק,בבקשה”היא התחננה עליי,עיניה הסגולות הביטו בי בעצב רב.
היא התקרבה אליי,שפתיה ריפרפו על שפתיי,גופי נהפך לארטיק נמס בקיץ.
רציתי שהרגע הזה יימשך נצח אבל אז הרגשתי מוזר,כאילו שואבים ממני את הנשמה שלי.
ידי החלו לזהור באור כחול בוהק וחזק,דמה של לילי נעלם ובמקומו עור רגיל,כך גם הפנס בעין החל להעלם.
ריפוי?,אני יכול לרפאות?,חשבתי לעצמי.
לילי שמה את ראשה עליי במאמץ אדיר,היא חלשה עדיין אבל לפחות לא גוססת.
הרמתי אותה בזרעותי החסונות,מעט כבדה אך רוב משקלה היה נוצה.
ידיה עטפו את ערופי,בכוח חלש מעט.
הסתובבתי וכולם בהו בי המום,חוץ מאיזמלדה.
“ריפוי,כוח מעניין”אמרה איזמרלדה.
ענן גז,כמו מסך עשן החל להופיע להסתיר אותי ואת לילי.
“תברח!,עכשיו!”קראה קליירסי.
ידעתי שלא אוכל להציל את חבריי ואי בררה רצתי ליער,במהירות מטורפת,שלילי בזרעותי.
“מיקאלה וג’ייק,הם בלאס וגאס,סע לשם”אמרה לי לילי בקול רם אך חלוש.
“חלק מהצוות שלך”ניחשתי.
היא חייכה חיוך בחיוב.
אני אחזור להציל אתכם”לחשתי לעצמי,”מייק ישלם על הבגידה ועל שהרג את לילי,הוא ומלכת השדים-ישלמו על זה ביוקר רב.
בעוד לילי ואני יוצאים ללאס וגאס ,הנשיקה הייתה ניצוץ התקווה שלי במצב חסר רחמים.
אני יודע מה אני,אני היורש-יורש הנצח ובי נשבעתי-כל אוייב שיעמוד מולי,ירגיש את כוחי במלוא העוצמה.

ערפדי הצללים-יורש הנצח
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך