רפי דנן
בעשירי בחודש אבא שלי הלך לעולמו. קברנו אותו בבית העלמין של הקיבוץ, צמוד לקברה של אימי שנשמר עבורו. אחר כך ישבנו עליו שבעה. ועכשיו אני מגדל זקן מגרד וטרדני. ואני אבל עליו. במהלך השבעה החלו הזכרונות היפים והמתוקים מימי הילדות, צצים ועולים ונשזרים בזכרונות הקשים. זיכרונות קשים של מכות קשות ושל צעקות מפחידות. זיכרונות של דחיפות ושל השפלות נוראיות. זיכרונות של הטחות עלבונות גדולים, פגיעה נואשת בביטחון העצמי. אבא שלי היה אדם מורכב כמו הקוביה ההונגרית. צבעוני כמוה. מטריד כמוה. מסתדר כמוה לפעמים בסופו של דבר. לא שכחתי מעולם מה אבי עשה לי ולשלושת אחיי, שגם הם זוכרים. אבל כל עוד היה חי, הזיכרונות נדחקו עמוק עמוק לתוך קופסאות דחוסות וחנוקות. עכשיו הכל יוצא ועולה וכואב וזועק. אני כותב. זו התרפיה שלי. והשיר הזה, 'מזיק' הוא סנונית ראשונה.

מזיק

רפי דנן 23/06/2018 182 צפיות אין תגובות
בעשירי בחודש אבא שלי הלך לעולמו. קברנו אותו בבית העלמין של הקיבוץ, צמוד לקברה של אימי שנשמר עבורו. אחר כך ישבנו עליו שבעה. ועכשיו אני מגדל זקן מגרד וטרדני. ואני אבל עליו. במהלך השבעה החלו הזכרונות היפים והמתוקים מימי הילדות, צצים ועולים ונשזרים בזכרונות הקשים. זיכרונות קשים של מכות קשות ושל צעקות מפחידות. זיכרונות של דחיפות ושל השפלות נוראיות. זיכרונות של הטחות עלבונות גדולים, פגיעה נואשת בביטחון העצמי. אבא שלי היה אדם מורכב כמו הקוביה ההונגרית. צבעוני כמוה. מטריד כמוה. מסתדר כמוה לפעמים בסופו של דבר. לא שכחתי מעולם מה אבי עשה לי ולשלושת אחיי, שגם הם זוכרים. אבל כל עוד היה חי, הזיכרונות נדחקו עמוק עמוק לתוך קופסאות דחוסות וחנוקות. עכשיו הכל יוצא ועולה וכואב וזועק. אני כותב. זו התרפיה שלי. והשיר הזה, 'מזיק' הוא סנונית ראשונה.

מזה כמה שנים
אינך מזיק.
אינני מתכוון לזה
שאתה נמצא בתוך ארון עץ
עמוק עמוק באדמה.
לו היית עדיין בשיאך, בטוחני
ששום ארון עץ
עמוק עמוק באדמה
לא היה עוצר בעדך
מלהרים עליי יד גסה
ולהכאיב לי נורא.
ובכלל,
רק לפני דקה קצרה
הורדנו אותך אל הבור
וכיסינו דק-דק.
עוד לא עשינו מצבה
ואיננו יודעים מה שם
יירשם אודותיך.

מזה כמה שנים
אינך מזיק.
רק בוהה באנשים
רכון בכיסא הגלגלים
ומבטך מת.

במצב בו היית
לפני המוות,
לא היה לך מושג
איזה בנאדם קשה היית.
וטוב שכך, אני חושב.
מוטב כך ולא אחרת.

מרגע מותך
ועד לרגע הזה
מידת הנזק
רק עולה ועולה,
מטפסת ועולה.
ואתה…
אתה הרי מת.

מזיק
דרוג הסיפור 4.5 | 2 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך