פשוט

אריאל 16/03/2019 118 צפיות אין תגובות

היד שלך חמה וכשאת מטפסת במעלה ידי אני חושבת על טיפות ולטיפות כי מה ההבדל.
העיניים שלך חומות וכשאת עוצמת אותן זה כמו עלי כותרת סגולים, סגלגלים. אם הייתי יכולה הייתי מציירת אותך: פיה (יפה),
אבל במקום זה.
במקום זה באצבעות אני מסרטטת את שפתייך, עולה ללחייך ויורדת כי צריך לישון.
הגשם חזר והווילון רוקד ברוח כמו כלה, התחרה נותנת לנקודות אור של פנסי רחוב לשפוך מנדלות על הריצפה, כמו תשליל. כמו אומנות.
זה רגע עצוב; הקיץ יבוא מחר או מחרתיים או בחודש הבא ואנחנו נמות מחום, נמות מפחד ממקקים ונתחבא ערומות במקלחות עד שהעור שלנו יהיה לבן כמו שנהב ועדין והמים יהפכו לטיפות, לאדים, ליובש
(לשיכחה)
אבל עכשיו; בלילה הענק הזה, במוזיקה הזעירה הזאת, בידיים בתוך כפות ידיים, בעיניים עצומות, בריח הגשם, בטעם השינה–
אני פשוט אוהבת, פשוט

פשוט
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך