michal2467300
אם זה לא היה ברור בהקדמונת הקטנה שעשיתי בהתחלה, קראתי לשני השירים אותו דבר במקרה. מבחינתי, המקריות שבדבר פשוט עצומה. אולי זה מעיד משהו עליי. אולי לא אכפת לכם. רציתי לציין שהשיר השני כתוב בצורת בלדה, שזהו שיר המספר סיפור. אני יותר מאשמח לשמוע מה אתם חושבים על השירים (כל תגובה או ביקורת תתקבל בברכה), ולהסביר דברים אם תרצו. אבל תהיו כנים.

ציפורים

michal2467300 12/12/2014 896 צפיות 3 תגובות
אם זה לא היה ברור בהקדמונת הקטנה שעשיתי בהתחלה, קראתי לשני השירים אותו דבר במקרה. מבחינתי, המקריות שבדבר פשוט עצומה. אולי זה מעיד משהו עליי. אולי לא אכפת לכם. רציתי לציין שהשיר השני כתוב בצורת בלדה, שזהו שיר המספר סיפור. אני יותר מאשמח לשמוע מה אתם חושבים על השירים (כל תגובה או ביקורת תתקבל בברכה), ולהסביר דברים אם תרצו. אבל תהיו כנים.

לרגל שום דבר, החלטתי להעלות שני שירים שיושבים אצלי בקלסר כבר זמן מה. כתבתי אחד, עברו מספר שבועות, ואז כתבתי על אותו דף שיר בעל אותו שם (ששמתי לב לכך רק אחרי שקראתי לו בשמו).

1.
גולה אני בעולם
קטנה.
לבד, בלי חיה ואדם.

מטיילת,
בלתי נראית ממש
חיה בלב כולם

גופי אומנם מגורש
אך רוחי חופשית כדרור.
ציפור.

2.
בימים נוראים נוהגת
לנוס ולברוח אל-על
להמריא עם כנפיי
לעזוב את ביתי

ציפורים הם אלו החופשיות
וכמוהן רוצה להיות
האדמה כובלת
נפש וגוף

מטפסת על הרים וצוקים
מחכה באורך רוח
לרוח

משכבר אני מחכה
אבל עכשיו, פשוט –
אקפוץ.

ציפורים
דרוג הסיפור 4 | 1 מדרגים

תגובות (3)

משהו עם המילה גולה הפריע לי… יותר מידי ‘עם יהודי’ בשבילי אבל הבנתי את מה שניסית להעביר אז בשביל מישהו אחר טני מניחה שזה יפה.
קטנה? אוקיי. לבד- בלי חיה או אדם? למה? קני כלב. סליחה על התגובה הטפשית פשוט… יש דרכים הרבה יותר עמוקות להעביר ‘לבד’ מאשר לומר בלי חיה או אדם כי זה מעלה תהיות מגוכחות.
מטיילת בלתי נראית- אוקיי. חיה בלב כולם- אני אניח שהכוונה שבכל אחד ‘מישהי כזו חיה’ שזה יפה. קצת לא ברור.
מגורש אך חופשי… אממ… זה יפה. אבל משהו צורם לי עם מגורש. אבל הניגוד יפהפה ונכון. למרות ששוב… משהו במגורש לא מתאים כאן. זה יותר מידי ‘עשו עליי חרם’ במקום להביע בדידות בצןרה נכונה יותר. אלה אם מדובר באמת על חרם ואז זה לגמרי לא הובן מהשיר. והמילה ציפור בסוף לא רק נכונה ומהממת אלה גם הפשטות שלה מחשמלת. לציפור אין חברים, דקיקה, יורים בה, קר לה בחורף אז היא עוזבת, מוח של ציפור די מטומטמת… אבל היא חופשיה לחלוטין. וזה ניגוד שצורם לנו לשמוע, אנו, המחפשים הבלתי נדלים אחר החופש, שמציינים ציפור לנושאת עלי זית.

השיר השני…
אהבתי את הנוהגת משום מה כי זה תרתי משמע. אבל אז שוב פעם ציפור חח. השאר זה אוקיי כמו אקספןזיציה.
ההמשיך אממ.. האדמה כובלת זה אולי יפה. אבל טון הדיבור בשורה הראשונה זה כאילו הדוברת עונה למישהו אחר. מתאים לבלדה אבל זה לא היה נראה כמו בלדה בבית הראשון. הבית השלישי הרבה יותר יפה מכל השירת הוא יפהפה. לשים אותו בשיר הזה קצת הןרס אותו. הוא באמת באמת מדהים אני עוצרת נשימה. והבית האחרון מתאים לו מאוד. סוף נאות. יפה. פואנטה. כל הכבוד.

12/12/2014 17:00

    תגובה לתגובה שלך:
    אני לא מקשרת בהכרח את המילה “גולה” לגלות עם ישראל, ולא לזה התכוונתי כשכתבתי גולה. הכוונה למישהי שנידו אותה, בשולי החברה (אולי היא ברחה להיות זאב בודד). היא מרגישה קטנה ובודדה. בלי חיה ואדם, כלומר (שוב) שאין לה חברים (בני אדם או חיות) שהיא יכולה לסמוך עליהם, ואולי היא “צפה”. היא מסתובבת, ואף אחד לא שם לב אליה (ואולי היא אוהבת את זה או התרגלה לזה ואולי לא), אבל היא בעצם שם, והיא עדיים משפיעה.
    זה שאמרת שלא מובן שעשו עליה חרם או שהיא בודדה, אני קצת לא מסכימה עם זה. קודם כל, לא עשו עליה חרם (אז זה כבר בסדר לפי מה שאמרת), ובדידות זה רגש או תחושה שכל אחד מבטא אחרת.

    בשיר השני זה נשמע כאילו הדוברת עונה למישהו אחר כי היא תוהה את זה. היא חושבת על זה, ומה שכתוב שם זו עובדה. זה מה שהיא עושה בימים הנוראים שלה. אני לא חושבת ששמת לב ש”ימים נוראים”, אלו גם ימים שעבר עליך משהו ממש רע, וגם הימים שבין ראש השנה ליום כיפור. משהו קרה לדוברת בימים הללו. אני מודה לך על הביקורת שלך על הבית שלישי. האמת שעליו בניתי את השיר.
    ככל שאני קוראת שוב ושוב את השיר השני שכתבתי, אני מוצאת עוד דברים נחבאים בדוברת שאני עצמי המצאתי. זה מאוד מוזר, ומאוד נאה לי (אולי זה לא המקום לבדיחות פרטיות שלי עם עצמי, אבל שיהיה).

    איך שאני מבינה את הדוברת בדיעבד:
    מישהו שהיה חשוב לדוברת אבד בתקופה של הימים הנוראים. כל שנה בזמן הזה היא עולה למקום גבוה כדי להרגיש את הרוח ולהשקיף למרחקים. ככה היא יותר קרובה לשמיים ורחוקה יותר מהאדמה שלא נותנת לה להיות איתו. המישהו הזה אהב ציפורים, ואחרי מותו היא גילתה גם את אהבתה לציפורים, אולי משום שהן מזכירות לה אותו. הכאב שבגעגוע ובאבל קשה מנשוא, והרוח לא שם כדי לשחרר את הכאב ולהרגיע, אז היא קופצת. באופן מנוגד לציפורים שעולות כדי להעיות חופשיות, היא דווקא יורדת (נופלת) ובכך בעצם מגיעה למטרתה.

    אני מקווה שעזרתי (?) ותודה על הביקורת!

    12/12/2014 19:59

    היי. אני מבינה מה שאת אומרת. אבל אני מבינה גם את מה שאני אמרתי חח
    כך או כך, העיקר שהבנו אחת את השנייה ואת עצמינו ושהדברים יעמדו באוויר. אני מבינה את שני הנימוקים בכל מקרה. גם עניין של טעם הרוב בטח, כמו העניין עם הגלות. אני לא רואה בדידות כאשמת החברה אלה אם זה בקונספט של ‘החברה המודרנית המנוכרת’. אני חושבת שאם מישהו מרגיש בודד בלי שבאמת ינדו אותו רשמית, זה בגללו והוא לא מבין את זה וזו סוג של טרגדיה. בדידות כזו זו בחירה לא מודעת.
    זה נורא מצחיק איך שפירשת את הבתים האלה כי אני אחרת לגמרי. אגב עצה שלי אלייך את לא חייבת בכלל לבנות מעלה בית אחד טוב עוד שני בתים. קצר זה יפהפה ולפעמים כל המוסיף גורע. המון פעמים אני מייצרת לשירים שלי אקספוזיציות ואז מוחקת את הכל בסוף חוץ מהעיקר והמטפורות כי זה פשוט לא משנה למי שקורא את זה. זו סתם אני.
    מטפסת על הרים וצוקים- נסיון להתרומם. ‘עליה’ בחיים. לנסות להגיע אליו. לנסות להגיע לפסגה- ‘פסגת החיים’. דימוי החיים למסע בו מנסים להעלות למעלה. כך גם הרגשות שלה עולות וגוברות כמו ההר.
    מחכה באורך רוח- מחכה להגיע למעלה. כמו אדם חרוץ, עובד, נמלה חרוצה, מתקדמת צעד אחר צעד עד לפסגת רצונותיה.
    לרוח- יש פה כפל משמעויות כיוון שהיא בסופו של דבר כשהיא מגיעה לפסגה ומחכה לו, הוא לא שם. הוא לא מגיע. כמו ‘הברזה’. יש פה רגש של אכזבה. תסכול. ומה שהיא מחכה לו עכשיו לזה לרוח שתעיף אותה אליו, כאילו וזו התחנה הבאה שלה- או לפחות זה מה שהיא מרגישה מכל הרגשות הקשים כשהיא סוף סוף מגיעה והוא לא נמצא שם. הרי זה לא הגיוני לחכות לרוח להעיף אותך אליו, ובכל זאת היא עושה את זה- מחכה למעין ‘קסם’ לא הגיוני שבחיים לא יקרה. וזה גם קצת כמו להיות במקום מסוים ולקוות שהאדמה תבלע אותך או שהרוח תעיף אותך משם במקרה כמו פיסת עיתון סתמית רק כדי להגיע למקום אחר שהוא לא שם וחדש לך.
    והיא מחכה ועכשיו היא מבינה שהרוח לא תגיע והוא לא שם. אז היא תקפוץ לה. כל הדרך למטה מהאושר הציפיות וההבטחות של הפסגה שהיא הגיעה אליה.
    מדהים.

    13/12/2014 05:49
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך