עלייתו של האסור פרק 7: הדרך הקלה היא לא תמיד הדרך הטובה

צבי 4000 08/12/2016 671 צפיות אין תגובות

(אביעד) כשהמיניוואן נכנס לחניון של שדה התעופה ג’ון פ. קנדי הייתי עסוק בניסיון להקשיב לתוכנית של טיילור.”אני במקרה “מכיר” את מנהל שדה התעופה. הוא הסכים לתת לנו כרטיסים אבל כדי שלא יגלו את זה הוא מתכוון להכניס אותנו דרך שער צדדי אז אנחנו צריכים להיכנס למטוס לפני שמתחילים לעלות לשם נוסעים.”לא בעיה” אמר להט.”איש הביטחון אמור להיות בצד שלנו לא?”.”כמו שאמרתי רק המנהל וכמה שומרים יודעים על זה”.”כמה מרגיע” אמרה סברינה.”איך הצלחת לשכנע אותו?”.”קצת ערפול אף פעם לא מזיק” אמר טיילור.”מה זה ערפול?” שאלתי את ריילי.”אם להגיד בקצרה זהו מעין מסך שמונע מבני תמותה לראות את מה שחצויים רואים” אמרה ריילי.”תאר לעצמך איזה בהלה הייתה אם מינוטאור היה מופיע סמוך לגן ילדים”. “בהלה רצינית” הסכמתי איתה. המיניוואן חצה כמה בניניים ונעצר ליד שער די קרוב למטוס שחנה בצד שהכי רחוק מהטרמינל.”אגב מה שאנחנו עושים לא נקרא שוחד?” שאלתי כי נשמע לי די מחשיד איך שהוא אמר את המילה “מכיר”.”תקשיב, אין לנו זמן לחכות כמה שעות עד שנעלה למטוס אז נצטרך לעשות זאת בדרך הקלה יותר”.”אך גם המסוכנת יותר” חשבתי לעצמי.”בואו” הוא פתח את דלת המיניוואן. שני שומרים חיכו לנו ליד השער.”מהר” אחד מהם אמר.”תעלו על המטוס הזה” השני הצביע על מטוס סגול די גדול עם ארבעה מנועים. מדרגות הובילו אל המעבר למטוס. השומרים הושיטו לנו חמישה כרטיסים.”זה בשביל איש הביטחון” אחד מהם אמר.”הוא אמור לא לחשוד בדבר אבל אם מישהו כן ישאל הלך עליכם”.”אין בעיה” אמרתי. עלינו במדרגות ונכנסו לשרוול שחיבר את המטוס למעבר ונתנו את הכרטיסים לאיש הביטחון. הוא הסתכל על הכרטיסים ונתן לנו לעבור.”עד עכשיו שום בעיות” אמר להט כשישבנו במקומות שלנו שהיו בצד האחורי של המטוס במחלקה הראשונה. כעבור כמה דקות שמענו אנשים מתחילים להיכנס למחלקה השנייה והשלישית של המטוס.”בדקת שלא אמורים להיכנס עוד אנשים למחלקה הראשונה? שאלתי את טיילור.”לא” הוא השיב. כשהמטוס התנתק מהשרוול ופנה למסלול ההמראה העבתי מבט במקרה לעבר מגדל הפיקוח. אורות ירוקים שחורים בקעו מתוך החלונות של מגדל הפיקוח.”זה הגיוני” שאלתי והצבעתי על המגדל. טיילור הציץ בחלון שלו. שורה אחת מאחורי.”מוזר” הוא אמר ואיך שהוא אמר את זה האורות נעלמו.”זה לא אמור להדאיג אותנו” אמר להט “נכון?”.”בדיוק אז נשמעו צעקות מתוך המחלקה השניה. הצצתי פנימה וראיתי שני שוטרים במדים של היחידה ללוחמה בטרור חוצים את הדרך לעבר המחלקה הראשונה.”לא טוב אמרתי.”יש רעיונות?”.”אפשר לנסות ערפול” אמר טיילור ונקש באצבעותיו כשהשוטרים הגיעו.”מה אתם עושים כאן” אחד מהם שאל.”שילמנו על טיסה ליוון לא?” שאל טיילור.”מישהו סיפר לנו שאתם לא אמורים להיות כאן.”אמר השני .”התואילו להראות לנו את הכרטיסים?” טיילור הוציא את הכרטיסים ונתן להם אבל אז הם נשרפו לפתע.”שום כרטיסים!” נשמע קול ומישהו נכנס למחלקה הראשונה.”תסבירו את זה במשטרה” הוא אמר. שני השוטרים שלפו רובים ואחד מהם הוציא גם מכשיר קשר ואמר משהו. מהעבר השני של הקו נשמע קול לא אנושי שגרם לריילי להחוויר. במקרה הצלחתי להבין מה אמרו בצד השני: “תחזיקו אותם במטוס. העזרה בדרך”.”הלכה לנו התוכנית” אמרתי לטיילור. בזמן שעמדנו שם בחנתי את האיש שנכנס למחלקה. הוא לבש מסכה שחורה קצת מפחידה וממש לא היה דומה לכריאסור. הוא חגר למותניו שני סכינים שחורים נבזיים למראה.”הם חושבים שהם ניצחו?” נשמע הקול בראשי.”בול בזמן” חשבתי לעצמי.”אתה יכול לעשות משהו בקשר לשלושה האלה?”.”אפשר אבל אצטרך בשביל זה לקרוע את הערפול..” “וזה יוביל לבהלה רצינית” חשבתי.”תעשה את זה”.”אין בעיה” אמר הקול והנחה אותי מה לעשות. הרמתי את היד באיטיות ובקע החל להיפער בניניו לבינם. לא היה כל סימן לכך שהבחינו בבקע. “כשאני אתן סימן תתסתרו מתחת למושבים” אמרתי.”מה אתה כבר מתכנן? שאל האיש בעל המסיכה.”בואו נגיד שאתם לא רוצים לדעת” אמרתי. רק אז האיש בעל המסיכה הבחין בבקע.”עכשיו!” צעקתי והרמתי את היד גבוה.”מה?-” בעל המסיכה התחיל לפלוט אבל אז יד גדולה חבטה לו בפנים והוא עף עד למחלקה השלישית. שני השוטרים נסוגו בבהלה כאשר דמות גדולה עלתה מתוך הבקע ושאגה עליהם. הם נמלטו בבהלה וגררו איתם את בעל המסיכה. היצור שאג פעם אחת ואז נעלם.”מה זה היה לכל הרוחות” קראה סברינה והציצה מהמושב שלה.”קיקלופ שחור” אמר להט.”הם מהזן הנדיר יותר של הקיקלופים.”מה זה משנה. המטוס ריק עכשיו” אמרה ריילי והצביעה על המחלקה השנייה.”אם המטוס ריק איך אנחנו אמורים לטוס עכשיו” שאלתי והקול הוא זה שנתן את התשובה. נשמע רעש וכל ארבעת המנועים התחילו לפעול.”מי מטיס את המטוס?” שאל טיילור. שני פנים מגכחות של סקליטונים הבחינו בנו מתא הטייס וסגרו את הדלת.”מה זה היה הרגע?” צעק להט.”סקליטונים” אמרתי בשלווה.”כאילו אתם החצויים לא רואים כל יום מפלצות מוזרות”.”נכון אבל כאלה שעוזרים לחצויים לא רואים הרבה” אמרה ריילי. המטוס כבר היה בגובה העננים כאשר הבחנתי בשני מטוסי צבאיים שחגו סביב המטוס.”אין זמן לזה” אמר הקול והמטוס זינק קדימה. כולם נאחזו במושבים שלהם חזק כאשר המטוס התחמק משני טילים שנורו לעברו ונעלם בין העננים.”יש לי הרגשה שכשנחזור נעשה את זה בדרך אחרת. עם מטוסים גמרתי” אמרתי וכולם הסכימו איתי

עלייתו של האסור פרק 7: הדרך הקלה היא לא תמיד הדרך הטובה
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך