הסגלגלה
"what a wonderful world" שר פעם מישהוא

קוסמופוליט מודל 2015 / 1.0 / קלאסי

הסגלגלה 15/04/2015 512 צפיות אין תגובות
"what a wonderful world" שר פעם מישהוא

והבוקר של היום ההוא הגיעה בבוקר.
בידיוק כמו תמיד ואפילו כדור הבוצ נאלצ להודות בעיקופ הגדול. עם השמש במרכז.
חבורה של אגוצנטרים כולם- אבל לי לא היה אכפת- הבוקר מגיע בבוקר. מה צריך יותר. כלום, עם קצת קפה ותווים מתפוררים- שאריות של נוסטלגיה מעליית גג ילדודית אי שם מעל השוק המצחין של ראשון בערב- מכל הירקות הרקובים, רק שמיטה למהדרין, שהעלו רימה ותולעה על חיוורונם הבינלאומי.
בינלאומי בילאומי בינלאומי. אנחנו כולנו כבר בינלאומי. אנשים בינלאמיים עם בנקים בינלאומיים וירקות בינלאומיים ושפה בינלאומית וסולדריות בינלאומית רכה כמו חמאה בינלאומית ודנה בינלאומית וספרות העולם- הינה תרא כבר רב-מכר! כבר עבר ארבעים גילגולים בארבעים סוגי כתב שונים- מה יותר בינלאומי מיזה, אחרי הכל –זה נפלא, חוצ מהשירה שאיבדה את כל החרוזים המצלולים והשירה שבה, אבל גם ככה היא לא מובנת. בסדר. תודה. כולם- תירשמו! זה בינלאומי בינלאומי.
ואני קם- איש העולם הגדול שכבר הפך ממש לזעיר, קוסמופוליט מוחצן שכמותי. תביאו כבר כושים, סיניים צהובים- ולא-צהובים, מוסלמים עם זקן פאן עבות וגינגיים מנומשים שמפחדים בחושך. תביאו את כולם. אני מוכן עם הקניבליזם שהוצא מחוצ לחוק והצימחונות שנדרתי על עצמי. אנחנו נישב כולנו יפה יפה בסלון, והתמונה האחרונה של הצייר- ההוא עם הכבשים- על הקיר תסתיר את הכספת הגדולה, ונישתה לנו תה בו-באנג מסיפלי חרסינה אותנתיים במבצע של חצי מחיר, ואם תירצו לצלם כמה תמונות בצבע או להסריט או לראיין אתם מוזמנים. סופ הרחוב שמאלה, בניין מספר 101, מיקוד ****, אני שמה.
אבל שתדעו לכם טוב-טוב ליפני, שאני, כאיש העולם – קוסמופוליט אנטלקטואל לתפארת, לא תמיד אהיה בבית. אבל אתם יכולים לבוא בין אחד ורבע לוחצי, בצוהריים אני מתכוון, המזכירה תקבע את הביקור. החיים חשובים ונגמרים מהר מידי למרות כל הבוטוקס, הנורופן , המרצדס והאלכהול ואני חייב ללכת לכנסים, לחתום על עצומות, לממש את זכותי להצביעה ליוליוס, ולהיפגש בכיכר עם חברים לבירה פושרת ירוקה כאזמגרד והפגנה מתנפחת עם מרשמלו איפה בידיוק שאני ואתם עוד נשנה את העולם,
בין לבין אני אלך להופעות, אנשופ נרות או גפרורים אל- על וארגיש הרמוני שלוו ומרוצה, כי בחורת ההרואין שלידי החזיקה איתי ועם כולם ידיים וצרחה- עם תופים ‘wake me up’ .
I will דארלינג I will.
פשוש צנח מהקן.
ובלילות כשהירח שוב יאיר על ילדיו העזובים ורוח דופקת תנשוב כי הקיצ עזב כבר מזמן עם שיירת הפרחים הקמלה שלו, אני אצא אל מעל לעליית הגג של הילדות ואסתכל אל השמים של המאה הזאת ואחפש את כל הכוכבים הגלקסיות הערפיליות והETאיים שהטלסקופ של האבל הבטיח. ויודעים מה, אני לא אמצע דבר, כי הלילה כאן בעיר המחולקת לשלם שווה לחרא.
לאפס מאופס.
בלי חושך בכלל ואם יותר מידי רמזורים ירוקים, כבר אחרי חצות, ואין אדום. אדום. אדום.
יש, אבל, אלפי בחורות יקרות-עקרות,
זה בסדר בחור- הם אומרות.
אז נישתה לחיים רק אדום רק אדום. אדום. מיושן. וכשהשחר יצרח אני אברח למטבח, אשתה מיצ תפוזים ואנטוש.
ועם כול זה, בזמן כל זה, אחרי כל זה- עוד אחכה כמו חמור.
לחמור.
מבטיח.

קוסמופוליט מודל 2015 / 1.0 / קלאסי
דרוג הסיפור 5 | 2 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
5 דקות
תגיות:
סיפורים נוספים שיעניינו אותך