אם אתם אוהבים את זה עד כמה אני ימשיך לעלות אבל אם אף אחד לא מעוניין אשמח שתכתבו שאדע

פרסי ג’קסון ועץ העולם פרק שלישי

11/11/2016 1055 צפיות 2 תגובות
אם אתם אוהבים את זה עד כמה אני ימשיך לעלות אבל אם אף אחד לא מעוניין אשמח שתכתבו שאדע

הוחלט כשירדנו מן הספינה לחכות להוראתו של כירון שניסה נואשות ליצור קשר עם מר ד’ או אחד משאר האלים האולימפיים. בינתיים אני וריינה ירדנו מהספינה וכל אחד פנה לדרכו. ה”אורחים” שלנו הורשו להישאר בספינותיהם לילה שירד על מצר לונג איילנד. לא יכולתי לנוח בביתן שלי, הייתי טרוד מדי באירועי היממה האחרונים, לא רק שהאלים הנורדיים קיימים (כן ידעתי מי זה אודין במיתולוגיה הנורדית) אלא שגם בן דודה של אנבת’ נמצא שם ואם הוא באמת קרוב משפחה שלה יהיה לי ממש קשה להרוג אותו במידה והם יבגדו בנו. לבסוף החלטתי לוותר על השינה וסחבתי פחית קולה אחת מתוך המצבור ששמרתי מתחת למיטה שלי, הכנסתי את אנקלוסמוס לכיסי ויצאתי אל עבר האגם שם הייתי מרבה להתבודד כשהייתי מודאג (מה שהיה קורה הרבה בשנים האחרונות). התמקמתי לי בנוחות על שפת האגם והבטתי אל עבר הגדה השנייה וניסיתי להירגע. לפתע שמעתי קול צעדים מאחורי ואוטומטית שלפתי את אנקלוסמוס והסתובבתי לאחור. מאחורי, בקו העצים יצא איש שנראה לי די מוכר, החיוך השובב שהיה על פניו והניצוץ בעיניו נראו מוכרים מאוד… אחרי רגע נפל לי האסימון והבנתי מאיפה אני מזה את המבט הזה, זה היה מבניו של הרמס, הנערים והנערות מביתן אחד עשרה. זה היה הרמס, אבא של לוק קסטלאן. הנמכתי לאט את אנקלוסמוס ואמרתי “לורד הרמס, במה זכיתי לביקורו של שליח האלים?” הרמס נראה אותו דבר כמו בפעם הראשונה שנפגשנו כשיצאתי למסע אל ים המפלצות, הוא לבש מכנסי ריצה קצרים וחולצת טריקו שכתוב עליה מרתון ניו יורק. השינוי היחיד שהיה נראה לעין שכעט הוא נשא איתו את הקדוקאוס בצורתו הטבעית ולא כטלפון נייד. הרגשתי אי נוחות לדבר עם הרמס לנוח זה שהוא נראה כמו בפעם הראשונה שפגשתי בו, לפני כמה שנים שעמדתי לצאת למסע מסוכן בים המפלצות. הרמס התיישב לידי מבלי גינוני טקס מיותרים ואמר בעודו צופה באגם “אתה יודע מה פרסי? אני נזכר בפעם הראשונה שנפגשנו כאן, שאלתי אותך מה הקבוצת כוכבים שאתה הכי אוהב ואמרת לי שהרקולס. כששאלתי אותך למה אמרת לי בגלל שלו היה מזל יותר מחורבן משלך עכשיו, אתה עדיין חושב ככה?” השבתי לו “לא, אני די בטוח שהרקולס לא נלחם באדון הטיטנים, בגאיה, וסייר בטרטרוס… אני לא רוצה להישמע כפוי טובה אבל אתם האלים בהחלט ארגנתם לי חיים מחורבנים” הרמס צחק ואמר “טוב אני כבר התעכבתי פה יותר מדי, רק אני אתן לך את המכתב שלך ואלך” נעמדתי ושאלתי את הרמס “חשבתי שהאלים השתתקו, לא דיברתם בכלל במשך חצי שנה כמעט” פרצו של הרמס נהיה עצוב והוא אמר “הרבה דברים קרו באחרונה באולימפוס, אני רק מקווה שהמכתב יוכל להסביר לך את זה טוב יותר ממני, אה כן וסליחה על האיחור” ובמילים אלה מרתה וג’ורג צמד הנחשים ששתקו עד עכשיו איחלו לי בהצלחה, הרמס שלף מתוך כיס מכנסו מכתב כחול חתום ונעלם. לפני שפתחתי את המכתב כבר יכולתי לדעת מי שלח אותו, טעם המים המלוחים והרוח הימית הכו בי כשפתחתי את המעטפה ולקחתי את המכתב. פתחתי את המכתב וראיתי שהייתה בו רק שורה אחת שהכילה שתי מילים שהיו בצבע כחול מנצנץ כמו המים בים שמחזירים את השתקפות השמש ‘העזרה בדרך’. העפתי מבט לעבר הספינות של מגנוס שעגנו בחוף ולפתע ראיתי דמות עולה מן המים, זה היה גבר לבוש בחולצת הוואי מקושקשת בצבע ירוק וכחול, מכנסי ברמודה כתומות שהיו מוכתמות ממים, כובע מצחייה מסמורטט וקלשון זהוב זהור. אבא הגיע.

פרסי ג’קסון ועץ העולם פרק שלישי
דרוג הסיפור 4.8 | 6 מדרגים

תגובות (2)

חובה להמשיך! ממש טוב

13/11/2016 18:41

המשך

20/11/2016 22:28
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך