אוטופיה (או: עונת החרדות)

21/06/2019 45 צפיות אין תגובות

היינו לאט
בונים עצמנו
מתוך חורבננו הקודם:
משקופיי השבורים היו לך חלונות
ידייך השמוטות-לי קורות תמך
הייתי בונה אותי
כל כולי
רסיסי סיפורייך דבוקים.
והיינו לאט;
אחרי קופסה של מלבורו בגינה;
מניחים עצמנו זה בידו של זה
נזהרים תחילה
לא להכביד
פנייך המחוקות בכף ידי
ידי הסדוקה על לבך
והיינו אוחזים זה את זה
והיינו לאט
בניחותא
לך כוס קפה, לי תה בחלב,
יראים חלומות של עצמאות.

אוטופיה (או: עונת החרדות)
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך