מניירה

Moon Llight 28/03/2015 691 צפיות 3 תגובות

כשאני עוצמת את עיני,
נעלמים חלומותיי.
נשארות הבנותיי,
על עולמי וחיי.

כשאני נושמת בדממה,
מתחת לשמיכה,
נזכרת בך,
בחיוך שלך.

תתמסר לשינה,
בן יקר.
אוהב אותך,
גם מחר.

מה עשיתי לך?
לעיניים שלך?
לתמימות שפרחה,
עמוק בלבך.

תתמסר לשינה,
בן יקר.
אוהב אותך,
גם מחר.

אני אומרת שתחזור,
לא רוצה לזכור,
שגירשתי אותך,
אל תוך האור.

תתמסר לשינה,
בן שלי.
בבקשה אל תפחד,
זו לא אני.

כל רע בעולמנו,
הוא מנת חלקי.
כל טיפה ממנו,
היא העונש שלי.
גולגולת, חרוזים, ונוצות רכות.
אני רוצה לבכות.
אני רוצה לבכות.

מניירה
דרוג הסיפור 5 | 5 מדרגים

תגובות (3)

איזו כתיבה….. עמוק וחזק, על אם המשתוקקת לבנה אבל לא רוצה שיראה אותה. מנחמת אותו בזה שזו לא היא, איזה רעיון….

28/03/2015 15:03

כמה עמוק. אני מפחדת להרגיש את זה בתור אמא, אבל נתנת לי נקודה למחשבה. אמא שאוהבת את הבן ובאיזה שהוא מקום לא אוהבת את עצמה.
מדהים.

28/03/2015 15:14

פשוט מדהים. זה כל מה שאני יכולה לומר.

28/03/2015 19:56
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך