ג'וקר
זה סיפור אחר שעוסק בתקופה שונה של הקיסרות. למי שיש שאלות מוזמן להגיב.

בין אומה שקמה לאומה שנפלה – פרק 30 – הנשף

ג'וקר 23/09/2014 590 צפיות 3 תגובות
זה סיפור אחר שעוסק בתקופה שונה של הקיסרות. למי שיש שאלות מוזמן להגיב.

“אני לא מאמין.” מלמל רוב “באיזשהו שלב גם אני המום.” הודה ג’ף “שיפוץ יסודי זה מילה עדינה למה שעשינו.” אמרה אלאנדה “אני שם לב.” אמר רוב, הם עמדו באולם הכניסה בליל הנשף, רוב בחן את השטח, הרבה אלפים הוא חשב אפילו יותר מידי, הוא בחן את האזור של הקומה ממנה היו אמורים לטפס, כמו שהבטיח לנו וניאל, “הכל כמתוכנן.” אמר מישהו מאחוריהם, שלושתם הסתובבו ורוב הביט באלף צעיר שאחז בידה של אלפית שנראתה בגילו “על מה אתם מסתכלים?” הוא אמר בזעף ורוב הצליח לזהות את קולו של באזיוס, “עדיין עוקב אחרי הישבן העקוץ שלי?” שאל רוב “לא הפעם אני דואג להציל אותו.” אמר באזיוס, “למזלך הקיסר ביקש ממני ללבוש שוב תחפושות זה לא שווה את זה אבל לפחות האלפיות שוות את זה.” הוא חייך אל האלפית וזו נישקה אותו על הלחי “כמה שילמת לה?” שאל רוב “אני לא משלם לאהבה.” אמר באזיוס “ותגיד לקיסר שהחצוי טיטאן שלו הוא חצויית טיטאן.” הוא הוסיף וחלף על פני רוב וג’ף “בהצלחה.” הוא לחש,”מעניין.” מלמל רוב לג’ף כשהם נכנסו אל תוך האולם ושם בבליל האלפים רוב ראה את הגנרל בלנקו עם אלפית לבושה שמלה סגולה, הקיסר פובוס עמד ליד המלכה שהייתה לבושה כולה בלבן, רוב וג’ף ניגשו אליו “יום חורף מבורך.” אמר הקיסר כשהבחין בהם “ככה מברכים.” הוא הסביר “ג’ף.” הוא אמר “איפה בת הזוג שלך?”
“אני בלי.” אמר ג’ף “אין כזה דבר.” אמרה המלכה “על פי המסורת אסור לאורח בנשף להיות ללא בת זוג.” ג’ף נהיה סמוק “חפש אלפית.” יעץ הקיסר “אני לא רוצה שתהיה לבד בלילה כזה.” “תודה.” אמר ג’ף, ורוב סימן לשניהם לצאת. “מתי נתחיל?” שאלה אלאנדה “באמצע הנשף.” ענה רוב “אם נלך כרגע אנחנו נמשוך תשומת לב.” הוא הסביר, ג’ף לא הקשיב, “ג’ף?” שאל רוב “שתי דקות.” ענה ג’ף מבלי להסתכל עליו, הוא פנה אל אלפית צעירה שישבה על המעקה ושיחקה עם פרח, “מה נראה לך הוא עושה?” שאל רוב “מנסה את מזלו.” אמרה אלאנדה “אז איפה גדלת רוב הזמן?” היא שאלה בעניין, “בקיסרות.” ענה רוב “אבל עם פרוץ המהומות במרכז אירופה הקיסר לקח אותנו אל אנגליה, הוא רצה לטפל במעוותים המרקסיסטים.”
“זה בטח מרגש להיות בנוכחות הקיסר פובוס.” אמרה אלאנדה, “אין לך מושג.” הוא אמר “היו נותנים לי להיות קרוב לקיסר אם הייתי לוחמת אופל?” היא שאלה “אני לא יודע, אין לוחמות אופל במסדר.”
“הבנות של הקיסר לא לוחמות אופל?” שאלה אלאנדה בבילבול “לא נראה לי, אבל הם מייצגות הרבה מהדעות שלו פה, זה נכון?”
“אין לך מושג כמה.” היא ענתה לו באותו מטבע, רוב צחק והביט בג’ף משוחח עם האלפית “את מכירה אותה?” שאל רוב “היא נראית מצפון היער.” ענתה אלאנדה “אנחנו מכנים אותם הבבלים.”
“למה?” שאל רוב “בבלים הם בכלל מהמזרח התיכון.”
“בתנ”ך כתוב מצפון תיפתח הרעה.” ענתה אלאנדה “זה מתייחס אל הבבלים, אנחנו מאמינים במפלגת הפועלים, שהאלפים מהצפון מייצגים את הרוע של היער, שם גרים כל חברי הסנאט, שם גרים כל אנשי העסקים, הם אף פעם לא היו בדרום היער שם גובלינים חודרים אל היער ועושים פשיטות, אימי מתה באחת מהפשיטות שלהם וחברי המפלגה אימצו אותי.”
“אני מצטער על אמא שלך.” מלמל רוב “אף על פי שזה בכלל לא עוזר.” הוא הוסיף “נכון.” היא אמרה “איפה הייצוג הגבוה של הפועלים ביער?”
“אני לא יודעת אבל מרכז הכוח של מפלגת הפועלים, נמצא בדרום היער.” רוב היה מרותק לדיבור שלה, “למה אתה מסתכל עלי ככה?” שאלה אלאנדה בחיוך “את תצחקי עלי.” אמר רוב “אני לא.” אמרה אלאנדה “מבטיחה?”
“מבטיחה.” היא אמרה “חלמתי חלומות מוזרים.” אמר רוב “בסדר.”
“ובחלום אני רצתי דרך יערות סבוכים זה היה נראה כמו היער הזה, אבל הוא היה עויין וענפי העצים ניסו לתפוס את הבגדים שלי, עד שבסוף הגעתי אל קרחת היער, ושם ראיתי אותך.”
“כמה פעמים חלמת את זה?” שאלה אלאנדה “הרבה פעמים.” מלמל רוב “האלפית היא נראתה בדיוק כמוך.” היא התקרבה אליו מעט ולחשה “נראה לי שאתה לוקח את כל העניין רציני.”
“לא.” אמר רוב “לא הייתי בכלל מוכן לזה, אני אפילו לא רציתי לעשות את זה.”
“אז אתה אומר שאתה לא חשבת מה יהיה אם זו אלפית אחרת.” אמרה אלאנדה, “אני יכול לנסות עם האלפית הזו.” אמר רוב והניד בראשו לעבר ג’ף שהגיע עם האלפית איתה שוחח. “לא נראה לי.” אמרה אלאנדה “לא כדאי שנראה כאילו אנחנו קבוצה מאורגנת.”
“זה מה שאני אוהב בך.” מלמל רוב “את חושבת על הכל.” אלאנדה חייכה אליו, “אלאנדה!” אמרה האלפית כשג’ף והיא נעמדו מולם רוב בחן אותה עניים כסופות עור לבן כמעט כשלג שיער בצבע זהב חיוור, שמלה בצבע ירוק חיוור עם תכלת היא פסעה בשקט ליד ג’ף, “אתם מכירות?” שאל ג’ף בחשש “כן.” אמרה אלאנדה “היא שייכת למשפחת המלוכה.” אמרה אלאנדה “אנחנו חברות.” אמרה האלפית לג’ף “משום מה היינו חברות עד שאלאנדה הצטרפה לפועלים הצעירים, תנועת הנוער של דנוויל.”
“של מפלגת הפועלים טֶרָה!” אמרה אלאנדה בכעס “טֶרה?” שאל רוב “זה שם קיצור למי שמכונה על שם המלכה שלנו המלכה טרימיאנה.” אמרה טֶרָה “אני מבין.” אמר רוב “אצלנו בקיסרות יש את חג הפועלים ושם אנחנו שוכחים לרגע מי אנחנו גם אם ערפדים, בני-אדם, אנשי-זאב או חצויי טיטאנים וגם אם יש שלל דעות שם אם קומוניסטים וגם אם מרקסיסטים אנחנו מתאחדים על מנת לרומם את המעמד של הפועל הפשוט.”
“אני מכירה את כל הדיבורים על המעמדות.” אמרה טֶרָה “אנחנו רק נציגים של הקיסר.” הסביר רוב “אנחנו אומרים את מה שהוא אומר, וזה מה שהוא היה אומר אם הוא היה פה.” הסביר רוב, “הלוואי שכל האלפים היו נאמנים כמוכם לכתר.” מלמלה טֶרָה והביטה באלאנדה, “מספיק עם זה אמר רוב בשקט “אנחנו צריכים להיכנס.” האלפיות החליפו מבטים עויינים ואלאנדה נצמדה אל רוב, “אתה צודק.” היא לחשה “אני קצת רעה אליה.”
“אז מה שלומכם בחורים.” אמר הגנרל בלנקו, רוב בחן אותו הפרצוף שלו כמו של הקיסר השתנה גם, “איך אתה מרגיש?” שאל רוב “מעולם לא הרגשתי נהדר יותר.” אמר הגנרל, “אתם יודעים שאני עמדתי באולם הזה, מביט לעבר חיילי הקיסרות שעולים במדרגות בחיפוש?”
“יכולתי לנחש.” אמר רוב, “אתם כבוד הגנרל קדמוס הראתם שכל ממלכה מסוגלת להישבר.” אמרה אלאנדה, “ואת?” שאל גנרל בלנקו “אני בת לאיכרים פשוטים מהדרום.” אמרה אלאנדה, “חשבתי שאין אלפים איכרים, הכל פה צומח בקסם?”
“צר לי כבוד הגנרל אך מעולם לא ביקרת בארצות הדרום שהושחתו על ידי גובלינים, הן איבדו את הקסם כבר אחרי המלחמה הלבנה, ואני איבדתי את אימי.” אמרה אלאנדה “אני מצטער לשמוע גובלינים מחוץ לקיסרות הם דֶי לא ממושמעים.” אמר בלנקו, “הם לא היו מהקיסרות.” אישרה אלאנדה “הם השתייכו לשבט שחי על חופי הים השחור.”
“אני לא יכול להחזיר את אימך אבל אני יכול להבטיח לך שהקיסרות מגינה על אלו הנואשים ואם זה כך אאלץ לבקש מהנסיכה לשטוח את בקשתכם לפני המלכה.” הוא קד מעט והסתובב אל הקהל, “זה המורה שלך?” שאלה טֶרה את גֶ’ף “הוא ולא אחר.” אמר גֶ’ף “אז מה עושים עכשיו?” שאל גֶ’ף בלחש את רוב, “מחכים.” לחש רוב חזרה, “אז הנה התלמידים של הקיסר פובוס אנטוניוס!” אמר קול מתנשא רוב וג’ף הביטו לאחור ומבטם נפל על אלף צעיר וגבוה קומה, “ואתה?” שאל רוב בלחש “אני אליון.”
“עוד אחד ממשפחות האצילות.” מלמלה אלאנדה, “זה היה נשמע כמו זילזול והיא לא נשמעת טוב כשהיא באה מפשוטת עם שכמוך.” אמר האלף הצעיר, ג’ף הבין מיד שזה לא בדיוק הזמן להתחיל מריבות, “אם זה ילך בקצב הזה לעולם לא נוכל לצאת מפה בדממה.” אמר ג’ף בשקט לרוב, “מה אתה לוחש לחבריך לוחם אופל?” שאל האלף “אם אתה אלף ואתה מכנה אלפית בשם כלכך מעליב זה לא אמור להיות נוגד את תקנת המלכות שלכם?” שאל ג’ף “מה?” שאל אליון בבילבול “מה ששמעת, אתם האלפים מנסים למכור לנו שאתם שווים כאחד וזה לא מה שראיתי כרגע.”
“אתה אינך מכיר אלפים לוחם אופל, אתה או הקיסר שלך.”
“אם תדבר על הקיסר פובוס אני אחתוך לך את הלשון ואתן אותה למאכל לנשרים.” איים רוב בקול זועם, “אתה צריך עוד משהו?” הוא שאל “כי אתה נראה כמנסה להתחיל מריבה.”
“הייתי מזמן אותך לקרב חרבות, אבל היום זה חג לכן אחוס על חייך היום.” אמר האלף ובאותה נימה הסתלק משם, רוב הביט בג’ף ולחש “לך לקיסר ודווח לו שאנחנו מוכנים.”
“אין בעיה.” אמר גֶ’ף “חכי פה.” הוא אמר לטֶרה “בסדר.” היא אמרה, רוב חשב על מה שהםם הולכים לעשות ונרעד.

בין אומה שקמה לאומה שנפלה – פרק 30 – הנשף
דרג את הסיפור

תגובות (3)

נוח לקרוא וזרם לי, אני מדמיינת כמו סרט
איפה גרג 3:

23/09/2014 14:44

    זה סיפור אחר.
    זה לפני מאתיים שנה.

    23/09/2014 14:59

חחח מסביר
חשבתי זה פשוט בזמן או מקום אחר
אגב כתבתי המשיך שאני ממש אגב לא אאשים אם לא תאהב ><

23/09/2014 18:22
13 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך