סיפור הבריאה.

23/09/2019 68 צפיות אין תגובות

סיפור הבריאה.
( אגדה לגאונים).

מילון של “סיפור הבריאה.”

הפיצוץ הקדום והאדיר – המפץ הגדול
הואקום – יניקה.
הגרביטציה – כוח כבידה.
השדה של הגרביטציה.

פיצוץ – התלקחות של האנרגיה המשתוללת.

הטריאומווירט – שלושת.

הפינתיפלושקה – לא רצינית, מתרוצצת, ומאוהבת בעצמה.
האינפורמציה – מידה.

גבול האירוע – גבול, שאחריו שום דבר לא יכול לצאת מהחור השחור.

הלינזוט – זכוכיות מגדלת.

המימדים הנוספים – יותר מ – 3 שאנחנו מכירים + הזמן.

האבולוציות החמות – התפתחות של שמשות.
האבולוציות השבירות – התפתחות מולקולארית.
משתוללת המלכותית – פצצת אטום.

בפינה החשוכה – חור השחור.

פיצוץ האדיר החדש – חור הלבן.

שיר של המשתוללת לשעבר.

השיקוף המקדים של המציאות – נבואה.

שדה החשמל-המגנטי והמחוכם.

סימטריה קפדנית

פעם, תוך כדי פריסת החלל, בדחף של שמחת השחרור, התפשט בנו של הפיצוץ הקדום והאדיר – הגל הכביר והפרוע.
תוך כדי מעוף פרוע שלו, הוא ברא את הואקום (יניקה) ולא שם לב שתוך כדי ריקון שלו לאין סוף, הוא – הגל הכביר והפרוע בעצמו, איבד קשר עם האחים שגם הם התפשטו לכיוונים שונים, והכין את הואקום שלו בצורה אחרת מהם.
למרות שהואקומים של האחים היו שונים, הם בעצמם חשדו שהיה להם ואקום משותף.
הם – החלקים השונים של הואקום, נולדו בו – זמנית להוטים אבל ריקים והתקררו מהר כי שום דבר לא מצא חן בעיניהם, שום דבר לא עניין אותם ושום דבר לא הלהיב אותם. הם נסחפו על-ידי אבותיהם הפרועים, וסתם הזדנבו אחריהם, אצל כל אב בצורה אחרת. ללא תועלת, היו מושכים את הלחיים הנפולים שלהם פנימה.
לסימטריה הקפדנית לא היה מה לעשות בבלגן הזה. לא היה לה כוח ליזום משהו ומישהו להרגיע וכשהיא איבדה תקווה לאיזשהו סדר, היא עזבה את הגל הכביר והפרוע לבדו.
אבל המקום הקדוש אף פעם לא נישאר ריק, ואת מקומה תפסה הקונדנסאציה הרשלנית. כתוצאה מכך, לתוך הואקום המופקר, משום מקום, כמו טל מהאוויר, התנפלו אין ספור גדודי היגסונים שאף אחד לא היה יכול לראות אותם, ואף אחד לא ידע על קיומם עד אז!
ההיגסונים הזריזים והמעשיים, התנהגו כמו בעלי הבית. בין רגע הם מילאו חלל של הואקום שהיה שייך לגל הכביר והפרוע ומיד החלו במלאכה!
ההיגסונים היו חלקים מיוחדים, שלא סבלו שוויון וכשהוא בכל זאת היה מגיע, טריאומווירט (שלושת) החלקים שלהם בלהט גבוה מאוד היו מתפרקים.
באזור של הגל הכביר והפרוע, הואקום הבטלן, שבאופן פתאומי הפסיק להיות ריק, התפלא לראות איך כובשים, תוך כדי בניית מגוריהם, באופן חד העלו את החום ועוד פעם הפכו אותו – את הוואקום ללוהט.
תורשתם של הגלים הייתה שווה, אבל בגלל השוני באופי, כל אחד ניצל אותה באופן שונה.
היו כאלה שריכזו את עוצמתם בקרן חדה רצו יותר מהר, אחרים פרסו את עוצמתם באופן רחב והתפשטו לאט יותר. עקב זאת גם הוואקום בכל צד של היקום היה שונה, והקונדנסאציה התחילה בצורה אחרת, וגם ההיגסונים לא תמיד הופיעו, ואם אפילו היו מופעים, השיויון לא תמיד יכול היה להתקיים. איפה ששיוויון לא היה קיים, ההיגסונים, השחצניים היו משאירים את הואקום קר. חלקיקים אחרים שאותם הולידה הקונדנסאציה, התנהגו בצורות שונות .
הם היו משפחה מלוכדת – הבנים האלה של הפיצוץ הקדום והאדיר, אבל כבר לא פעם, לאחר שיחותיהם, היו נפרדים, ורצים בו זמנית לכיוונים שונים תוך כדי פריסת חלל.
כל אחד היה ממציא לעצמו משחק עם כללים משלו. במשחקים תמיד השתתפה הפינתיפלושקה (לא רצינית, מתרוצצת, ומאוהבת בעצמה) האינפורמאציה, שאהבה להסתובב בין הרגליים, עשתה מעצמה אישה חשובה, גחמנה מרצון להכריח את כולם לשחק לפי כללים שלה, אבל האחים היו מקבלים אותה כפי שהיא, בגלל שידעה לספר מה קורה לאלה מהם, שהתאוצה שבשמחת המשחק, לקחה אותם רחוק-רחוק.
להם לא היה חשוב מאיפה היא צצה הפינתיפלושקה הזאת, שתמיד הייתה מוכנה לשרת אותם בנאמנות, ולדחוף להם ידע שהם היו צריכים בדיוק באותו רגע, השלימו עם קיומה ולא שמו לב לטריקים של הטרדנית.
ההיגסונים, חסרי מנוחה, כשחיממו את הואקום כשסיפחו אותו לעצמם כבית, וכשהוא נהיה לוהט, התחילו בבישולים. הבישול שלהם הייה כמו שהם בעצמם היו!
הם הכינו מפלצת – הפלאזמה קוורק – גלואוני!
הפלאזמה שכרגע נולדה, מיד הראתה את האופי הסרבני ואנוכי שלה. בלי לחשוב הרבה, היא בלעה את ההיגסונים, ואת כל החלקים שלהם וגם כל הלהט שהם עוררו.
הפלאזמה, שבעצמה הייתה טבחית למאכלים אקזוטיים, המשיכה בבישולים לפי טעמה, נעלמה בעצמה, אבל הפכה את השלל שהיא תפסה לחתיכות ענקיות של האנרגיה המשתוללת.
– “חה-חה, מעניין”, חשב לעצמו הגל הכביר והפרוע שההתרחשות לא הפחידה אותו והמציא את הגרביטציה.
כך- שיהיה מעניין!
חוץ מזה, הגל לא אהב שמשהו יתרחש ללא השפעתו, או שמשהו יופיע או יעלם ללא רשותו!
הגל הכביר והפרוע המשיך בדרכו, והגרביטציה נעצרה על-יד אחת מהחתיכות של האנרגיה המשתוללת. היא שכחה מי הוליד אותה, והחליטה לשחק במשחק משלה.
אבל הגל לא היה טיפש – “את תשחקי במשחק שלך, אבל זה יהיה חלק מהמשחק שלי” – כך הוא החליט!
ושהאנרגיה המשתוללת לא תישאר לבד, ללא הגנה, במעוף שלו, כבר מרחוק, הגל שלח לה מתנה – מהירות , שעל-ידו מיד הופיע המרחק.
לגרביטציה היה דם מלכותי ושמה המלא היה: המדוכאת – העקשנית – הקודרת – העלוקה – האפלה – הזועמת – הגרביטציה – הטפילית – הנדבקת.
היא לא רצתה ובגלל זה לא יכלה לעוף בשמחה. היא ידעה רק למשוך ולגרור לכיוונה והתחילה לעשות את זה מיד.
המשתוללת, בלי לחשוב פעמיים, מיד השתמשה במתנה של הגל, והתחילה לרוץ לכל הכיוונים.
וכאן הגרביטציה התחילה לטר- ו- וח!
התחיל המשחק בחתול ועכבר. האנרגיה המשתוללת ברחה והגרביטציה משכה. למשוך הכל ביחד היא הייתה מצליחה רק לעיתים רחוקות בגלל שהמשתוללת נלחמה ולא הייתה נכנעת. ובכל החלקים שלה הייתה מגדילה את מהירותה בתקווה להישאר במרחק הקודם.
העלוקה העקשנית שנתה את תכסיסי – הקרב ובעזרת כל האמצעים התחילה לפתל חתיכה אחת של המשתוללת סביב השנייה.
– “שום דבר לא יעזור לכם”, מלמלה לעצמה הגרביטציה המדוכא. “למהירות שלכם יהיה סוף, היא תאבד את הכוח ותפסיק לגדול. ואז..”?!
מה יהיה אז היא לא ידעה אבל רצתה לאיים בחוסנה, והיו מקומות שהצליחה להראות את התכונות הכי מגעילות שלה!
היא הייתה יכולה להיות האפלה ולהופיעה שם אפיו שהמשתוללת, שלא חשבה בהיגיון של הבוגרים ובריצה סתמית ולא מתוכננת, הייתה מאבדת את כוחה ומתנשמת וכבר לא יכלה להתנגד לשלשלאות הכבדות. שם ורק שם הגרביטציה האפלה הייתה מראה את התכונה הכי מגעילה שלה- היא הייתה נהפכת לקודרת.
כאן כבר לא היה מה לעשות!
האנרגיה המשתוללת שאבדה את כוחותיה האחרונים, דעכה, ולפני כניעה בפיצוץ – התלקחות אחרונה, הייתה מוסרת לכל החלל “שלום – פרידה” ומתמוטטת לתוך עצמה. כך היא היתה נהפכת לחור השחור המפחיד שמשם כבר שום דבר לא הייה יכול להשתחרר.
כך הגרביטציה היתה משיגה את השפחה שלה!
השיר הוותיק של המשתוללת החופשייה היה עדיין קיים בחזה של השפחה, אבל אף אחד כבר לא היה יכול לשמוע אותו – מסרים לא היו מגיעים מהחור השחור. האמת, היא שהמשתוללת, למרות שהייתה קלויה ומעוותת, לא איבדה את התקווה ובסובלנות חיכתה לרגע שלה.
רק הגל הכביר והפרוע ביקר אותה – אחרים לא היו מתקרבים.
החברה של הגל נעלמה ובמקום שהיא הייתה, מכל מקום היו בולטים קמטים של הגרביטציה הקודרת ובין הגבות שלהם אפשר היה לראות את העיניים שלה – קטנות, דוקרות וכועסות.
עם זאת אי אפשר לשחק! מה טעם לשחק עם המדוכא!
לא פלא שהגרביטציה הרב פרצופית הביאה לעולם את המשרת הנאמן שלה – השדה של הגרביטציה.
תכונות אצלו היו עוד כאלה!!!
במחושים שלו האין סופיים, הוא מרחוק – רחוק מישש וליטף כל משהיה מוצא שם, משכנע בעדינות ומבטיח משהו.
אבל זאת הייתה הונאה חסרת בושה!
תוך כדי התקרבות, המחושים שלו היו נעשים יותר קשים וחסרי רחמנות עד שבגבול האירוע במכה אכזרית הוא היה מוסר את הקורבן לזרועות של הגרביטציה הקודרת, ללוע של המשתוללת האומללה שנהפכה לחור השחור.
משם כבר לא הייתה דרך חזרה!
המשרת (השדה של הגרביטציה), היה מבצעי, אבל רחוק מלהיות חכם.
מניפת מחושים אין סופיים ואין ספורים שלו הוא משך לכל הכיוונים, הם נתקעו אחד בשני מפריעים לעצמם, וגם החתיכות הבודדות של האנרגיה המשתוללת היו מכניסים שינוים בו עד כדי כך שהוא היה משנה לא רק את עצמו, אלה גם את הפינתיפלושקה (לא רצינית, מתרוצצת, מאוהבת בעצמה) האינפורמאציה שאהבה להסתובב בכל מקום שבו היו מתרחשים דברים מעניינים!
היא הייתה צריכה לדעת הכול בשביל שאחר – כך תהיה מסוגלת לספר את זה לכולם. אבל בגלל שאותה תמיד היה קשה להבין, עכשיו זה נהפך לברבור הלא מובן בכלל.
כל חתיכת המשתוללת, שנשארה ללא השגחה, הייתה מובלת רק בשיגעון של האנרגיה שלה, וחיה חיים נפרדים מאחרים. כל אחד בנפרד ניסה להתנגד לתביעות חוצפניות של הגרביטציה בשמותיה השונים, ניסתה לבנות חזית סירוב משלה. לכל אחד היה רק חלק של האינפורמאציה המעוותת ולכל אחד חלק שונה. בגלל זה כל אחד רק בערך ידע מה שהתרחש אצל שכנו. את כל זה אפשר היה לקבל רק דרך הלינזוט (זכוכיות מגדלת) של הגרביטציה שהעלוקה – האפלה הייתה מפזרת בחלל בשביל לעזור למשרת שלה – השדה של גרביטציה.
במשחקים הקודמים שלו, הגל הכביר והפרוע כבר פגש את מי שנכנע והם לא הטרידו אותו, בגלל שבסופו של דבר הם הענישו את עצמם.
בטיבו, הגל היה שמח ועליז, ושאף לשמחה במשחק. עם הגרביטציה זה לא הלך, ואז הופיע שותף חדש- השדה המחוכם: החשמל – המגנטי.
מה לא היה בו!
בו-זמני הוא היה גם חשמלי וגם מגנטי והם היו סגורים כל אחד בחלקו ולא היו נמצאים באותו מישור. הוא היה כל כך דומה להפינתיפלושקה והיה מלא בכל – כך הרבה אינפורמציה שלפעמים היה נדמה שהם אח ואחות. אבל, כשהגל הציץ לממדים הבאים הוא היה משתכנע שזה בכלל לא שדה אלה, חלק של הגרביטציה הנדבקת שהייתה מסתתרת מאחורי הקלעים.
וכך, בינתיים, צצו הכוחות השונים שהתחילו להידחף ולהתחבק עם כל מי שבא להם.
שום דור טוב, כפי שאפשר היה לצפות, לא יצא מזה. שם הם הצליחו לפתל את השדה החשמלי – המגנטי והמחוכם ושום חוכמה לא עזרה לו, במקום אחר הם עשו להפינתיפלושקה דבר כזה-ה-ה, שהיא עוד הרבה זמן הייתה מאבדת שאריות של הקישוטים שלה שעפו באופן לא מסודר לכל הכיוונים בחלל.
הכוחות האלה היו, בוודאי, עקשנים, עם חינוך גרוע, היו ממושמעים רק לחוקי החשק שלהם, ושום דבר אחר לא היו מכבדים. וגם החוקים שהיו יותר דומים לחשק מאשר לחוקים, והיו משתנים בין כוחות גדולים וקטנים, וגם שם באופן לא מסודר, ואפילו בלעג הין מזמינים את הסימטריה הקפדנית לעזרה.
היא שמחה להופיע באיזשהו מקום, אבל לא הייתה מחזיקה מעמד הרבה זמן. הדקדקנית והרשמית היא, בניסיון נואש, ניסתה לשמור על כבודה, אבל מהר מאוד הייתה עוזבת את הבריונים, שבמשחק שלהם ב”תרבותיים” בחוצפת יתר היו מתחילים לברר מה הסיבה לקפדנות שלה ומה הבסיס לסימטריות.
-“אוי, כמה בעיות הם עוד יעשו”, התעצב הגל, אבל לא להרבה זמן. משחק היה רק בהתחלה.
הגל שיחק בהתקררות והתהליך היה רב-סוגי.
הזמן רק נולד ולא היה צורך למהר לקבל החלטות רציניות. בינתיים לא היה צריך גם לשנות משהו ולהכניס למשחק המימדים הנוספים.
אי שם ריחפו האחים העקרים של הגל. לאחדים האנרגיה המשתוללת, במאבק הלא שיווני עם הגרביטציה, הייתה סוגרת את החלל שבשליטתו, אבל אצל הגל שלנו, האנרגיה המשתוללת לאט- לאט, הייתה הופכת לחומר שהייה עדיין חם, אבל הופיעו בו אטומים ערומים.
פה ושם הקטנטנים חסרי- הגנה האלה, היו יכולים להלביש את הקרום האנרגטי הפרטי שלהם. אחר-כך, תוך כדי התקררות שהייתה נמשכת, אטומים הגנדרניים, הלבושים במעילים החדשים שלהם, ופיתחו יכולת להתחבר למולקולות.
הגל לפניהן כבר יצר אבולוציות, אבל הן כולן היו חמות והיו מורכבות מהאנרגיה המשתוללת, שהגרביטציה הצליחה לסובב אותם סביב עצמם, ופה ושם גם לעגל.
במצב הזה האנרגיה המשתוללת שהצליחה לאלף את האופי שלה, הכירה ביציבות, התחילה לקחת ממנו דוגמה – מהחבר של הסימטריה הקפדנית. היא הפסיקה לשרוף את עצמה לחינם והחליטה לא לעוף למצב הבא לתוך “חיבוקים” של הגרביטציה הקודרת.
אחד מהכללים שהציע עוד בתחילת המשחק הפינתיפלושקה האינפורמציה: – שם, אפיה שהיו האבולוציות החמות, היה סיכוי להולדה של האבולוציות השבירות.
וזה היה מתרחש כך: המשתוללות, אחרי אילוף חלקי, יצרו את האבולוציות – הכוכביות, ואלה, כשהיו מתחברות לקבוצות גדולות – הגלקסיות היו מייצרות חומר לבניית אולמות שונים, ושם היו יכולים להיווצר האחיות החלשות שלהם – האבולוציות השבירות.
הם צצו במקומות שבהם חמות היו מסוגלות להאיר ולחמם אותם כך, שלא ישרפו, – הגל הכביר והפרוע היה מתאמץ לעזור להם בזה.
והגל אהב אותם – את האבולוציות השבירות האלה אבל, פרוע מלידה, פחד להביא להם נזק וצפה בנעשה אצלם רק מרחוק, בלי להתערב.
היה להם אופי וכוח רצון. וחוץ מזה, היה נדמה להם שהם, ורק הם, בונים את גורלם ולהחלטתם יתייחסו ברצינות. בהחלטות שלהם הם הסתמכו על שברירי האינפורמאציה שפיזרה הפינתיפלושקה לכל כיוונים אחרי התעללויות של השדה של הגרביטציה והכוחות השונים הבריוניים.
לא תמיד יצא להם טוב, ולגל נהיה עצוב כשהם שרפו את עצמם במשתוללת המלכותית או שהרסו את עצמם במשהו אחר. אבל, כמו בכל משחק, גם במשחק הזה, היו חייבים להיות מפסידים והגל היה ממשיך לשחק עם השבריריים במקומות אחרים. היו בניהם כאלה שהצליחו להבין או לנחש מה בשבילם באמת חשוב. היו כאלה שהצליחו לאחד את האולמות השונים, והיו גם כאלה שעם הזמן התחזקו והצליחו האבולוציות הכוכביות החמות להפוך למשרתים שלהם. היו ואפילו כאלה שהתחילו לחשוב איך להפוך למשרתת שלהם את האנרגיה המשתוללת.
פה ושם איזושהי משתוללת לא סובלנית שנשרפה לחינם בפלאש פזיז, הייתה מסיימת את חייה ומתחילה בחיים אחרים. אז, היא הייתה נופלת לזרועות של הגרביטציה המדוכאת אשר מיהרה לעטוף אותה במעטפת הדיכאון שלה ובהדרגה הופכת אותה לקודרת. ומאז היא כבר לא זוהרה, מפני שאחרי התלקחות הייתה סגורה ומסוגרת ולא הייתה יכולה להראות סימנים ברורים לקיומה.
לאט, לאט, כולם היו מתחילים לשכוח אותה!
תקועה בפינה החשוכה שלה, המשתוללת לשעבר, הייתה, תחת פיקוח של עיניה זועמות של הזקנה הרעה והמקומטת– הגרביטציה העלוקה האפלה הייתה בולעת הכול משהיה משיג לה משרת – השדה של הגרביטציה. סגורה ומסוגרת יותר ויותר היא סיבבה את החלל באזורה ומגדילה את המאסה (כמות של חומר). אחר-כך בסביבתה הופיע אור בעוצמה בלתי נסבלת – זה השתפשפו אחד בשני זרמים של החומר שהאפלה סיבבה בטבעות וסידרה בתור לפני ששפחה המסכנה תיבלע אותם.
השיר העתיק של המשתוללת החופשיה לשעבר, למרות צורתו המעוות, הופיע על-יד החור השחור!
או!
איזה שיר זה היה!
זה היה אלף מונים יותר זוהר מהקודם!
רק שלא יהיה חשוך כל- כך בלב וכובד אין סופי בו!
השפחה המעוותת הופיעה לעולם!
וכאן כבר הגרביטציה הרעה, הורסת הכל למי שרק הייתה יכולה להגעת, לא היתה יכולה לעשות שום דבר – היא, בתאוותה, הענישה את עצמה, ולעשות משהוא כדי לעצור את התהליך הזה שצבר תאוצה, לא הייתה לה שום אפשרות.
– “שתישאר קצת לבד הגרביטציה העקשנית הזאות” החליט הגל ומיהר לעזוב בשביל לבדוק איך הענינים אצל שבריריות אחרות.
הוא ידע שבסופו של דבר האפלה יגמור בפיצוץ האדיר החדש. הוא לא יהיה כזה אדיר כמו הקדום, שהוליד אותו עצמו, בגלל שהגלים הישנים שמעופפים לכיוונים שונים, יפגשו עם הגלים החדשים שיעופו לכיוונים אחרים. אלה ידחפו את אלה, ישנו את המסלולים, יגלשו חדשים על פני הישנים ויתחילו לנוע לכיוונים שונים, כמו מיתרים – זרמים.
תוך כדי מעוף לכיוונים שונים, מייתרים – גלים, גם ישנים וגם חדשים, ישתפשפו ביניהם, יפתחו פוטנציאל ויגדילו אותו לרמה שלא הייתה ידועה עד אז.
בסופו של דבר, זה יגמר בהחלפת דקירות בניהם. וזה יקטין את הלחץ של הגלים החדשים יחזיר נעורים לישנים!
דברים כאלה לא היו יכולים לשאת אפילו האבולוציות החמות שרק מתפתחות ולא סגורות במערכות, אבל נמצאות קרוב לגבול היציבות.
זה הם חשבו, שלא סגורים במערכות, אבל האמת היא, שהחיישנים הלא חברתיים של הגרביטציה מזמן כבר היו שולטים בהם. חוץ מזה, השדה החשמלי – המגנטי היה מעביר את הפינתיפלושקה, שלא הייתה לה מאסה ועקב זאת לא הייתה יכולה לנוע, לכל נקודה שהוא בעצמו היה יכול להגיע, והלאה היא היתה כבר איך שהוא מסתדרת בעצמה.
האבולוציות השבירות – תוצר של החמות, היו דומות להוריהם, אבל החום שלהם היה נמוך בהרבה.
עוד בהתחלה, כשהוא רק יצר את הגרביטציה, הגל הכביר והפרוע דאג לכך שלהאפלה היא תוכל להפוך רק במקומות רחוקים מאזורים שבהם הייתה אפשרות להיוצרות אבולוציות החמות.
לכן גם האבולוציות השבירות היו נוצרות באזורים בטוחים, במקומות שהיה בהם מספיק אפשרויות לשרוד. ולא רק לשרוד, אלא גם, עם מנה שכלית מספקת, להיהפך ביקום לשווים בין שווים.
הגל לא נתן להם להיווצר מהר, רק אחרי שנגמרו כל התהפוכות. הם התחילו להופיע רק אחרי שהגרביטציה אספה חומר לגושים ענקיים.
כך הופיעו ריכוזים של האנרגיה המשתוללת שבשריפתה הייתה מפרישה מספיק חומר שהיה מתאים לבניית האבולוציות השבירות. למשתוללת נשאר רק להתרווח, להתמתן ולהפוך לאבולוציות החמות. קצת – קצת מזל, ושם הייתה יכולה להיווצר האבולוציה השבירה.
השבירות היו אין ספור פחות יציבות מאשר החמות.
עם החמות היו נמצאות על-יד גבול היציבות במארחות שלהם, השבירות היו חייבות לשמור על שיווי משקל ממש על הגבול היציבות עצמו. ושלא יפלו לאבדון, הם היו צריכות ללמוד ולהתפתח מהר. תוך כדי התפתחות הם יותר ויותר התקרבו לחוד היציבות המוחלט, היו חייבות כל הזמן להגדיל את הקצב ההתפתחות וללמוד איך להמשיך ולהישאר במצב הזה.
או!
כאן הייתה עבודה רבה לפינתיפלושקה האינפורמציה!
באימונים של השבירות היא הייתה ממציאה להם חידות הכי טובות שלה והייתה מכינה אותם (את השבירות) לקבלת התכונה שיצרה אותה עצמה – השיקוף המקדים (נבואה) של המציאות.
זה היה יכול לקרות רק בתנאי שלאבולוציות גם החמה וגם השבירה תהיה מערכת משותפת באינטראקציה אחת. רק במקרה הזה הגל, בעזרת האבולוציה החמה יוכל להיכנס למגה עדין עם האבולוציה השבירה.
רק איתה הוא יוכל לשחק במשחקים מכובדים ומעניינים בשבילו!
הפינתיפלושקה לא רחשה את התכונה שיצרה אותה עצמה – לא הייתה לה מסה, והאינפורמאציה שהייתה לה, לא היה באפשרותה להשתמש לעצמה!
לחשוב על השבירות לימדה את הגל הכביר והפרוע אימו – האירגון.
הארגון עוד במשחקי ילדות עם חברתה הכי טובה – הסימטריה למדו לדמיין. הם דמינו הרבה ביחד אבל אחר-כך דרכיהן נפרדו. הארגון נעשתה חברתה של הפיצוץ והסימטריה שנשארה לבדה, כיווצה את שפתיה ונהייתה הקפדנית. היא החליטה שתסתדר עם הכל לבדה.
אבל דרכיהם נפרדו רק זמנית!
הארגון מאוד אהבה את בעלה האדיר, אבל תמיד אמרה ששום דבר לא קורה כך סתם והשתדלה תמיד לשמור על הסדר.
כשהגל קצת התבגר, הוא הבין שאימה הזקנה צדקה, וגם התחיל לסדר, אבל בצעירותו לא שמר עליו.
שמרו האחרים, שהקפידו לעקוב על הנעשה ועד מהרה למדו לשמור ולהשתמש בסדר.
התברר, שהכי ביצועית הייתה, כמה שזה נראה מוזר, הגרביטציה, וגם לא בכל מקום. שם, בין מסות שנאספו למשתוללת, היא לא סתם הייתה נהפכת לקודרת. יחד עם הפינתיפלושקה, שהייתה מספיקה לכל מקום, הם היו מכינים מרד.
שם, מוסתרים מכולם, ובעזרת הכוחות השונים, שלמרות החינוך הגרוע שלהם נהיו ממושמעים, הם היו מכינים את הגל המוחץ של הארגון. להכריח את החוצפנים לעבוד ברצון, להפינתיפלושקה לא היה קשה – היא כבר ידעה מה לעשות איתם.
שם, בשקט ובחושך בלי לגלות שום דבר, הם התכוננו להיות השליטים המלאים.
הגרביטציה ארגנה את המסה, והפינתיפלושקה את האינפורמאציה.
להגרביטציה היה קל יותר – הייתה לה שיפחה, והיא הייתה מצליחה לארגן את המסה יותר מהר מאשר הפינתיפלושקה את האינפורמאציה. בשביל שמהירות הארגון תגדל, הפינתיפלושקה הייתה צריכה להגדיל את מהירות חילופי האינפורמציה. לזה הפריע גודל של האפלה. בשביל לעזור לחברתה, האפלה הייתה מנסה להקטין את גודלה, והייתה הופכת חומר שהיא אספה, לאנרגיה שתופסה פחות מקום.
כך האפלה הייתה מתחילה לקטון . הכול היה מתנקז לנקודה, שבא הייתה נעלמת גם הפינתיפלושקה האינפורמציה.
וכשזה היה קורה, היה מגיע אחד מאחים של הפיצוץ הקדום והאדיר ומסיים את העבודה שהייתה כמעט גמורה.
הוא היה מארגן פיצוץ החדש!
עם זה היה אח הממהר והלא סבלני, הוא היה מגיע מוקדם, האפלה לא הייתה מספיקה להפוך את המסה שנישארה לאנרגיה, והפינתיפלושקה לא הייתה מספיקה לארגן אינפורמאציה.
בגלל זה מהירות הפיצוץ נהיה קטן וריכוז מסות אחריו היה נישאר גדול.
ואז הגלים החדשים לא היו מספיקים לעוף רחוק והגרביטציה הייתה מצליחה לעגל אותם לחלל סגור.
ואז, כבר אף אחד לא היה יכול לדעת מה מתרחש בפנים, רק לפעמים דרך מעברים סודיים של מנהרות, הייתה מסתננת ומגיעה מאי שם הפינתיפלושקה המעוותת עם מסרים קצרים.
אם היה מגיע אח –עצלן, נקודה כבר הייתה מחוממת מעל הרצוי, הופכת לאנרגיה ויותר מדי זמן היה בשליטתה של פינתיפלושקה. היא הייתה משבשת את האינפורמציה, כך שאחרי פיצוץ הגרביטציה לא הייתה יכולה להיווצר ואם, בכל זאת, הייתה נוצרת, הייתה כל-כך חלשה ששום דבר לא הייתה יכולה לעשות, וגלים היו מתפזרים בלי יכולת אף פעם להיפגש או לדעת משהוא אחד על השני.
רק לפעמים היה מופיע דוד האהוב – האח הדייקן!
הוא היה מסדר את הפיצוץ בצורה מעניינת שהגל אהב – פיצוץ מאוזן. אחריו הכל היה מתפתח כרגיל והיה אפשר לשחק במשחקים האהובים.
מוצא חן בעיני הגל או לא, דודים לא שאלו – היו באים, עושים את העבודה ועוזבים. משה היה נישאר – זה היה עולמו של הגל ובו הוא היה חי – לא הייתה ברירה אחרת!
היה נשאר “האשכול הענבים” – הפיצוצים שהיו מודבקים אחד לשני, נמצאים אחד בתוך השני, שבחלקם היו סגורים ובחלקם פתוחים, שכל פיצוץ ופיצוץ דחף את החלל לכיוון אחר ושבהם היו עולמות גם קרים וגם אלה שהיו מייצרות אבולוציות שונות.
כך באחד מהאולמות כאילה הופיע יצור.

סיפור הבריאה.
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
58 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך