מרק חם

Rumpelschtilzchen 11/11/2016 1164 צפיות 5 תגובות

כדרכו בקודש, היה אוסף החסיד הצעיר פרוטה לפרוטה, לכבוד השבת. כמדי שבוע, בהגיע יום השישי, הלך גם הפעם לקנות את צרכי השבת, כאשר שלושה מטבעות בכיסו. מטבע אחד – לבקבוק יין, מטבע שני – לחלה, ושלישי – לנרות שבת.
בהתקרבו אל השוק, פגש בו מקבץ נדבות.

“במטותא מכבודו”, פנה הקבצן אל החסיד, “התואיל בטובך לקנות לי כוס מרק?”

התחבט החסיד בינו לבין עצמו.
הצדקה, כידוע, מצווה גדולה; ברם גם כבודה של השבת הממשמשת ובאה, גדול הוא.
זכות גדולה תהיה להיכנס אל השבת, לאחר שזיכית יהודי קשה יום במרק חם ומשיב נפש; אולם ברשותי אך שלושה מטבעות.
הלכה ברורה היא שניתן לקדש על החלה, באין יין; אפס כי היין סימן ברכה הוא כנגד חסרון כיס.

ויתר החסיד על ברכת היין, וקנה לקבצן מרק חם.

“אבקש את סליחתך, יהודי יקר”, פנה הקבצן בשנית, “קר היום, וידיי טרם חמו. אנא מכבודו, קנה נא לי כוס מרק נוספת”.

שוב חכך בדעתו החסיד.
לצדקה אין מדה, וכל המרבה הרי זה משובח; אך מטבע אחד כבר נתתי.
המצווה נקראת על שם גומרה, וליהודי עדיין קר; אולם גם לעצמי, צרכי השבת עליי לקנות.
שמעתי כי בהעדר חלה, די באמירת ‘שבת שלום’ על מנת לקבל את השבת; אלא שבחלה ברכת בריאות גדולה.
אין מנסים את האדם, אלא בניסיון בו יוכל לעמוד. יראֶה בורא עולם, ויברכני- אף ללא החלה.

אכן, גם הפעם, קנה החסיד מרק חם לקבצן.

“אל נא יִחֲר לאדונִי, ואדבְּרה אך הפעם.” הוסיף הקבצן לבקש, “אף כי שתיתי זה פעמיים, חשקה נפשי בכוס מרק חם נוספת”.

לא כעס, חלילה, החסיד. אלא שעל נרות שבת, סגולה לשלום-בית, לא יכָל לוותר.

“צר לי, יהודי. אך בזו הפעם, לא אוכל להיענות לבקשתך. אבקש אני את סליחתך, כיוון שעליי לקנות צרכי שבת”.

השפיל הקבצן מבטו, נשך שפתיו וענה בחיוך לבבי:
“תודה רבה לך מוקירי, על שתי כוסות המרק. בזכות הצדקה שעשית עמדי, תבורך משמים בפרנסה טובה; ועל כפל הצדקה, ישלח בורא עולם לך ולמשפחתך בריאות עד אין קץ”.

*

שנים חלפו, וברכות הקבצן התקיימו במלואן. זכה החסיד לשׂגשׂג בעסקיו, ובריאות משפחתו היתה לשם דבר.
אלא ששלום הבית, הלך ודעך.

“לו רק ידעתי”, שַׂח החסיד לעצמו, “הייתי מוותר גם על הנרות. אגש אל אותו הקבצן, שמא יברכני”.

מצא החסיד את הקבצן, במקומו הקבוע בפתח השוק.

“במטותא מכבודו”, פנה החסיד אל הקבצן, “אולי אינך זוכר, ברם שתי ברכות נפלאות בירכתני לפני שנים. שתיהן התקיימו במלואן. זו הפעם, אני הוא הקבצן המבקש את ידך”.

“וודאי זוכר אני את כבודו, ואת החסד הגדול אשר עשית עמדי”.
הרצין הקבצן פניו, נתן עיניו בעיני החסיד, וצעק:

“מדוע לא קנית לי כוס מרק שלישית??”

מרק חם
דרוג הסיפור 3.5 | 2 מדרגים

תגובות (5)

אולי משום שפעם שלישית-גלידה ולא מרק.
סיפור יפה סיפרת כאן.
תודה ושבת שלום.

11/11/2016 08:39

סיפור חסידי יפה ומועבר היטב. לימדת אותי דבר חדש – חשבתי שאומרים “בקורבו אל השוק” וגיליתי שאומרים “בהתקרבו”. אז תודה. שתי השורות האחרונות לא הסתדרו לי, כתבת “וודאי זוכר אני…” וכמובן שהתכוונת אל הקבצן, אך כיוון שעברת שורה ואף לא כתוב משפט כמו “אמר הקבצן”, וברור שהקבצן אמר את המשפט בשורה האחרונה, נראה שאדם אחר אמר את המשפט הקודם. מקווה שהבנת את כוונתי. אני בטוחה שאתה יודע טוב ממני אז אשמח לדעת אם זה כן תקין. אגב, התגעגעתי לסיפורים שלך. שבת שלום!

11/11/2016 14:11
572 572

סיפור נחמד מאוד. כתוב בסיגנון מסורתי.
למרות שלדעתי האישית. אם הקבצן לא אומר לו תודה אלא בא אליו בטרוניה, אז אולי לא מגיע לו הרבה.

12/11/2016 20:53

רפי – תודה רבה. השילוש הוא עניין מסורתי במשלים ואגדות. אגב, זהו תרגום ישראלי מחוייך ועדיף על “בפעם הבאה אצרח” במקור באנגלית.

פנתרה – תגובות שכאלה, הן הדלק האמיתי למוטיבציה לכתוב. אלפי תודות.
כיוון שהבנת את המסר לאשורו, כנראה שכתבתי נכון. עם זאת, צדקת – יש להוסיף הסגר אודות הדובר, במידה שאינו מובן מאליו.

572 – זכור נא, שברכותיו של הקבצן התקיימו, מה שמעיד על עוצמותיו הרוחניות. הוא לא בטרוניה אל החסיד, אלא בתוכחה. ‘דאגת לגשמיות, אך מה עם הרוחניות??’

13/11/2016 01:05

לי זה נראה אבל מוזר, שהרי החסיד ויתר על היין והחלה שהם הדברים הגשמיים, ולא היה מוכן לוותר על הדבר הרוחני, אז מדוע זה נחשב שדאג לגשמיות? במיוחד אם לא ידע מראש שיבורך?

13/11/2016 23:25
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך