לחוצה

אני לחוצה.
אבל ממה?
ממה יש לי להיות?
מה יכול לגרום לי להרגיש כאילו,
כאילו העולם סוגר עליי,
כאילו אין לאן לברוח?
כאילו כולם מתקדמים ואני מאחורה,
עם המחשבות על איך להתקדם
ולאן?
לאן הולכים מכאן?
ואני לחוצה,
וזה עושה לי חרדה.
אבל ממה?
הרי לפני רגע הייתי כזאת
קטנה
ותמימה,
לא ייתכן שביומיים גדלתי ככה,
נכון?
ועכשיו יש לי את הצרות של הגדולים.
אני גדולה?
אני לחוצה.
וזה שתגידו לי שאין לי ממה זה לא עוזר.
וזה מיותר שתוסיפו ותציינו שזה עובר,
כי זה לא,
ואני לחוצה,
ואני מרגישה שקשה לי לנשום,
וכל העולם רץ משני צידיי ואני עומדת במקום,
וכולם יודעים מה הם רוצים
אבל מה אני רוצה?
הלוואי וידעתי
אבל אני לא,
אני לחוצה.