חיי האנשים

22/11/2009 799 צפיות אין תגובות

חיי האנשים

לא היתה לי בעיה כלשהי עד שהגעתי לגיל שלושים!
סיימתי את לימודי באוניברסיטת קהיר. זכיתי בתואר אקדמאי ובמשרה ממשלתית מכובדת. משכורתי הסתכמה בעשרים וחמש לירות לחדש. גרתי בדירה צנועה, בקומה גבוהה של בנין גדול במרכז קהיר. הסתפקתי במה שיש לי ולא שאפתי ליותר. לא הפרעתי לאף אחד ואף אחד לא הפריע לי. יותר נכון לומר כי לא הרגשתי בנוכחותו של אף אחד ואף אחד לא הרגיש בנוכחותי.
דבר אחד רציתי והוא להינשא ולהקים משפחה!
באחד הערבים ביקר אותי חברי לעבודה אדון “עבד אל עצ’ים עבד אלמקצוד”. הביא עמו משקפת גדולה ומרשימה, לא משקפת רגילה שאתה מכיר, כי אם משקפת צבאית רבת עוצמה. מיקם אותה ליד החלון החל מביט על העדשה. לאחר מכן קרא לעברי: “בוא, בוא תראה עולם שלם!!”. קרבתי את המשקפת לעיני וראיתי בחורה העומדת במטבח ומבשלת. שאלתי את חברי בפליאה: “מה זה!! הכאן הבית שהבחורה מבשלת בו?”. הוא הצביע לעבר בית גדול במרחק כמה מאות מטרים מדירתי ואמר: “הנה זה ! זה הבית!”. לאחר מכן הסביר לי את פלאי המשקפת: כיצד לכוון, כיצד להגדיל, להקטין, להקריב, להרחיק וכיצד לראות ביום וכיצד לראות בלילה. הייתי מוקסם. רציתי את המשקפת והתחננתי אליו שימכור לי אותה. לאחר שידולים רבים מכר לי אותה בעשר לירות שישולמו בשני תשלומים שווים. חזרתי לחלון, קרבתי אותה אל עיניי וצפיתי במתרחש סביבי. לעיני נגלה עולם קסום שלא הכרתי קודם לכן. כיוונתי שוב לאותו מטבח ולאותה צעירה שעסקה בבישול. ראיתי את המטפחת הירוקה שעטפה את שערותיה, את החלוק הצהוב המהודק אל גופה הצעיר, ראיתי גם את נעלי הבית האדומים שנעלה לרגליה. לא רק זאת, יכולתי אפילו לראות את סוג התבשיל שבישלה. היא בשלה במיה.
מאותו רגע המשקפת לא עזבה את עיניי.
הפסקתי לצאת מחוץ לדירתי,
הפסקתי לפגוש באנשים,
הפסקתי לשמוע רדיו או לצפות בטלוויזיה.
נצמדתי לחלון ולמשקפת. ראיתי את רחוב 26 ביולי הרחוק מרחק של ארבע תחנות אוטובוס מהרחוב בו אני גר. יכולתי לצפות בכוכבים שבשמים אך כל רצוני היה לצפות באנשים ולדעת כיצד הם מתנהגים. לכן כיוונתי את העדשה רק לבתי האנשים. דרך המשקפת הכרתי כל אחד מהם,
ידעתי מתי כל אחד חוזר הביתה,
ידעתי מה הם אוכלים,
כיצד הם מתרחצים,
כמה חליפות וכמה שמלות יש בארונותיהם.
ידעתי כיצד הם מתנהגים
כיצד הם מדברים.
ידעתי כיצד כל אחד קם מהמיטה.
תתפלא אם אספר לך שאין שני אנשים שקמים מהמיטה באותה צורה. לכל אדם יש שיטה מיוחדת כיצד לקום מהמיטה. רוב האנשים הנשואים לא מנשקים את נשותיהם כשהם קמים כי אם מפנים את הפנים לצד האחר ונמנעים מלהביט אחד בפני השני. חשבתי כי אם האנשים בהם אני צופה היו יודעים על כך היו הורגים אותי. המשכתי להצפות.

מדי פעם ראיתי את חלקם כשהלכתי ברחוב וכמעט התפתיתי לגשת אליהם ולדבר עמם כפי שמדברים עם ידידים. הרי הכרתי אותם כפי שהם מכירים את עצמם. אך ברגע האחרון נמלכתי בדעתי.
הייתי רואה אדם מכובד הולך ברחוב או מזמין מונית והייתי צוחק לעצמי: רק בלילה הקודם ראיתי אותו ערום כשהוא מנסה לנשק לרגליה של צעירה יפה! ראיתי בחורה יפה והדורה שמדברת בנועם וברוגע עם גבר כלשהו, לא יכולתי להאמין שזו אותה אישה שהתנפלה על בעלה בפראות בלילה הקודם!
דרך המשקפת ראיתי בחורה יפה היושבת עם גבר במרפסת ואוכלת עמו את ארוחת הבוקר, הגבר מתקרב אליה ומחבקה חיבוק חזק והיא מחזירה לו נשיקות. יתכן שהוא בעלה או יותר מתקבל על הדעת, מאהבה.
ראיתי אישה אחרת שהסירה את בגדיה ונעמדה לרגע ערומה כביום הולדה. לאחר מכן חזרה כשהיא לבושה בכותנת לילה דקיקה, שוכבת במיטה וקוראת בספר שיכולתי לראות את כותרתו “אהבתי היחידה”.
ראיתי זוג קשישים יווניים שישבו לאכול אטריות עם זיתים. הוא עסק באוכל והיא רק דיברה ודיברה!
נשארתי על משמשרתי עד לשעה ארבע לפנות בוקר. לא אכלתי ולא שתיתי, עיסוקי היחיד היה לצפות באנשים. שכבתי במיטה לשעה קלה וקמתי בבהלה כדי להספיק לצפות כיצד אנשים קמים לאחר לילה של שינה.
השעה היתה שמונה בבוקר. התלבשתי מהר ורצתי למשרד. הגעתי באיחור רב. זה היה האיחור הראשון שלי. אף פעם בעבר לא איחרתי לעבודה! אך לא יכולתי להתרכז בעבודתי. המתנתי בקוצר רוח לשעת סיום עבודתי כדי לחזור למשמרתי ליד החלון.
המצב הזה נמשך שנים רבות. לא היתה לי מחשבה או עסק או הובי מלבד המשקפת.
שכחתי את עצמי!
זנחתי את הופעתי,
לא התרכזתי בדבר מלבד המשקפת והצפייה באנשים.
וחליתי!! חליתי מאוד!!
לא יכולתי לקום מהמיטה.
לא יכולתי לצפות באנשים.
בשכבי במיטה גילתי מספר דברים:
גליתי שהגעתי לגיל חמישים וחמש!
גליתי שאני עדיין רווק!
גליתי שבמשך עשרים וחמש שנות עבודתי לא קודמתי בדרגה!
גליתי שלא קבלתי העלאה במשכורת!
גליתי שאין לי חברים!! ואין לי ידידים!!
גליתי שאני מנותק מהמציאות!
גליתי שאני אבוד!
גליתי ששכחתי את עצמי!
גליתי שהסיבה בכך היא המשקפת!
רגזתי על עצמי,
רגזתי על חברי שמכר לי אותה!!
חשבתי שעלי להתפטר מהמשקפת שגזלה את כל היקר לי!
גזלה את נעורי!
גזלה את שמחת החיים שלי והותירה אותי בודד ומעונה!
רגזתי כי המשקפת מנעה ממני מלגשים את חלומי!
חלומי למצוא בת זוג ולהקים עמה משפחה מאושרת!
קמתי מהמיטה בקושי רב,
החזקתי במשקפת בכוונה להשליכה לרחוב.
אך לפני שהשלכתי אותה,
קרבתי אותה שנית לעיני והתחלתי לצפות באנשים.
אמרתי שזו הצפייה האחרונה!!
אך כל יום הייתי אומר זאת לעצמי
וברגע שהתכוננתי להשליכה לרחוב,
קרבתי אותה אל עיני וצפיתי באנשים!
כל יום אני צופה וחושב להשליך את המשקפת!
אולי פעם אאזור עוז בנפשי ואשליכה החוצה!!
עד אז אני ממשיך לצפות!!

חיי האנשים
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך