יובל יבנאלי השני
מי שמגיע אל הסוף, לבטח יש לו דעה משל עצמו ? שתפו !

“אני” ו”אינאני”

מי שמגיע אל הסוף, לבטח יש לו דעה משל עצמו ? שתפו !

ידידה שהתכוונה לטוב ברכה אותי ליום הולדתי – “תהיה אתה”, אך כשהעמקתי מבטי אל תוך תוכי, מצאתי שם כל מיני אי סדר ואפשרויות, ולא מצאתי את אותו “אתה” שהוא אותו “אני” שבי.
לפיכך השבתי לה שאין אני מוצא את ה”אני” ו”אינאני” מודה על ברכתה הלבבית שאהיה “אני”.

ובאמת מי “אני” ?
בכל יום מתרחשות בי מאה החלטות קטנות.
הנה דילמת התפוחים. דילמה של שלושת תפוחים שנפלו אתמול מהערמה בסופרמרקט.
הרי יש עובדים שתפקידם להרים, ובכלל למה הם מעמיסים בערמה ובשיפוע שכל נגיעה תפיל, וגם התפוחים התפזרו דווקא להרגיז – אחד לפה ואחד לשם והשלישי טיפה מתחת, והגב כואב וחם, ואיש בכלל איננו מצפה מהקונה, וכמובן שאיש לא יגיד דבר.
ואף על פי כן – זה אני שלא נזהרתי וזה אני שהפלתי. ואף על פי כן העובדים אינם משרתים.

ובכן מי אני ? זה שמתכופף ומרים את התפוחים או זה שממשיך אל התפוזים ?
לכאורה קטנוניות. לכאורה התגנדרות שתולה את העצמי על חודו של כלום.
ובכל זאת – אולי אינספור ההחלטות הקטנות האלו משרטטות את ה”אני” הנעלם ? ואולי אין הן החלטות כל כך “קטנות” ?

מה עוד שגם בעניינים החשובים יותר, אם ישנם כאלו, לא כל כך ברור מראש מה נבחר לראות ולשמוע וממה נבחר להתעלם, ומתי נבחר לקום ולהתערב ומתי נבחר להסתתר.

נדמה אם כן שהזהות החמקמקה של ה”אני” היא הפרי ההכרחי של חופש הבחירה. כלומר אין לנו “אני” מוגדר הישוב בכורסתו ומשגר את החלטותיו, אלא יש מעין ענן צף של “אניים” שמתוכו אנחנו מגשימים “אני” אחד קטן, עם כל בחירה שלנו.

הנה הברבור לדוגמה – הוא פועל בכל שנייה באין-ברירה, מתוך מהותו הברבורית ההכרחית.
הנה אלוהים לדוגמה – אף הוא אנוס על פי אלוהיותו והוא חסר כל חופש בחירה.
ובין לבין, בין הברבור לאלוהים – אנחנו. משוחררים מן ההכרח ומצויים ומצווים לחופש.

ובכל זאת – מי הוא ה”אני” ?
מוזר, אבל כנראה שאין לנו “אני” שלמפרע. רק “אני” שבדיעבד. “אני” שברגע מסוים, בהקשר מסוים, מגשים את עצמו בבחירה שלו, ומיד הוא שב ונעלם אל ערפל ה”אינאני”.

“אני” ו”אינאני”
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך