dani9196
בהשפעת הספר שאני קורא עכשיו, "איליאדה", של הומר. וכמובן המשחק, "God of war". יהיה המשך אם מספיק ירצו.

נקמת אל המלחמה

dani9196 24/04/2018 721 צפיות 6 תגובות
בהשפעת הספר שאני קורא עכשיו, "איליאדה", של הומר. וכמובן המשחק, "God of war". יהיה המשך אם מספיק ירצו.

שבו ידידיי סביב המדורה, הקשיבו ללחישות גיצי האש, המספרים את האגדה על הגנרל שבגד באלים והשמיד את עירו באש.
לפני שנים רבות, בעיר ספרטה שביוון, היה גנרל מהולל שהיה בין לוחמיו הטובים של המלך. שמו היה דמודס והוא הוביל את צבא המלך לנצחונות רבים והיה מחביבי המלך. באחד הקרבות, פגע חץ מחיצי האויב בחזהו של הגנרל, מרחק שתי אצבעות מעל לליבו. הגנרל ראה שרק מאת האלים היה זה שניצל ונותר בחיים ופירש זאת כסימן שמיימי. הכאב היה כל כך מייסר שהגנרל, שטעה לחשוב שזהו האות השמיימי, נשבע שלא יניח ידו על חרב מתכת במלחמה לעולם. אך הוא נהג בטיפשות ובעיוורון, שכן אריס, אל המלחמה צמא הדם ותעב ההרס, לא הציל את חייו כדי שישב סתם בביתו בשלום. והעונש על כסילותו עמד להגיע.
הגנרל הפורש, שהיה כאמור עדיין מחביבי המלך, על אף דרכי השלום החדשות שאימץ, ביקש לקנות לו כמה מהחיילים הטובים ביותר שהיו תחת פיקודו כדי שישמרו על ביתו, וכמו כן שיבדרו אותו במשחקי מלחמה בחרבות וחניתות עץ, שכן עדיין היה הגנרל מאוהב בריגוש ובאתגר של קרב קשה ומר. המלך כמובן עתר לבקשתו והעניק לו פלוגת חיילים מהטובים ביותר שבצבא המלך ומהאהובים על הגנרל דמודס.
יום אחד, כשנח הגנרל בביתו, שניים מהחיילים התאמנו בחצרו בקרב פנים אל פנים עם חרבות ומגיני עץ. החיילים היו קרייטוס ודימוס, שני אחים ספרטנים אמיצים. דימוס פתח במתקפה, הוא הניף את חרבו במכת פתיחה קצרה, כדי להתגרות ביריבו. המכה פגעה במגינו המושט של קרייטוס שהושט קדימה לפגוש את חרב דימוס. אז הניף קרייטוס את המגן מעלה, כדי להסיט את חרבו של היריב, אך זו כבר נמשכה משם וקרייטוס נותר חשוף. דימוס התקדם צעד ונעץ את חרבו קדימה לעבר חזהו של יריבו, אך זה ראה את המכה מגיעה והתחמק ימינה, מניף את חרבו לעבר זרועו המושטת של יריבו אוחז החרב. דימוס נבהל, ונחבא מהר מאחורי המגן, אך המכה של היריב הייתה כל כך חזקה שהיא פרקה אותו ממגינו. הוא התכופף כדי להרים את מגן העץ הסדוק שנפל, אך קרייטוס הניף את חרבו במכה איימתנית. דימוס קפץ משם בבהלה ומעתה ייאלץ להילחם באויב מוגן בחרב בלבד. הוא רץ והניף את חרבו בפראות במכה מיואשת ועצמתית, אך קרייטוס קיבל בדיוק את מה שרצה, אויב עייף ומיואש, חסר סיכוי לנצח בקרב. “אל תיתן לכעסך לשלוט בך, אחי!” קרא קרייטוס כשהניף את חרבו לעבר אחיו המשתלח בו. הדבר רק עיצבן את דימוס יותר, הוא הניף את חרבו שוב ושוב, אך לקרייטוס עוד היה המגן. לבסוף, עייף ומיואש לגמרי, הכה דימוס מכה אחרונה במגינו של אחיו. אז הניף קרייטוס את המגן מעלה בעצמה פראית כנגד המכה החלשה של אחיו ושלח את חרבו מתעופפת באוויר. הוא השליך את מגינו אל האדמה והכה בחוסר רחמים בכל עצמתו בראשו של האויב חסר הישע.
כל אותה העת צפה אריס, אל המלחמה, בעניין בקרב המתרחש על האדמה, ובאותו הרגע החליט לממש את תכניתו הזדונית להעניש את הגנרל שבחר בדרך השלום הבזויה. אריס הפך את חרבו של קרייטוס ברגע האחרון לחרב מתכת איימתנית ומחושלת וזה הכה באחיו בלא יודעין והרגו.
הגנרל, ששמע מביתו את זעקות החיילים, ובעיקר את זעקתו של קרייטוס, שזה עתה הרג את אחיו, אץ החוצה מביתו, ואז ראה את דימוס, אחד מחייליו האהובים ביותר, מוטל מת על הקרקע, גולגולתו שבורה, ושתי חרבות מתכת מוטלות על האדמה, אחת ספוגה בדמו של החייל המסכן.
הגנרל רתח מזעם. “חייל!” הוא קרא לעבר קרייטוס בחמה, “האם התרתי שימוש בחרבות מתכת בעת האימונים?!” קרייטוס לא ידע מה לענות, הוא נשבע שהחרבות היו עשויות עץ וכך גם שניים מחבריו אשר צפו בקרב, אך הגנרל רק חשב שהם חושבים אותו לטיפש. “כעונש,” הוא קרא, “הרם את חרבך עתה והילחם בי, אם אתה סבור שאתה יודע כיצד להשתמש בחרב!” החייל לא היה מוכן לקרב זה, אך לא הייתה לו ברירה. במורא ופחד הוא הרים את החרב המגואלת בדם, בה רק עתה הרג את אחיו, עת הגנרל אחז בחרבו של האח השחוט. הקרב הזה לא יהיה ארוך כמו הקודם. החייל הצעיר אמנם חזק ומהיר מהגנרל, אך הוא עייף מהקרב שרק עבר עכשיו, והגנרל חכם ומנוסה בהרבה בדרכי המלחמה, שלא לדבר על יראת החייל ממפקדו, שלא תאפשר לו לתקוף.
הקרב החל והחייל הניף את החרב בחשש לעבר הגנרל חסר הסבלנות, אשר החזיר במכה משלו, שפגעה בחרבו של החייל ושברה אותה כאילו הייתה חרב מעץ, אז הוא הניף את חרבו בשנית ופגע בזרועו הימנית של החייל, מקלל אותו לא לשאת שוב נשק בחייו. הוא הניף את החרב שוב ונעץ אותה ברגלו של החייל, שם השאיר אותה. “אין לי צורך בחייל טיפש אשר הורג את אחיו מתוך משחק בחרבות, מוטב שתישאר נכה ופצוע ולא תניף יותר חרב לעולם!” קרא הגנרל, הקרב נגמר. קרייטוס כמעט שנשם לרווחה, שכן מפקדו הזועם חס על חייו. אילו רק היה משאיר לו את ידו ורגלו והיה מסתפק באזהרה בלבד, אך לא זו הייתה דרכם של הספרטנים, ומצד שני, גם לא הייתה דרכם דרך שלום.
מבוזה ומושפל, סולק החייל קרייטוס מצבאו של הגנרל שוחר השלום, יחד עם שני החיילים האחרים שהעידו שהחרבות היו עשויות עץ. לא היה לגנרל צורך בחיילים אשר חושבים אותו לטיפש וצוחקים על חשבונו, ובמיוחד לא כאשר הם היו שותפים לרצח אדם.
מכאן התחילה תכניתו של אל המלחמה להעניש את דמודס איש השלום להתממש.
באותו הלילה, ישן קרייטוס המיוסר במיטתו במרפאת העיר, מוקף בחיילים שחזרו זה עתה פצועים משדה הקרב, ואז בא אליו אריס, אל המלחמה האיימתני בחלום הלילה. “ספרטני!” הוא קרא בקול רועם, “עשה כדבריי ואחזיר לך את תהילתך, אחזיר את גופך לשלמותו ואת אחיך דימוס, אחזיר מטרטרוס, עולם המתים! מפקדך בחר בדרכי השלום לאחר שהצלתי את חייו בקרב. הוא התעלם מאותות האלים ועל כך הוא מוכרח לשלם! אני הוא זה שהפך את חרבך למתכת מחושלת כדי שתוכל לראות זאת! כעת, אראה לך את מיקומו של מעיין, אם תטבול בו ותשתה ממימיו, בריאותך תחזור לך ותקבל את כוחם של עשרה לוחמים, אז תאסוף אנשים, כמה שתוכל ותצא למחמה מול הגנרל שבגד בדרכי! אך בדרך אל המעיין, יהיה עליך להוכיח את יכולותיך! אם זאת, אל תירא! אני אתן לך כוחות למסע ואמסוך בך כוח וגם עוז להילחם. כאדם בריא תלך אל המעיין, אך רק לאחר שתוכיח שאתה ראוי, תוכל לשתות ממנו ולהחזיר לך את כוחך לצמיתות!”
וכך התעורר קרייטוס מחלומו, מיוזע ותעב נקמה, בגנרל שלקח ממנו את ידו ורגלו, אך גם באל אריס, אשר לקח ממנו את אחיו והוריד אותו מגדולתו כדי לשמש כנשק, או כלי משחק.

נקמת אל המלחמה
דרוג הסיפור 4.5 | 6 מדרגים

תגובות (6)

פשוט מדהים! נהניתי מכל רגע! איך אפשר לכתוב כזה דבר בשעה?! וזה עוד לא כל הסיפור!!! ציון סופי: 91.7. תמשיך להיות מיוחד ואל תשכח שרומא לא נבנתה ביום אחד.

24/04/2018 19:08

וואו, ככ נכון! אתה כזה מוכשר!!!!

24/04/2018 19:17

מקסים במקסימותו.
אחלה סיפור

25/04/2018 17:51

    מקסים במקסימותו חח. תודה.

    25/04/2018 17:59
סיפורים נוספים שיעניינו אותך