זה טיפונת דומה לפרסי ג'קסון אני יודעת...

מלחמת האלים פרק 1

19/04/2016 1144 צפיות 3 תגובות
זה טיפונת דומה לפרסי ג'קסון אני יודעת...

יום אחרון של הלימודים! אני מקווה שאני לא אעשה בעיות כמו תמיד, ‘היא ילדה מאוד מופרעת’ כך כולם אומרים, אבל זאת אני האמתית… אז מי שלא טוב לו, יום טוב לו!
הדבר הכי מתסכל הוא שאני רק בת 15, יש עוד הרבה לימודים לפני, אבל זאת הזדמנות מצוינת לצאת לחופשה קצרה ולשכוח הכל… לפחות שלושה חודשים.
כשהגעתי לכיתה נכנס אלינו מורה חדש. הוא היה לבוש בז’קט שחור, ועיניו היו מכוסות במשקפי שמש גדולות. מוזר, למה להם להביא מורה חדש ביום האחרון ללימודים? אבל ברצינות הוא נראה כמו ערס על אופנועים, אבל ערס חתיך…
הוא ניגש אל הלוח ורשם: “המיתולוגיה היוונית”. כולם נאנחו והחלו לרטון ואני חייכתי לעצמי. סוף סוף שיעור שלא רק אני לא רוצה בו.
“שקט תלמידים. אני מר א’, המורה החדש שלכם למקצוע החדש, “מיתולוגיה יוונית”. בתור התחלה, יש מישהו שיודע משהו על המיתולוגיה?” המורה שאל, אבל אף אחד לא הצביע.
“מה עם… קירה. יודעת משהו?” הוא שאל ואני גלגלתי עיניים.
“אני רק יודעת שהיה את קרונוס שאכל את הילדים שלו אבל זאוס נלחם בו, ניצח אותו, פיזר אותו לאלף חתיכות, והעיף אותו לעזאזל” אמרתי וחלק מהילדים גיחכו.
“אמת. את יודעת מי הם הילדים שנלחמו באביהם?” הוא המשיך לשאול ואני נאנחתי.
“זאוס, פוסידון והאדס. אבל בכנות עכשיו, מה זה השמות האלה?” שאלתי ועכשיו כבר ילדים צחקו בשקט. זה באמת היה מצחיק, כי ת’כלס מה זה זאוס? או פוסידון? מאיפה היה לקרונוס בכלל רעיון לשמות האלה? אבל המורה התעלם והמשיך לשאול.
“ואת יודעת על מה כל אחד שולט?”
עוד שאלה קלה.
“זאוס שולט על השמים הארץ ויש לו גם את הברק. פוסידון הוא אל הים, אבל גם יצר את הסוסים. והאדס הוא שולט על השאול, העולם התחתון” ילדים גיחכו. מה זה השם הזה העולם התחתון? הם בכוונה רוצים שנצחק?
“טוב ויפה. לאחר שזאוס חיסל את אביו ופיזר אותו לחתיכות האלים השטלתו על ממלכת אביהם ויצרו את האולימפוס. יש שם 12 אלים, מי יכול לומר לי את שמם?” הוא שאל ורק יד אחת היתה מורמת, הסתכלתי לעבר מי זה שהרים אותו וגלגלתי עיניים. זאת היתה אפריל. הילדה הכי סנובית, אגואיסתית שפגשתי בחיים! מי היה מאמין שהיא בכלל תצביע בשיעור. ועוד על מיתולוגיה…
“יש את זאוס, פוסידון, דמטר אלת תבואה. דיונוסוס אל היין. ארס אל המלחמה שהוא גם האל הכי מגניב לטעמי” היא הוסיפה במהירות והמורה חייך חיוך קטן. “הרה אלת הנישואין, אשתו ואחותו של זאוס. הפיסטוס אל הנפחים. ויש את אישתו אפרודיטה שהיא אלת האהבה כידוע… אתנה, אלת החוכמה ואחת מהאלות שנשארו בתולות. יש את הרמס שליח האלים, ומגן הגנבים. אפולו, אל השמש, היופי הגברי, והנבואה. ויש את אחותו התאומה ארטמיס אלת הירח והצייד, היא נחשבת לאלה נקמנית ואכזרית אבל היא גם מגינת הנערים והנשים, וכמובן נשארה בתולה” היא סיימה סוף סוף והמורה חייך.
“יש עוד שני אלים חשובים שלא נכנסו לאולימפוס, את יודעת מי הם?” הוא שאל והיא גלגלה עיניים כאילו זה מובן מאילו.
“יש את האדס אל השאול שבגלל עבודתו נאלץ להשאר בשאול, אבל הוא בא לכינוס האלים ביום הארוך של הקיץ. ויש את הסטיה, אלת הבית והמשפחה, היא יכלה להיות באולימפוס אבל היא נתנה את מקומה לדיונוסוס האחיין שלה, אבל ברצינות נראה לי שיש סיפור איתם…” היא אמרה וחיוכו של המורה גדל מעט.
“אולי… טוב, האלים ירדו לפעמיים לעולם בני התמותה, מישהו יודע מה הם עשו פה?”
“התמזמזו” אמרתי וילדים אחדים צחקו.
“אמת. והיו ילדים שיצאו מהמזמוזים האלה. היה את פרסאוס, הרכולס מישהו יודע עוד אחד?” המורה שאל ואפריל שוב גלגלה עיניים.
“אכילס כאילו דא” היא אמרה תוך כדי שהיא מסתכלת במראה ומתכנת מעט איפור שלא נמרח. אני מודה שהיא סנובית אבל היא לא פחות יפה, כל הבנים בבית הספר רודפים אחריה…
“נכון. ומישהו יודע את המיתוס על אכילס?” הוא שאל ואז הביט בי.
“את לא ענית הרבה זמן” הוא אמר ואני נאנחתי וגילגלתי עיניים.
“אמא של אכילס היתה נימפה והיא תבלה אותו באגם קסום כזה שעשה אותו חסין מפני כל פגיעה, אבל היא לא תבלה את העקב שלו, ובמלחמת טרויה הנסיך של טרויה ירה לו חץ מורעל בעקב והוא מת. יש ביטוי כזה, ‘עקב אכילס’ שמסמן על נקודת חולשה במשהו שנראה חסין לגמרי” הסברתי והוא הנהן בהסכמה. לפתע נשמע הצילצול וכולם מיהרו לקום ולצאת מכיתה. חוץ מאפריל. היא ניגשה אל המורה, לחשה לו משהו, והעבירה לו מכתב. הוא חייך והנהן, והיא חייכה גם והלכה. סוף סוף קמתי מכסאי, אספתי את ספרי, העמסתי את תיקי עלי וניגשתי את אדון א’.
“מה השם המלא שלך?” שאלתי והוא חייך.
“אני חייב לומר?” הוא שאל משועשע ואני גלגלתי את עיני.
“וגם, מה הקטע של משקפי השמש? אתה רוצה שלא יסתנורו ‘מהיופי’ שלך?” שאלתי בלעג אבל הוא חייך והסיר אותם. העיניים הכחולות שלו… וואו. באמת היה אפשר להסתנור מהיופי הזה, והוא היה נראה בסביבות גיל העשרים! פניו היו חלקות, ושערו החום היה מסודר בקוצים קטנים ומושלמים.
“משהו כזה” הוא אמר, החזיר את משקפי השמש אל מקומם. הוא חייך אלי חיוך וחשף מעט את שיניו הלבנות והמושלמות.
“נראה לי שניפגש מתישהו” הוא אמר, לקח את תיק הצד שלו ויצא מהכיתה. ואחרי שהוא יצא נשענתי עם ידי על השולחן, חשבתי שאני הולכת להתמותת מהיופי הזה. הוא היה נראה כמו דוגמן מהשורה הראשונה, למה הוא באמת לא בחר לעבוד בזה? יצאתי מהכיתה שלי והלכתי אל המסדרון, ללוקר שלי. פתחתי אותו ולקחתי ספר צרפתית.
“מישהי פה מוקסמת” אמר קול מתוק.
“את זאת שמנסה לפלרטט איתו” אמרתי לאפריל והיא גלגלה עיניים.
“לא נכון. רק אמרתי לו להביא פתק ל.. לא משנה” היא אמרה ואני הבטתי בה משועשעת.
“פתק למי?”
“זה לא עניינך לוזרית” אפריל אמרה, העיפה את שערה הבלונדיני לאחור והלכה משם. נאנחתי וסגרתי את הלוקר. הילדה זאת תמיד מצליחה להוציא אותי מהכלים. הלכתי לכיתת הצרפתית והמורה נכנסה לכיתה. היה לה שיער בלונדיני ועיניים כסופות. אולי לא מלכת היופי, אבל בהחלט מאוד יפה.
“בונז’ור” היא אמרה ואנחנו אמרנו חזרה.
“אני גברת א’, ואני אחליף את המורה שלכם להיום” היא אמרה בחיוך ואני קימטתי את מיצחי. עוד מר או גברת א’, הם רוצים לעשות מאיתנו צחוק? היא התחילה ללמד. היה לה מבטא צרפתי אבל כשהיא דיברה באנגלית הוא השתנה למבטא אמריקאי. מוזר. אחרי שיעור צרפתית היה לנו שיעור שחיה, אני הכנסתי את הספרים ללוקר והתקדמתי לעבר האולם. אך לפתע שמעתי צעקות. הלכתי בעקבות הקול והגעתי לפתח חדר המורים. הם היו חמישה. אחת מהן ישבה והתאפרה, היא נראת כמו מלכת יופי או משהו כזה. לידה ישב מורה ושיחק עם עיפרון, הוא היה ממש חתיך, היה אפשר לחשוב שהוא ומר א’ אחים, אבל צבע שערם היה שונה ולמר א’ היו פחות שרירים מאשר למורה שישב ושיחק בעיפרון בשיעמום. שני המורים שלימדו אותנו התווכחו עם עוד מורה שהיה נראה מעט יותר מבוגר מהם. שערו היה ג’ינג’י והיו לו עיניים כחולות ירוקות.
“אנחנו צריכים להתרכז בדבר אחד עכשיו” צעק המורה הג’ינג’י. “למצוא את המיועד”
“מי אמר שהוא בבית הספר הזה בכלל?” שאלה המורה לצרפתית ואדון א’ נאנח.
“האורקל אמרה” הוא השיב והג’ינג’י הנהן בהסכמה. האורקל? מה זה האורקל?
“אוקי. יש לי שיעור שחיה להעביר עכשיו, אז נדבר על זה אח”כ” הוא אמר ופנה אל הדלת, בעוד אני רצה במהירות כדי שהוא לא יראה אותי. הגעתי אל האולם ונכנסתי אל חדר הלוקרים, כולן כבר החליפו לביגדי ים. נאנחתי בזמן שכולן יצאו החוצה, ואני החלפתי בגדים בשקט. ולאחר שגמרתי יצאתי אל הבריכה, וראיתי שכולם כבר התחילו לעשות את נשימות החימום ולשחות. ואכן, המורה הג’ינג’י עמד שם. היתה לו משרוקית קטנה, ודפים שעליהם הוא כתב הערכות. התקדמתי אל הבריכה ורציתי להיכנס למים אך המורה שרק אלי וסימן לי להתקרב.
“על מה האיחור?” הוא שאל בלי להעיף בי מבט.
“התעכבתי קצת בלוקר” שיקרתי והוא הנהן בהבנה.
“טוב. אני אסמן לך איחור. את יכולה להיכנס למים” הוא השיב ואני הנחתי את המגבת על אחד המושבים בצד ונכנסתי אל המים. עשיתי בריכה אחת והגעתי לאיפה שכולם היו. ליד המורה.
“אוקי. אתם יכולים להתחיל עם שחיית חזה, עשר פעמים הלוך חזור” הוא אמר וכולם הנהנו והחלו לשחות. לאחר כמה בריכות חזרנו חזרה והמורה רשם דברים. למה הוא רושם דברים? זה היום האחרון, מקבלים את סיפרי המחזור היום!
לפתע שמעתי רעש של צליפות מים רמות. הסתובבתי וראיתי את אחת התלמידות במים העמוקים, מישהו או משהו משך אותה פנימה. היא חבטה במים וניסתה להתנגד, אבל זה לא עזר. המורה מיד הוריד את החולצה וקפץ אל תוך המים בדיוק ברגע שבו הילדה נכנסה אל תוך המים. חצי דקה לא קרה כלום. כולם יצאו מהמים בפחד והתעתפו במגבות. אבל אז הם סוף סוף יצאו. המורה הוציא אותה מהמים והושיב אותה על הרצפה הקפואה. היא רעדה כולה והמורה לקח מגבת וכיסה אותה. ולאחר מיכן פנה אלינו.
“אף אחת לא נכנסת למים עד שנגלה מה זה היה!” הוא אמר ואנחנו הנהנו במרץ. לא היה צריך לומר לנו פעמים…
המורה יצא מהאולם בסערה ואני ניגשתי אל הילדה והתיישבתי לידה. היה לה שיער בלונדיני ועיניים כסופות, בדיוק כמו של המורה לצרפתית. מוזר.
“הי, את בסדר?” שאלתי והיא הביטה בי והנהנה.
“קצת קר לי זה הכל” היא אמרה ואני שתקתי לרגע והבטתי לעבר המקום שבו היא כמעט טבעה.
“אני מדיסון” היא אמרה ואני הבטתי בה בחיוך.
“קירה” השבתי והיא חייכה גם. “את יודעת מי זה היה?” שאלתי והיא הנידה בראשה לשלילה.
“אין לי מושג. אבל אדון פ’ אמור לדעת”
“אדון פ’?”
“המורה” היא אמרה ואני הרמתי את גבותי.
“איזה שם כבר יכול להתחיל באות פ’?” שאלתי והיא חייכה חיוך קטן.
“שם מוזר זה בטוח” היא אמרה ואני חייכתי גם. גם אחרי שהיא כמעט טבעה היא נראת רגועה יחסית. אבל ברצינות עכשיו, איזה שם מתחיל באות פ’?!
“לא נראה לי שהמורה יחזור בקרוב” אמרתי והיא הנהנה וקמה, ואני קמתי אחריה.
“בואי נלך להתלבש” היא אמרה, אני הנהנתי ושתינו הלכנו אל חדר הלוקרים.

“שלום לכולם, אני המורה לספורט שלכם היום. תעשו שלוש הקפות של האולם לפני שנתחיל” אמר מורה ששערו היה שחור ועיניו אדומות. המורה שישב ושיחק עם העיפרון בחדר המורים. זאת רק אני או שכול המורים נראים כמו דוגמנים?
עשינו את הריצה והמורה אמר שמשחקים מחניים, והוא חילק אותנו לשתי קבוצות. מדיסון היתה איתי בקבוצה.
“יש לך תוכנית?” שאלתי והיא חייכה חיוך ערמומי.
“תמיד יש לי תוכנית”
התוכנית של מדיסון היתה מושלמת. סידרנו את כל השחקנים בצורת קוביה, כך שהם יוכלו לברוח לכל מקום בלי להיתקל אחד בשני. המשחק התחיל. אני זרקתי את הכדור לעבר הקבוצה הגדולה של הנערים ושניים מהם נפסלו. זה היה קל. אבל אז היתה שם ילדה. היה לה שיער חלק, ארוך ושחור ועיניה היו אדומות. בדיוק כמו של המורה! היא לקחה את הכדור וזרקה אותו לעבר אחד מהנערים. הוא לא הצליח להתחמק והכדור פגע בו כל כך חזק עד שהוא נסוג מעט אחורה. המורה חייך חיוך קטן ואני לקחתי את הכדור. היא תשלם על המשחק המלוכלך שלה…
“הקבוצה של ג’יין ניצחה” אמר המורה והקבוצה היריבה שרקו ומחאו כפיים.
אני לא מבינה איך זה קרה… אנחנו קטלנו אותם במהירות ורק ג’יין הרמאית נשארה במשחק. אבל היא היתה מהירה וקטלה אותנו אחד אחד. רק אני נשארתי מולה. אני גם הייתי יחסית מהירה וחמקתי מההנחתות שלה. אבל אז הכדור הגיע אלי ואני זרקתי אותו בכול הכוח אליה. ואני לא יודעת איך, אבל היא הצליחה לתפוס אותו ולהפסיל אותי. לעזאזל…
“כל הכבוד על המאמץ” היא ניגשה אלי ואני גלגלתי עיניים. “אולי תנצחי אותי פעם אחרת… ואולי לא” היא המשיכה ואני רציתי לרצוח אותה, אבל הצלצול עצר אותי. יש לנו רק עוד שיעור אחד לפני סוף הלימודים. מדעים.
לקחתי את הספרים מהלוקר והלכתי אל המעבדה. התיישבתי על אחד הדלפקים והמורה נכנס לכיתה.
“שלום לכולם. לפני שנתחיל, אני רוצה לחלק את סיפרי המחזור שלכם” הוא אמר והחל לעבור בין השולחנות ולחלק אותם. מיד נהייתה המולה בכיתה וכולם הסתכלו בתמונות וכתבו ברכות אחד לשני. המורה שרק, וכולם השתתקו וחזרו למקומותיהם.
“אפשר שקט? תודה. עכשיו, מה אתם יודעים על אש?” הוא שאל וכולם שתקו.
המורה הביא סוגים של מלחים וסגר את האור. הוא שרף כל אחד בתורו, וכל פעם בערה אש בצבע אחר. זה היה מגניב, אבל זאת היתה האחרונה של הלימודים, אז אף אחד לא כל כך הקשיב. לאחר זמן שנראה כמו נצח השיעור נגמר, וכולם רצו החוצה. חוץ מאפריל. שוב.
“זה היה מאוד מעניין המורה” היא אמרה בחיוך מתוק והוא נאנח בחיוך.
“תאמרי את זה לאמא שלך, אותה זה לא כל כך מעניין, היא מעדיפה ערסים” הוא אמר בתסכול ואפריל נאנחה.
“גם אני לא ממש מחבבת אותו, אבל בינתיים אין מה לעשות…” אפריל אמרה והוא הנהן. על מי הם מדברים? המורה מכיר את אמא של אפריל? טוב זאת ממש הפתעה.
לקחתי את התיק, הספרים וספר המחזור שלי, ויצאתי מהכיתה. אף אחד לא אמר לאפריל שנגמרה השנה והיא לא צריכה להתחנף יותר לשום מורה?
יצאתי מהבניין ואמא שלי חיכתה לי ברכב ליד הכניסה. נכנסתי לתוכו, ואמא שלי החלה לנסוע. היתה שתיקה מביכה בנינו, אבל אז היא פצתה את פיה.
“אז… איך היה היום?” היא שאלה ואני נאנחתי.
“זה היה היום הכי מוזר שהיה בבית הספר! היום בבוקר לימד אותנו איש שקרא לעצמו א’. מי שמע על השם הזה?” שאלתי ואימי בלמה לפתע.
“אדון… א’?” היא שאלה ואני הנהנתי בחשד. היא נשמה מעט אויר והמשיכה לנסוע.
“קירה… אני רוצה לדבר איתך על משהו” היא אמרה לפתע ואני הבטתי בה.
“משהו?”
“זה קשור לאבא שלך” היא אמרה ואני נשענתי אחורה ונאנחתי. אבא שלי… אני אפילו לא מכירה אותו! הוא עזב לפני שנולדתי, כך אמא אמרה, ואף פעם לא חזר. אני שונאת אותו. איך הוא יכל לעזוב ככה את אמא שלי? ועוד בהריון. בזמן שהיא הכי צריכה אותו! מה יש לאמא שלי לדבר עליו? ודווקא עכשיו…
“הוא… הוא רצה שבכיתה י’ תלמדי בבית ספר אחר” היא המשיכה ואני הבטתי בה בגבות מורמות.
“בית ספר אחר?”
“בית ספר לילדים כמוך”
“ילדים כמוני?” המשכתי לשאול. הוא רוצה לשלוח אותי לבית משוגעים?!
“זה לא מה שאת חושבת. אני… אני לא יכולה להסביר אבל… אני רק יכולה לומר ש… לאביך היה יופי מהפנט, כל מי שהיתה מסתכלת עליו היתה מתאהבת בו בשניה. ואני לא הייתי אחת שמתאהבת בשניה… למרבה הפלא, דווקא אחרי הוא חיזר, ולבסוף נכנעתי והתאהבתי בו מיד. ואז את באת. זה היה פשוט מושלם אבל… הוא היה צריך לעזוב…” דמעות עלו בעיניה, ידעתי כמה היא אהבה אותו. אבל איך היא יכולה לאהוב מישהו שנטש אותה שניה לפני שהיא ילדה??? היא נכנסה לחניה וכיבתה את המנוע של הרכב והביטה בי.
“את צריכה ללכת לבית הספר הזה… בשבילי?” היא אמרה ואני נאנחתי.
“בסדר. אבל רק בשבילך” אמרתי והיא חיבקה אותי.
“תודה קירה” היא לחשה ואני חיבקתי אותה חזרה. מעניין למה זה כל כך חשוב לה…
“אז… צריך לעשות בחינות קבלה או משהו?” שאלתי כשיצאנו מהרכב והתקדמנו לעבר הבית. הוא לא היה גדול כל כך, שתי קומות אבל עדין… עם הצבע הלבן, הוא היה נראה כמעט זוהר באור השמש, ואמא שלי לקחה את המפתח מהעציץ ליד הכניסה.
“לא. האמת שלא. הם כבר יודעים עליך הכל” היא אמרה ופתחה את הדלת.
“את נתת להם את הפרטים שלי?” שאלתי והיא חייכה חיוך קטן.
“לא הייתי צריכה. אמרתי לך, הם כבר ידעו הכל”
“ואיך הם ידעו הכל?” שאלתי והיא נאנחה.
“אבא שלך אמר להם” היא לחשה ואני נכנסתי אחריה אל הבית וזרקתי את התיק בפינה.
“ואיך אבא שלי יודע את הדברים האלה?” שאלתי בתביעה והיא נאנחה.
“הוא… זה לא משנה עכשיו. אני אשלח את הטופס שמאשר את ההצעה שלהם” היא אמרה והלכה משם, משאירה אותי תלויה באויר, עם הרבה שאלות שאין להם תשובות…

מלחמת האלים פרק 1
דרוג הסיפור 3.3 | 4 מדרגים

תגובות (3)

זה ממש דומה לפרסי ג׳קסון אבל זה יפה.תמשיכי :)

19/04/2016 16:10

מספר הערות בתור מומחית למיתולוגיה יוונית- אדון א’- אפולו. אפולו הוא אל האש והשמש אל הרפואה הנבואות והיריה בחץ וקשת. אפולו הוא בלונדיני עם עיניים כחולות לא שיער חום. אדון פ- פוסידון. פוסידון הוא אל הים והאוקיינוס יוצר הסוסים ואחד משלושת האלים הגדולים. לפוסידון יש שיער שחור ועיניים כחולות ירוקות כמו הים. הוא ממש לא גינגי. תסלחי לי אבל אני ממש שונאת שחורגים מהעובדות אפילו קצת…..

20/04/2016 01:27

    אוקי. אני אקח לצומת ליבי

    20/04/2016 11:47
24 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך