ג'וקר
✡ המוזה נפלה עלי ואני שוב פעם מתחיל לכתוב תודה אלוקים!!!!! ✡ ✡ ✡ ✡ ✡ ✡ ✡ ✡ ✡ ✡ ✡ ✡ ✡ ✡ ✡ ✡ ✡ ✡ ✡ ✡

בין אומה שנפלה לאומה שקמה פרק 28-ביקור ביתי

ג'וקר 20/08/2014 468 צפיות אין תגובות
✡ המוזה נפלה עלי ואני שוב פעם מתחיל לכתוב תודה אלוקים!!!!! ✡ ✡ ✡ ✡ ✡ ✡ ✡ ✡ ✡ ✡ ✡ ✡ ✡ ✡ ✡ ✡ ✡ ✡ ✡ ✡

“מה אתה עושה פה?” שאלתי מייד הנזיר לא ענה ורק חייך, “אתה אמור להגן עלינו למה אתה לא עוזר לנו?” שאלתי אך הנזיר רק סימן בידו ל-“לא.” ואני התחלתי להתרתח “אז נדרת את נדר השתיקה?” שאלתי והנזיר הנהן בחיוך, “סקופ נראה לי שהוא רומז על זה שאנחנו לא בדיוק בסכנה.” הנזיר התכופף והרים חתיכת אבן גיר הוא צייר על הקיר מבצר ודיוקן גרוע שלי ושל אינגווה בתוכו ומחוץ למבצר הוא צייר אלפים עם עניים צרות ושיניים, “זה מעליב.” מלמלה אינגווה “הוא רומז שפה בעצם זה המקום הכי בטוח בשבילנו.” הנזיר מחק את הציור והסתובב, הוא פסע לאיטו ונעלם בין הצללים. “הוא הלך.” מלמלתי “מי?” שאל קול מבעית ואנחנו הבטנו בסוהר שלנו הצל, “חשבתי שאתה.” עניתי “אבל הייתי מוכן לאכזבה.” הצל חייך ולחש “אתה חתיכת חוצפן קטן הא סקארטו?” חייכתי חזרה ואמרתי “אין לך מושג כמה.” הצל זימן שרפרף עשוי (ניחשתם נכון) צללים והתיישב עליו, אני ואינגווה נפרדנו “ספר לי, מה הקיסר פובוס מתכנן?” “למה נראה לך שאני אענה על זה?” שאלתי בהתרסה “אולי זה ישכנע אותך.” אמר הצל, ואלפי צללים דהרו לעברי על הרצפה ועטפו את גופי הם נהפכו למוצקים ואני הרגשתי כיצד הם חודרים אל זרועותי, צעקתי בכאב והצל שאל שוב “מה הקיסר פובוס מתכנן?” אני הבטתי בו ושאלתי “למה אנחנו פה?” הצל חייך, ושוב הצללים חדרו לגופי “יש לכם תפקיד חשוב במהלך הימים הבאים.” אמר הצל “ועכשיו לשאלה האמתית, מה הקיסר פובוס מתכנן?” לא עניתי וחייכתי, “החיוך הזה יימחק מפניך בקרוב.” איים הצל “אבל אתה לא תהרוג אותי.” אמרתי “ואתה גם לא תענה את אינגווה כי אתה מפחד לפגוע בשאר בשרו של הקיסר פובוס.” הצל חייך ואמר “אל תהיה בטוח כלכך.” הוא סימן בידו, ואחד הצללים נהיה מוצק והונף לעברי אני עצמתי את עיניי, אך הצל רק שרט אותי בידי ומיד התכופף כדי ללכוד את הדם שאגר. “אתה אולי לא מבין כמה אתה יקר אחרי הכל.” הוא מלמל “כל חצויי הטיטאנים ככה.” אחזתי בפצע שלי, והבטתי באינגווה בשאלה “אז אנחנו עוד נראה כמה יקרי ערך אתם, בעוד זמן מועט.” אמר הצל שאחז בבקבוק, “אהה.. הצעירים האלה אף פעם לא יודעים מה הם שווים.” ובמילים אלו הוא יצא מהחדר “למה הכל מתחיל להיות מובהר יותר.” אמרתי “על מה אתה מדבר?” שאלה אינגווה “אני חושב שאני יודע, מה הלך כל הימים האלו, הרצח של ילדי הזאב ושדי הקדחת.”

“אני בחרתי את שניכם למשימה הזו כי אתם הטובים ביותר.” אמר הקיסר פובוס לרוב ולג’ף, הם עמדו בחדרו של רומונוב והקשיבו לתידרוך האחרון מאסטר נומרוס עמד במרכז החדר יוצר שער שיוביל לכניסה אל היער, רומונוב וגנרל בלנקו עמדו בפינה ודיברו אחד בין השני, הגנרל היה אמור לבוא איתם מכיוון שהוא בת זוגה של אלפית במעמד חשוב, לפחות כך סיפר להם רומונוב, “אני לא מכניס שני לוחמי אופל אל תוך שטח עויין אך מכיוון שזה לא להשאיר לוחם אופל שלישי וגם את ביתי אנחנו לא יכולים להרשות לעצמינו את זה.” באזיוס נכנס לחדר והניח שק תפוח על שולחן העבודה של רומונוב “הנה לכם.” הוא אמר “פאר היצירה של הנפח פה.” הוא שלף כמה כלי נשק מוזרים למראה, “תן להם הדגמה קלה באזיוס.” אמר הקיסר בפנים חמוצות “אני אחכה פה.” באזיוס הרכין את ראשו, וחטף את אחד מכלי הנשק, זה היה נראה כמו קשת מוצלבת עם חץ גדול שבקצהו היה אנקול ענק מחובר לחבל, “זה ישמש אותכם כדי לסייר ברחבי הארמון, יש לי פה ארבעה כאלה למקרה שתמצאו את סקורפיוס ואת הנסיכה.” רוב בחן את הקשת ושאל “מה אני בדיוק עושה עם זה?” באזיוס לקח את הקשת מידו ואמר “אתה עומד במרפסת ויורה בה למעלה, ברגע שזה יגיע לגג אתה לוחץ על ההדק שוב הוא מושך את החבל חזרה, הגגות ביער תמיד עם מעקה או גדר ולכן האנקול נתפס במעקה ואתה מתחיל להתרומם.” “ומה אם הבניין די גבוה?” שאל ג’ף “החבל די ארוך,” ענה באזיוס “אבל תמיד הוא יכול להיתפס בגדר של מרפסת.” רוב אסף את הקשתות, באזיוס שלף עוד משהו מהשק זו הייתה ערימה של בגדים, “תן לי לנחש.” אמר רוב ומישש את הבד, “אותו בד של התוקף שלנו?” באזיוס הנהן בהסכמה “הבד הזה הוא מלאכת מחשבת, לכן אני הזמנתי מכמה מכרים שלי ביפן כאלה אתם תלבשו אותם לפני החגיגה מיתחת לבגדים המגונדרים שלכם ובבוא העת תפשטו את הבגדים המהודרים ותפעלו איתם יהיה לכם יותר קל לתמרן עם בגדים כאלה.” “תודה באזיוס.” אמר רוב, “היי אני רק עושה את העבודה שלי.” ענה באזיוס “רוב, אמרו לי שאתה הצלף הכי טוב במחזור שלך.” הוא אמר “תהיה בטוח שאמרו לך נכון.” ענה רוב בחיוך “קח.” אמר באזיוס ושלף אקדח תופי “אנחנו לא במערב הפרוע רוב, אז אל תשתולל איתו תירה בו רק כשצריך.” הזהיר באזיוס “יש כדורים בשק אלה כדורים מיוחדים הם משתקים את רמת הקסם סביבך,” הסביר באזיוס “ומה נעשה אם באמת יתקפו אותנו?” אמר ג’ף “אלפים אוהבים להשתמש בקשתות וחיצים.” “אתם למדתם איך לזרוק סכינים.” אמר באזיוס והכניס את ידו לשק “לא באזיוס!” אמר הקיסר “אני לא רוצה אלפים מתים וכל שכן אלפים מתים בגלל לוחמי אופל זה ירתיח את היער ואת הקיסרות, הקיסרות כרגע לא ערוכה למלחמה וייקח זמן לארגן את הצבא לעבר היער.” הקיסר נשען לאחור במושבו ובאזיוס אמר “אז בלי סכינים, יש לי פה את אלו.” הוא הוציא גלולות שחורות.” נינג’ות משתמשות בזה הרבה זמן עבר מאז שקניתי כאלה אז ייתכן שהם חזקים נורא, זרקו את זה על הרצפה וזה ייצור מסך עשן שיקשה לאלפים לירות לעברכם, אההה…. זה גם מכבה אורות של לפידים, כך שיש לכם חלון הזדמנות תנצלו אותו.” באזיוס שלף כמה פרטים הראשון היה מסור שעליו נכתב רונות אפלות, השני היה כמה זוגות של כפפות, “כפפות טיפוס.” אמר באזיוס “אם תצטרכו להימלט על נפשכם פשוט תחזיקו בחבלים, לא יקרה לידיים או לכפפות כלום, ותחליקו למטה. המסור ישמש אותכם לחתוך כל סורג מכל מרכיב ברזל, זהב, נחושת ואפילו בטון.” “ועץ?” שאל נומרוס אלפים משתמשים רק בעץ “אופס.” מלמל באזיוס “נראה שפיספתי את זה.” הוא הודה “כבוד המאסטר לא יכול להוסיף לו נגד עץ?” נומרוס הניד את ראשו לשלילה “זה לא יעזור הקסם כבר קובע במקומו אני רק אהרוס את המסור.” באזיוס משך בכתפו “אז הנה פריטים אחרונים פצצות חלשות אומנם אבל זה רק כדי ליצור הסחה.” רוב בחן את כדורי העופרת בעלי הפתילים, “עד כמה הסחה זה יכול לתת לנו?” הוא שאל “חמש שניות לכל הפחות עשרים אם תשתמש בהם בחכמה.” ענה באזיוס “בסדר חברים.” אמר נומרוס “שער המעבר מוכן.” רוב הביט בג’ף ובקיסר, הם עמדו כבר מול השער, עיגול מוזר בקיר שבו הייתה פעם המראה של רומונוב, “כנסו דרכו.” אמר נומרוס “בהצלחה.” הוא איחל “מתי דנוויל והאלפים האחרים באים?” שאל רוב “הם כבר שם.” מלמל הקיסר פובוס, הגנרל בלנקו נעמד ליד הקיסר ורוב התנשם “זה הפעם הראשונה שלי.” הוא אמר כשבלנקו הביט בו “וזו לא האחרונה.” השיב בלנקו, הם פסעו לתוך השער ורוב הרגיש כיצד הוא נשאב אל תוך מערבולת הבטן שלו עשתה את המעשה הטבעי ביותר רוב הקיא את תכולת הבטן שלו, ופגע בקרקע “אי.” אמר רוב, “בחייך.” אמר בלנקו שרוב הביט במגפיו, “זה רק מעבר.” אמר בלנקו, “אל תהיה כזה ראוותן.” אמר הקיסר שנחת ליד רוב “זה רק הפעם הראשונה שלו.” ג’ף עזר ךרוב ךקום ורוב קם נבוך מעט, הוא הביט סביב רהיטים מעוצבים ביד נאה ובגילוף עדין, אך כמה דברים די מודרניים נראו שם כמו דפים ועטים. “איפה אנחנו?” הוא שאל בסקרנות “מטה המפלגה הפועלים של היער הלבן.” אמר קול מוכר ורוב הביט בדנוויל שנכנס לחדר. “זה המקום בו כבוד הקיסר החליט כי תקום המפלגה המייצגת את עמדת בני האופל ושתגן על כל מי שרוצה להיות נאמן הקיסר.” רוב בחן את דגל המפלגה, כוכב אדום על רקע לבן “זה צבעים מוזרים.” הוא אמר “לבן הוא צבע שנוא בקיסרות.” הקיסר הנהן והסביר “אומנם כך אבל הדגל הלבן מסמל את שלטון המלוכה ואיני חפץ שהשלטון הממלכתי יופסק.” דנוויל הביט ברוב וג’ף ואמר “כבודו לא אמר שהוא מביא עוד לוחם אופל.” “שינויים בתוכנית.” ענה הקיסר “אני צריך שני לוחמי אופל, אחד לא יספיק למטרה הזו.” רוב פנה לג’ף ולחש “נראה לי שאנחנו לא רצויים פה.” ג’ף הנהן ואמר “אם זו הקבלת פנים אז תנחש איך זה יהיה במופע עצמו.” רוב צחק, “לא!.” אמר הקיסר רוב וג’ף הסתובבו מיד “נשף החורף הזה מושך הרבה אלפים לא אכפת לי שהם יראו שני לוחמי אופל.” אמר הקיסר “טוב בואו נעבור לארמון האורחים.” אמר דנוויל “שם המלכה הכינה את המקום שלכם, ושם תפגשו את סוכנת השטח שלי.” “שתי סוכנות שטח.” אמר הקיסר “נצטרך שתיים.” דנוויל הנהן “אני אנסה להביא עוד אחת.” “כמה זמן זה יכול לקחת?” שאל הקיסר “זה עניין של מספר דקות.” “שניה.” אמר רוב והקיסר הביט בו “זה לא יהיה קצת חשוד שיש לי ולג’ף בנות זוג, האלפים יבינו שאנחנו מנסים לעורר פרובוקציה.” הקיסר הביט בדנוויל ואמר “מחשבה טובה.” הוא פנה להביט בדנוויל “אין צורך להביא מישהי ג’ף ינסה להביא לעצמו.” הוא הביט בג’ף שהחל להזיע “וזה המשימה הראשונה שלך בשטח, תמצא מישהי לנשף החורף.” רוב רצה לצחוק אך הצליח לעמוד בלחץ, “אבל אני …” גמגם ג’ף “זה לא פייר! רוב לא היה צריך!” הוא אמר לפתע “היי מישהו צריך לפתח יכולת.” אמר הקיסר “אולי זה יהיה שימושי ביום מין הימים.” ג’ף נראה זעוף יותר ויותר “בהצלחה, ועכשיו בואו נלך לארמון המלוכה המלכה רוצה לראות אותכם.” הקיסר ניפנף בידו וערמת מזוודות נחתה במקום, “הבגדים שלכם, אני מקווה שארזתם משהו לקור האיימים ששורר פה.” כולנו יצאנו לעבר מסדרון מעוצב, ומשם לעבר מה שנראה כמו חורשה ענקית מלאה בעצים ירוקים :נראה לי שאנחנו בארץ הפיות.” אמר ג’ף “אתם כן.” ענה הקיסר “ותשתדלו לא להיסחף עם המוזיקה או עם הטבע.” הם פסעו ברחובות שבהם לא היה כבישים אלא דרכי עפר סלולות, הבתים לא נבנו מבטון או עץ אלא נבנו מתוך העצים הם עשו את דרכיהם בעיר אל בית עץ שנראה גדול מכל האחרים, “ארמון.” מלמל רוב, על פניהם חלפו אלפים לבושים בבגדים די עתיקים לתקופה העניין כלל טוגות וגלימות, “מכאן.” אמר הקיסר הם הגיעו אל שער העץ של הארמון וזה נפתח חושף אולם כניסה שבו צמחו עצים לבנים, “היכל עצי הליבנה.” אמר הקיסר “יפה.” ציין רוב “אתה תשנה את דעתך כשתהיה פה בנסיבות לא הולמות.” מלמל הקיסר, הם עברו את ההיכל ונכנסו דרך דלתות ענקיות אל תוך אולם ענק שהיה פתוח לרוחות השמיים משלושת הכיוונים, בקצה ניצב כס בצבע לבן שעליו ישבה אלפית יפיפייה, עיניה היו תכולות ושערה היה זהוב-לבן, היא לבשה לגופה בגד בצבע לבן שתאם באופן מדהים את שערה, על המצח שלה נח נזר כסוף עם יהלום בצבע התואם לבגדיה, הקיסר הביט ברוב ובג’ף ואמר “את מה שאתם רואים כרגע שימרו בליבכם.” הוא החל לפסוע לכיוון המלכה ופניו החלו להשתנות, הפרווה נבלעה, העיניים התקטנו גבות צמחו והחלו להתקשת, החוטם נכנס אל תוך הפרצוף והחליף צבע, שיער צנח על כתפיו ומולם עמדה גירסה אלפית של הקיסר פובוס, כמו היטו מתחת לעיניו קועקעו זוג עניים, הוא חייך וניגש אל המלכה שחייכה חיוך מרוצה, נראה שהיא שומרת את החיוך הזה לאנשים מיוחדים, היא קמה ממקומה והקיסר חיבק אותה רוב הסיט את מבטו ולחש לג’ף “זה נדיר.” ג’ף חייך וקיסר התנתק מאשתו, “הכירו זוהי מלכתי המלכה טרימיאנה, ואלו תלמידי רוב ארג’אטו וג’ף רדקליף.”שתי לוחמי אופל?” שאלה המלכה “אני מתנצל מראש יקירתי.” אמר הקיסר “הסנאט לא יאהב את זה.” המלכה לחשה, “את יודעת מה דעתי על הקונגרס.” ענה הקיסר “איפה לשכן אותם?” שאלה המלכה “מטעמי בטיחות לא נוכל לשכן אותם פה.” אמר הקיסר “ואיני רוצה שהם יתארחו בארמון ההארחה.” “אז אני מניחה שמטה מפלגת הפועלים.” אמרה המלכה “אני מעדיף כך.” אמר הקיסר “בתנאי שתישן פה הלילה.” היא לחשה לקיסר “הקיסר הסתובב לרוב ולג’ף ואמר “תחזרו אל מטה המפלגה, בלנקו תעזור לדנוויל עם כל העניינים.” גנרל בלנקו הינהן “לפקודתך כבוד הקיסר.” אמר הגנרל “אחר כך תלך לבקר את אישתך.” הורה הקיסר, רוב וג’ף פנו בעקבות בלנקו ורוב שמע את המלכה שואלת “איפה אינגווה מאז הפוגרום עם הנזר שעוללו הבנות היא נעלמה.”

בין אומה שנפלה לאומה שקמה פרק 28-ביקור ביתי
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
26 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך