קוראת לך

אופק_7 22/11/2017 443 צפיות 2 תגובות

בוא, אני קוראת לך.
תהיה הברק בליל הכהה שלי,
תכה, תטלטל, תטיל אימה,
ואולי תכניס גם אור.

הכוכבים כאן כבויים,
עיניי סומות בערפל הכבד,
גופי משותק בצינתו וציחנתו.
אז בוא, אני קוראת לך.
תטביע אותי בנהר הדם הצונן,
תחנוק, תחליש, תתעלם מיבבתי,
ואולי יתנקה דבר מה.

הכל דואב בליל הכהה,
הכוכבים כבויים, הפורחים קומלים
וגופתי זבת הדם מוטלת על החול המתפורר.
אז בוא, אני קוראת לך, בשתיקתי.
קבור אותי ואת כל חטאיי,
חפור בור, הטמן כל שהייתי ושכח.
ואולי תקונן על עיניי הבהירות.

קוראת לך
דרג את הסיפור

תגובות (2)

Ibe Ibe

הכתיבה שלך יפה
אהבתי

24/11/2017 18:11

יפהפה! שורט את הנשמה

20/01/2018 19:44
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך