עלייתו של האסור פרק 4

צבי 4000 14/03/2016 1033 צפיות אין תגובות

(אביעד). אני אעבור על הסיור (ממש משעמם) ואגיע כבר לחלק קצת יותר מעניין. בארוחת הצהריים, בזמן שישבתי בשולחן הרמס אחד החניכים מביתן אפולו עבר לידי ואיכשהו החליק ונפל על הרצפה. זה היה די מצחיק עד שהוא נעץ בי מבט."נשבע לך שלא אני עשיתי את זה" אמרתי לו."תתנצל" הוא קם והתקרב אליי."אני ראיתי אותך שם לי רגל"."אני לא יודע מה ראית אבל אני אומר לך ש- בן אפולו תפס אותי בחולצה והרים אותי באוויר."תתנצל עכשיו" הוא אמר בטון ארסי. אני לא יודע מה היה קורה עכשיו אבל אז כירון התערב."מסכן" הוא אמר לאחר שהפריד אותי ממנו."כל ביתן אפולו סובל מאז הקיץ שעבר"."מה קרה בקיץ שעבר?" שאלתי אבל כירון לא הרחיב וחזר למקומו. ישבתי במקומי ואכלתי קצת שניצל. שניצל מאז ומתמיד היה המאכל האהוב עליי. לרוע המזל במחנה לא היה קטשופ אז נאלצתי לאכול בלי. בזמן שאכלתי ראיתי נערה מחפשת מקום לשבת. 'לא היה הרבה מקום פנוי כנראה בשלוחן שלה' חשבתי לעצמי."את צריכה מקום לשבת?" קראתי לעברה והצבעתי על מקום פנוי לידי."תודה רבה" היא אמרה והתישבה לידי. היא הייתה כבת 15 עם שיער חום שהיה אסוף בבנדנה סגולה."אחים טיפשים" היא רטנה לעצמה. במקרה העפתי מבט בשולחן ארס. הם צחקו."מצאת לעצמך חבר חדש או מה" קרא לעברה אחד מהחניכים. הוא היה גבר שרירי עם מבט של "אני ממש לא מרחם על הילד שחטף ממני מכות היום"."אני בסך הכל רציתי מקום לשבת" היא השיבה. והתחילה לקום אבל עצרתי אותה."את באמת רוצה לריב איתו עכשיו?" שאלתי."תשבי, אני אטפל בו". היא חזרה להתיישב ואילו אני קמתי והתקדמתי לשלוחן של ביתן ארס."תראו תראו מי הגיע" אמר אותו בחור. "באת לחטוף מכות?"."מה היא כבר עשתה לך שאתה מציק לה?" שאלתי. הוא לא ענה אלה קם והתקרב אליי. ממש לא בא לי שעוד חניך ירים אותי אז נסוגתי אחורה."ומה אתה פתאום מגן עליה" הוא השיב."זה לא העסק שלך" אמרתי."אם אתה כל כך אמיץ רוצה קרב ב15:00 בזירה?" הוא אמר."אני לא צריך את הקרבות שלך. תפסיק להציק לה" אמרתי ופניתי בחזרה לשולחן הרמס. הוא ירק והתיישב בשולחן שלו."אין לך מושג במה הסתבכת הרגע" היא אמרה."דרך אגב קוראים לי ריילי דאס"."לי קוראים אביעד" אמרתי לה."מה הקטע של הטיפוס ההוא" שאלתי."גייקוב הוא סתם אידיוט שאוהב לריב עם כל אחד"."אין דבר שאני שונא יותר מבריונים כאלה" הסכמתי איתה. כשנגמרה הארוחה וחזרתי לביתן הרמס ראיתי את ריילי יוצאת מביתן ארס בכעס."פעם הבאה שאני אראה את הידיד החדש שלך הוא יחטוף ממני" קרא לעברה גייקוב וכל החברים שלו צחקו איתו. התעצבנתי והתחלתי להתקדם לעברו. הוא ראה אותי ומה שקרה אחר כך היה ממש מוזר. כשהוא כמעט הגיע אליי פרץ מתוך האדמה שלד מפחיד עם ארבעה זרועות וחרבות נבזיות למראה. הוא צעק ופשוט ברח בריצה לביתן שלו. השלד צעק משהו ונעלם בתוך הבור שהוא יצר כשעלה אל פני האדמה. הבור נסגר אחריו."מה זה היה?" שאלה ריילי."אני באמת לא יודע" השבתי."אם זה היה תכסיס שלך אני נשבע לך שאני ינקום בך" שמעתי קריאה מכיוון ביתן ארס."סוף סוף משהו מעניין במחנה הזה" אמרתי וחזרתי לביתן הרמס. קרסתי על הדרגש שלי. הרגשתי כאילו הלכתי לפחות 8 קילומטר ביום חם. נרדמת ואחרי כמה שעות אחד החניכים העיר אותי למדורה.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך