פילוסופיית הקלמנטינה
קלמנטינה מצייצת לי שיר קטן
מספרת לי סיפור גדול
היא יודעת איפה המערוך
היא תדע איפה הבורקס,
השקדיה פורחת ולה יש קרחת,
זה לא סוד שהקלמנטינה זורחת
יש לה ריח מחמם והיא כמו תחתוני יער
רכה מבפנים אך מחוספסת מבחוץ,
גורמת לכולם להצתמרר ממבטה החודר
ולשיר מסודותיה המרנינים,
ואנחנו רק מחכים ליום
שתצמח לנו קליפת קלמנטינה על הראש.
תגובות (9)
חחח חמוד מאוד
אהבתי את התגיות…
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
זה באמת תמצית החרא.
חחחח
חחחח…שיר חמוד.
תודות!
ולזה אני אומר… אמן :)
אני אשתדל לשמור על צורת דיבור נאותה ואני אדבר על הקטע הטכני עכשיו, כי אם אני אדבר על המשמעות-לא-משמעות של השיר, דברים רעים יצאו.
*רוב הזמן את לא מוסיפה בכלל סימני פיסוק בסופי משפטים. זה דבר שאסור לשכוח אף פעם וזה אפילו מראה מן זלזול.
*בכל השיר היה לך אולי חרוז אחד או שניים. אני צריכה להסביר מה לא בסדר בזה?
*אין דבר כזה שקדייה. מי שכתב את השיר "השקדייה פורחת" סתם כתב את זה ומאז משום מה השם נתפס. לצמח קוראים שקד (שקד מצוי, ליתר דיוק.)
דיי חשוב לכתוב נכון דברים כאלה.
חבל לי שבפעמים המועטות שאני נכנסת לאתר אני עדיין רואה את הספאמים שלך. זה לא בסדר, את מורידה מערכם של כל הכותבים שמשקיעים באתר הזה בשטויות גמורות שכתבת אולי בדקה וחצי. זה ביזיון בעיניי (ועצרתי את עצמי מאוד בתגובה הזאת, שבתכלס לא ממש מגיעה לך – אבל מישהו צריך להגיד משהו)
את סתם מבזבזת את הזמן שלך! אני לא כותבת ספאמים, אני כותבת את מה שאני אוהבת לכתוב, מה שלא תגידי אני לא אפסיק לכתוב דברים כאלה גם אם זה נראה לך גרוע או שטותי. את מוזמנת לא להכנס לדברים שאני כותבת, תודה!!! 3>