זאת עם המשקפיים P:
טוב האמת שהרעיון צץ לי עכשיו כשידיד סיפר לי שלאמא שלו גילו את המחלה.... בע"ה יהיה טוב... מקווה שאהבתם וההרשמה עדיין פתוחה :)

ילדי אלים- הקדמה:)

טוב האמת שהרעיון צץ לי עכשיו כשידיד סיפר לי שלאמא שלו גילו את המחלה.... בע"ה יהיה טוב... מקווה שאהבתם וההרשמה עדיין פתוחה :)

הקדמה-

שקט.
דממה.
החדר הלבן בבית החולים דמם כולו ברגע שהמוניטר הפסיק לצפצף.
לאחר רגע רופאים ואחיות נכנסו אל החדר, אחד הרופאים, איש גבוה עם זקן לבן ומאפיר, בדק את אימי.
“שעת מוות: 12:58.” הביט בשעונו ואמר.
הרקנתי את ראשי אל רצפת השיש בעוד האחיות לוקחות את אימי אל מקום לא ידוע, בעודי נשאר לבדי בחדר הלבן.
“אתה הייתה הבן שלה, נכון?” שאל אותי הרופא הגבוה, קולו מחוספס וגורם לי להרים את מבטי.
הנהנתי בדממה, לא מסוגל לדבר, או לבלוע רוק, או אפילו לנשום.
“אני כל כך מצטער, נערי. אתה הייתה הקרוב היחיד שלה?” הוא שאל והניח את ידו הגדולה על כתפי המצומקת מחוסר אכילה.
התכוונתי להנהן פעם נוספת אבל בדיוק אז, נכנס אל החדר בחור שנראה בסביבות גיל העשרים לחייו, הוא היה גבוה ממני רק קצת אבל חוץ מזה נראיתי בדיוק כמוהו, אותם עיניים כחולות ושיער זהוב ופרוע. הוא קרן כמו קרן שמש למרות מבטו העצוב.
“אני אביו של הילד.” הוא אמר בקול עצוב אך עם שמץ של גאווה.
תוכל לבוא איתי בבקשה לחתום על כמה ניירות בקשר לפטירתה?” שאל הרופא.
האיש הנהן ואני נותרתי מוכה תדהמה.
לפתע הטלפון הנייד שבכיס המכנסיים שלי צלצל.
“כן?” עניתי בקול צרוד.
“תותח, שמעתי מה קרה עם אמא שלך,” נשמע קולו של ריק, הסוכן שלי. “אני יודע שזה עצוב והכול, וכמובן שמותר לך להתאבל אבל לא לעיניי המצלמות, הם ינצלו כל חולשה בך.” קולו נשמע מקוטע מעט, או שאלה פשוט היו המחשבות שלי שנקטעו.
לא הצלחתי לחשוב על איך לענות לו, במשך שנים הכין אותי ריק לרגע שבו אהיה כוכב, עכשיו כזה קורה אמא שלי מתה מסרטן, האבא המסתורי שלי מופיע ולוקח אחריות והסוכן שלי אומר לי לשדר עסקים כרגיל.
“אני מצטער אבל הילד יוצא לחופשה.” אבי, שחטף את הטלפון מידי והצמיד אותו לאוזנו, דיבר בקול תקיף וניתק את הטלפון בלי לחקות לתשובה.
הבטתי בו במבט ספק שואל ספק מופתע.
“אני יודע שהכל קורה מהר מידי, גים. אבל אתה חייב לבוא איתי.” אמר אבי, אפולו.
“לאן?” שאלתי באדישות למרות שידעתי את התשובה.
“למחנה.”

ילדי אלים- הקדמה:)
דרוג הסיפור 4.8 | 8 מדרגים

תגובות (7)

*הרכנתי
*היית
*לחכות

חוץ מזה הסיפור נשמע ממש מעניין והכתיבה טובה, תמשיכי!!

08/12/2015 21:40

זה רק אני או שכתבת זקן לבן מאפיר ? הזקן יכול להיות או מאפיר או לבן. לא שניהם. חוץ מזה נחמד ואני מקווה שתכניסי את הדמות שלי (רובי מל ) לסיפור שלך . אני מקווה שאמא של ידיד שלך תחלים. ביום שישי נפטרה אמא של חברה שלי מסרטן….

09/12/2015 02:14

“תוכל לבוא איתי לחתום על כמה ניירות בקשר לפטירתה?” (אין גרשיים בתחילת המשפט.
שמתי לב גם להערות שרותם כתבה, ואני ממליצה לך לעבור על דברים לפני שאת מעלה אותם.

איזו פדופילית אני, מחוברת בארבע וחצי ^^
אז הוא הבן של אפולו? נחמד, אני מחבבת את אפולו (אל לוהט שכמותו ^^)
גם אני מאחלת לה להחלים. קורן (אני יכולה לקרוא לך ככה?), ביום חמישי אמא של ילד מהשכבה שלי נפטר מסרטן… זה היה כל כך עצוב, מלא ילדים בכו.
סליחה על הדיכאוניות, זה פשוט עלה לי עכשיו.
אני מאוד אוהבת את הרעיון הזה (אבל יש סיכוי שאני משוחדת כי זה פאנפיק לפרסי ג’קסון XD) אני אשלח את הבת של ניקה בקרוב (אתם יודעים שאני גרועה בזמנים!)
קטניס אוורדין, סוף.

09/12/2015 05:40

כן את יכולה לקרוא לי ככה. אני מתה על פרסי ג’קסון. הוא , הארי פוטר ועוד סדרה או שתיים הם הסדרות הכי טובות בעולם( של ספרי פנטזיה. אני לא ממש קוראת משהו אחר )

10/12/2015 03:12

פרסי ג’קסוןןן!
נשמע מגניב, באתי לכתוב *היית ולא הייתה בחרפון קל כי זה אחד הדברים שאמורים להיות ברורים לכותבים, אבל תקנו אותך.
הכל נראה מאוד מהר, מאוד מהר. אם זאת לא הייתה הכוונה שהכל קורה סביבו מאוד מהר, לדעתי קצת מחשבות לא יזיקו כי יש רק תיאורים על מה שקורה סביבו. אמא שלו מ ת ה והוא חושב רק על זה שהוא צריך “לשדר עסקים כרגיל” כי הסוכן שלו אמר לו.
בכל מקרה נשמע מעניין ואקרא בקרוב את הפרק הראשון :>

12/12/2015 18:54

    זאת בדיוק הכוונה שהוא משדר עסקים כרגיל ושהכול קורה סביבו נורא מהר ^^

    12/12/2015 19:50

וואו. שתהיה לה רפואה שלימה בעזרת ה’

03/02/2016 01:09
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך