עוד יום חולף

אני יושב על הגבעה וחושב
מה להגיד לאבא,יודע שגדול הכאב
אבל אין מה לעשות,
אני יודע שאותי הוא אוהב
אבל צריך לספר את האמת,
אני לא יכול לחכות
מחר אני יודיע.

השמיים הכחולים,הציפורים המצייצות
הים שגועש,האביב שחולף,
הזמן לא עוצר מלכת,
הגשם שיורד,השמש שזורחת
הילד שבוכה, הוורד שפורח.

זה לא מצחיק, זה עצוב מאוד,
שאני לא יכול לשלוט בהכל,
הכל מתמוטט, כאילו היה מגדל קלפים.
אבל עכשיו אני יודע שטעיתי בחיים

הזמן לא עוצר מלכת וכולנו מזדקנים,
אבל למי זה אכפת,כולם ממהרים,
רק אני יושב על הגבעה וסופר את הכבשים,
בוכה על הרגע שעבר,על ההווה שנשאר,ועל המוות בעתיד.